דברי שאול - עדות ביוסף - א קפג

תורה אמנם נראה דמכאן ראיה לנוסחא הישנה ברמב"ם דבחמץ שא"י הוא דמהני ביטול ולא לחמץ ידוע ולכך כיון דמניח פתיתי חמץ וא"כ הוה חמץ ידוע ול"מ ביטול שפיר שייך הברכה וז"ב ובזה מיושב קושית הפר"ח מהא דמברכין גם בתוך הפסח אף דל"ש פתיתי חמץ ולפמ"ש אתי שפיר דלאחר זמן איסורו דלא מועיל ביטול וא"כ הוה קצת עובר לעשייתן שפיר שייך לברך בעל אף שאינו מניח פתיתי חמץ ובזה ל"ש לברך בלמ"ד דמשמע דכעת זמן ביעור ובאמת זמנו היה קודם ולכך מברך בעל וז"ב אמנם בגוף דברי רבינו שכתב דבזמן הבדיקה כבר נגמר בלבו לבטל וכבר עשה המצוה בזה צריך להבין לשיטה התוס' דביטול מטעם הפקר והקשו הא לא מועיל הפקר עד שבא ליד הזוכה וגם הא בעי שלשה וכתב הר"ן דכיון דבלא"ה חמץ אינו ברשותו של אדם מועיל הפקרו ע"ש. ולפ"ז זה דוקא בהגיע זמנו מועיל הפקר אבל בעת בדיקה בלילה שעודנה לא נגמרה ביטולו שעדיין בידו לאכלה ולקדש אשה ולמוכרה א"כ מה מועיל הביטול וא"כ מהראוי שיברך בלמ"ד ובזה נראה לי הא דכתב רש"י דבודקין שלא יעביר על בל יראה והקשו התוס' דבביטול סגי ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דחז"ל תקנו דעד ארבע שעות אוכלין וא"כ בשעות דרבנן שעכ"פ מותר מדאורייתא וגם מותר בהנאה לר"ע וא"כ עכ"פ לא שייך בזה הביטול ומכ"ש בלילה שחז"ל רצו לתקן הבדיקה שיהיה בלילה לאור הנר ובעת ההיא לא שייך הביטול וא"כ אינו גומר בלבו הביטול וגם אינו מועיל הפקרו כקושיית הר"ן ולכך תקנו הבדיקה שלא יעבור על ב"י דכיון דלא יבטל כלל ובאמת לשיטת הר"ן צריך להבין אימתי יועיל הביטול בעת הגיע הזמן אין בידו לבטלו וטרם שהגיע הזמן עדיין בידו למוכרה ולא מועיל הביטול וצ"ל דמבטלו על חלות הזמן וזה אין לו זמן מוגבל ובזה פשיטא דאין לו זמן ידוע לכך תקנו הבדיקה ובזה יש לומר טעם הסוברים דלא מועיל ביטול לחמץ ידוע דבאמת קודם שהגיע הזמן לא מועיל ביטול וכמ"ש ולכך דוקא בחמץ שאין ידוע רק שיכול לזכות או שחצרו זוכה לו שלא מדעתו בזה כל שמבטלו די ואף שלא הי' בפני שלשה סילוק זכותו מועיל אף בלב אבל בחמץ ידוע מה מועיל ביטולו וז"ב ובזה מיושב מה שהקשו מהא דפריך הש"ס וכי משכחת לה לבטלה והרי דמועיל ביטול בחמץ ידוע ולפמ"ש אתי שפיר דלהס"ד דמועיל ביטול אף לאחר זמן איסורו דזה חדית לן הש"ס שסם בתירוצו ע"ש וא"כ פשיטא דמועיל ביטול אף בחמץ ידוע ולאחר זמן איסורו דאז פשיטא דגומר בלבו לבטלו אבל לפי המסקנא דלא מועיל ביטול אח"כ וא"כ עיקר הביטול מקודם ולכך אינו מועיל בחמץ ידוע וז"ב עכ"פ דברי רבינו תמוהים אמנם נראה דרבינו אהניא ליה שיטתיה דס"ל דביטול נפקא ליה מתשביתו מדלא כתיב תבערו ולא ס"ל דהוא מתורת הפקר ושפיר מועיל הביטול אף קודם וז"ב ובזה נראה דלכך נאדו הפוסקים ונתנו טעמים אחרים משום דלדידהו ל"ש טעמו של הרמב"ם וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ ודו"ק ועיין תוס' דף ד' ד"ה דכתיב במ"ש דהא תשביתו הבערה היא ולא צוה הכתוב לשרפו אלא לאחר זמן איסורו והוא תימה דאכתי מאי קושיא לרש"י דהא מכל מקום יקשה היאך משהה לאחר זמן איסורו וצ"ל כיון דמצוה לאחר זמן איסורו לשרפו א"כ לא עבר מידי דהוה משתה כדי לבערו ואף אם שם עןבר כאן משהה כדי לבער ובמ"ש בדברי הרמב"ם יש ליישב כוונת הטור במ"ש דהבדיקה צורך ביעור הוא והיינו כמ"ש הרמב"ם דלכך מברך בעל משום דכבר נגמר הביטול ועיין ב"י ודו"ק: סימן תל"ג ס"א ליל י"ד דעת הראב"ן והמרדכי דאם בדק ליל י"ג לאור הנר אינו מועיל ונראה לפענ"ד טעם הדבר דהנה כל הטעם שתקנו בלילה הוא משוה שאור הנר יפה לבדיקה והיינו כיון דהוא זמן מוגבל בתחלת ביאתו לביתו ועיין בט"ז סי' תל"א ולפ"ז אם נימא דמועיל בדיקת י"ג א"כ לפעמים יסבור שכבר בדק בליל י"ג והוא לא בדק ונתבטל תקנת חז"ל וז"ב וביותר יש להמתיק הדבר דבאמת כבר כתבתי בסי' תל"ב לטעמו של הרמב"ם דמברך בעל משום שכבר בטלו בשעה שהולך לבדוק והדבר תמוה דא"כ לשיטת הר"ן דביטול מתורת הפקר א"כ זה דוקא בזמן איסורו ולא קודם ע"ש וצריך לומר כיון דאי אפשר בענין אחר דהרי אור הנר יפה לבדיקה וא"כ הוצרכו להקדים הבדיקה וגזרו דיבטל באמת מה שא"צ לג מן החמץ ומסתמא מבטלו בלב שלם דהרי יודע שיאסר עליו ובאמת אם רוצה למכור ולאכול זה באמת מניחו ואינו בודק ומבטל ולפ"ז כיון דמטעם א"א קאתינן עלה פשיטא שאין להקדים על ליל י"ג וז"ב. ובזה מיושב קושית הח"י והפר"ח מהא דהמשכיר בית לחבירו בחזקת בדוק דמפרשו התוס' בליל י"ג ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשם כשמשכירו לאחר לא יעבור אח"כ על ב"י וגם החמץ הוא להשוכר דשכירות קונה א"כ מסתמא מבטל בלב שלם שפיר מהני גם בי"ג. ובזה מיושב גם מדף ט' דשם כיון דאיכא עורבין ולא יעבור על ב"י כמ"ש כאן סעיף ו' וא"כ שפיר מועיל ביטול בליל י"ג וז"ב: סימן תל"ד ס"ב אחר הבדיקה בלילה מיד יבטלנו האחרונים האריכו בכאן לבאר שיטת רש"י ותוס' בענין ביטול אי הוה משום הפקר או לא וכבר