דברי שאול - עדות ביוסף - א קפד

כתבתי בסי' תל"א בזה וכעת נראה לי דבר חדש דהנה המהרי"ק בשורש קמ"ב הקשה ג"כ הא הפקר צריך שיהיה בפני שלשה וכתב דלרש"י הוה הך ביטול כיון דמחשבו כעפר הארץ והוה כמו דאמרו לגבי סיכה גבוה דאם בטלו בתבן דמועיל והוה מיעוט דתבן מחשב כעפר וה"ה בזה מחשבו כעפר הארץ ע"ש. והנה דבר גדול וחדש דיבר הרב בזה. ובזה יתיישב מה דתקנו בנוסח כל חמירא ליבטל ולהוי כעפרא דארעא וכתב הב"ח דכיון דבכל הפקר אינו מועיל עד שבא ליד הזוכה לכך מחשבו כעפר ע"ש ודבריו דחוקים דאם בעי דאתי ליד הזוכה א"כ גם בעושה אותו כעפר לא מועיל ועיין בחק יעקב שהשיג עליו דהפקר מועיל אף שלא בא ליד הזוכה ומ"ש הוא בזה דכוונתו להזכיר איסור חמץ כדי שלא יחשיב יהודי לזכות בו דבריו תמוהין דא"כ לא הוה הפקר לכל ואינו מועיל דבעי דומיא דשמיטה וקיי"ל כר"ל ועיין בשו"ת נוב"י חלק אהע"ז סי' נ"ט ואך אם נימא דחמץ די בגילוי דעת בעלמא עכ"פ גוף דבריו דחוקים ועל הכל קשה לי דאותו הנוסח מוזכר בירושלמי ויקשה לשיטת רש"י דלא ס"ל דהוא מטעם ביטול ולפמ"ש אתי ספיר דעיקר הא דאמר כעפר הוא להורות שהוא מחשבו ומבטלו כעפר כמו גבי סיכה איברא דגוף דברי המהרי"ק דחוקים וצריכין ביאור דהרי גבי סוכה גופא לדעת הי"א בסי' שנ"ח ס"ב צריך שיהיה מבטלו לעולם ולא יהיה בדעתו לפנותו לעולם ועיין במג"א בסי' תרל"ג מבואר כן בהדיא ולפ"ז כאן בחמץ דאחר הפסח יהיה מותר כל שביטלו עכ"פ מה"ת א"כ היאך מועיל ביטולו כיון דאינו מבטלו ומחשבו כעפר לעולם והיא הערה גדולה. ובזה הנה מקום אתי ליישב הגירסא ישינה שברמב"ם שכתב בו דלחמץ ידוע לא מועיל ביטול והדבר צ"ב דמהיכן יצא לו כן ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעיקר הביטול הוא מה שמחשבו כעפר וכיון דלאחר הפסח יטלו ויאכלנו א"כ לא ביטלו ולכך אינו מועיל הביטול בחמץ ידוע אבל בחמץ שא"י לו באמת מבטלו בדעתי כעת לעולם דבאמת מסתמא לא יהיה ראוי גם אח"כ כיון שא"י לו כלל א"כ ממילא מועיל הביטול וז"ב. ולפ"ז נ"ל דבר חדש דלדידן דקיי"ל בסי' תמ"ח דחמץ לאחר הפסח אסור אף בביטלו ואף בשונג או אונס לא מועיל וא"כ לאחר שתקנו חז"ל הבדיקה והביטול שוב מועיל הביטול אף לחמץ ידוע דהרי דעתו לבטלו לעולם דשוב יהיה אסור לעולם משום הערמה כיון שלא קיים מצות חז"ל ובזה מיושב היטב מה שהקשה הכ"מ להנוסחא הישנה דבחמץ ידוע לא מהני ביטול דא"כ הרי דברי הרמב"ם סותרים זא"ז דהרי בהלכות ברכות פי"א כתב בטעם דברכת הבדיקה בעל הוא משום דאם גמר בלבו לבדוק הרי בטלו כבר הרי דמועיל ביטול אף לחמץ ידוע דאל"כ לברך בלמ"ד משום החמץ הידוע ולפמ"ש אתי שפיר ודברי רבינו מדוקדקים כדרכו דבהלכות חמץ כתב בפ"ב הלכה ב' ומה היא השבתה האמורה בתורה וא"כ קאי לדין תורה ולד"ת שפיר לא מועיל ביטול בחמץ ידיע שאינו מבטלו לעולם אבל אחר שחידשו מד"ס הבדיקה והביעור וא"כ אסור לעולם שוב מועיל הביטול ד"ת וא"כ בהלכות ברכות שפיר כתב הטעם דברכת בדיקה בעל הוא משום דכיון דצריך בדיקה שוב מועיל הביטול וכמ"ש וז"ב ובזה מיושב היטב קושית התוס' ריש פסחים על רש"י שפירש טעם הבדיקה משים שלא יעבור על בל יראה והקשו הא מדאורייתא בביטול סגי ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מד"ת בלבד לא היה מועיל ביטול לחמץ הידוע דאינו מבטלו לעולם אבל עכשיו דתקנו בדיקה שוב אינו עובר בב"י מן התורה וז"ב ודו"ק והשתא שזכינו לזה הבא נבוא ליישב קושית הפר"ח וכל קושיות האחרונים על שיטה זו דביטול לא מועיל בחמץ ידוע מה שהקשו מהא דאמרו וכי משכחת לה לבטלה אלמא דמועיל ביטול ולפמ"ש אתי שפיר דהשתא דתקנו בדיקה פשיטא דמועיל ביטול: ובזה מיושב מה דהקשו בהא דפריך הש"ס בדף ז' ולבתר איסורא לא מועיל ביטול והתניא היה יושב בבהמ"ד ונזכר שהיה לו חמץ בביתו וכו' והקשו דלמא אתי הך ברייתא כריה"ג דס"ל דחמץ מותר בהנאה וא"כ שפיר מועיל ביטול אף לאחר זמן איסורו דהא הוה דידיה ומותר בהנאה. ולפמ"ש דלריה"ג שוב לא מועיל ביטול בחמץ הידוע דל"ש שמבטלו ומחשבו כעפר כיון דמותר בהנאה אף בפסח ומכ"ש לאחר הפסח וא"כ אינו מועיל ביטול לחמץ הידוע וע"כ דאתי דלא כריה"ג ושפיר מקשה וז"ב ודו"ק ואם כנים אנחנו בזה יש לומר דגם הגאון המובא בכלבו שכתב דלחמץ ידוע ל"מ ביטול ג"כ כוונתו מדין תורה ושפיר מביא ראיה מהא דאם לא מצא עצים יהא יושב ובטל והתורה אמרה תשביתו והיינו דמה"ת יהיה יושב ובטל כיון דמה"ת לא מועיל ביטול בחמץ ידוע וכמו שהיא שיטת הרמב"ם בנוסחא הישנה ומיושב כל קושיות הכ"מ והפר"ח וכל האחרונים שהאריכו בראיות דמועיל ביטול בחמץ ידוע ולפמ"ש אתי שפיר דמדרבנן שפיר מועיל ביטול וכמ"ש. ובזה מיושב היטב דברי הכלבו שכתב גבי כיצד מפרישין חלה ביו"ט שהקשה לבטלה ותו לא יעבור על ב"י והקשה בשו"ת אא"ז הפ"י ז"ל דדבריו סותרים דהרי כתב בעצמו בשם הגאון דביטול ל"מ בחמץ וידוע ולפמ"ש אתי שפיר דלדידן דתקנו בדיקה וביעור שוב מועיל ביטול בחמץ ידוע ובזה מיושב היטב