דברי שאול - עדות ביוסף - א קפב

הוה ספק קידושין שמא מ"מ מקפיד הבעה"ב ע"ש. ועכ"פ מדברי כולם נלמד דעכ"פ אם היה נודע שאין הבעה"ב מקפיד עליו פשיטא דהוה קידושין גמורין אף שלא שמענו שום הפקר ממנו ועיין בשו"ת נוב"י בחלק אהע"ז סי' נ"ט דרצה לפרש דהוה כמו הפקר ע"ש שהאריך אבל באמת לפ"ז יהיה בעי כל תנאי הפקר וזה לא נזכר בדברי רבינו. אבל באמת העיקר הוא דכל שאין הבעלים מקפידין פשיטא דמותר ללקחו ואין בו משום גזל והרי אף בהכאה דגופא באומר הכני פטור ועכ"פ לא גרע מקרע כסותי והפטר ומכ"ש בזה דהוא אין מקפיד כלל ועיין בא"מ שם דכתב דהוה כמו מתנה מועטת ע"ש ולדידי א"צ בזה והעיקר כמ"ש. ולפ"ז עכ"פ דבר שנודע בבירור שאין הבעלים מקפידין אין בו משום גזל ויצא מרשותו דהרי מותר לקדש בו והקידושין חלין ולפ"ז רואה אני ק"ו בביטול חמץ דהוא מבטלו ומחשיבו כעפר עכ"פ הוא מוציאו מרשותו וכל הרוצה לקחתו יבא ויקחנה פשיטא דיצא מרשותו דהא אין הבעלים מקפידין עליו ואדרבא ברצונם מחשיבים אותם כעפר ולפ"ז פשיטא דבביטול סגי ולא בעי דיני הפקר כלל ובפרט בחמץ דבלא"ה אינו ברשותו וכעין שכתב הר"ן וז"ב. ובזה לא קשה קושית השג"א על הר"ן דא"כ לר"י דמותר בהנאה א"כ מה מועיל הפקירו ע"ש וכהנה קושיות רבות. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון שאין הבעלים מקפידין שוב הוה בהפקר ואינו ברשותו וז"ב לדעתי ראה זה דבר חדש: ובזה יש לומר טעמו של הגאון שהובא בכלבו דל"מ ביטול לחמץ ידוע ע"ש והדבר צריך טעם ולפמ"ש אתי שפיר כיון דכל הטעם דמועיל ביטול הוא משום שאין הבעלים מקפידים ורק הא גופא לא נודע דלמא באמת הבעלים מקפידין ורק משום הערמה הם מבטלים ולבם לא נכון עמם רק דבחמץ שא"י להם פשיטא דאינם מקפידים כיון שלא נודע להם כלל ומייאשי מיניה בלב שלם אבל בחמץ ידוע חיישינן שמא באמת מקפידים ולבם לא נכון עמם וא"כ לא מועיל הביטול כלל. ובזה מיושב קושית הפר"ח מהא דפריך וכי משכחת לה לבטלה הרי דמועיל ביטול לחמץ ידוע ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבאמת שם בדק כל החמץ רק דחיישינן שמא ימצא גלוסקא יפה ויחוס עליה לשרפה אבל לביטול לא יחוס וכמ"ש התוס' והמהרש"א שם וא"כ פשיטא דיבטלו בלב שלם ולא יקפיד אם יקחנה אחר וא"כ מועיל ביטול וז"ב ולפמ"ש י"ל דמכאן מוכח דאין לבדיקה וביעור עיקר מן התורה דאם יש להם עיקר מה"ת א"כ פשיטא דהם עכ"פ עדיפי מביטול דבביעור נכלה מן העולם בודאי ולפ"ז שוב מהראוי שלא יהיה מועיל ביטול כלל דכל הטעם דביטול הוא משום דאין בעה"ב מקפיד והרי חזינן דאין פיו ולבו שוין דאם אינו מקפיד באמת למה לא יעשה כתיקון המצוה בשלימות בביעור ויהיה מבוער מן העולם וע"כ דלא גמר בלבו ומקפיד עליו באמת וע"כ דאין לבדיקה וביעור עיקר מן התורה ופשיטא דאינו מקפיד עליו דמסתמא מקיים מצות התורה והתורה צותה שיבטל וז"ב ובזה יש להעמיס בכוונת רש"י שכתב מדלא כתיב תבערו והיינו דאם היה כתיב תבערו פשיטא דלא מועיל ביטול דעכ"פ ביעור ודאי עדיף ומדלא ביער ע"כ דמקפיד עליו אבל השתא דכתיב תשביתו ואין לבדיקה וביעור עיקר מן התורה א"כ פשיטא דהשבתה סגי ובזה מיושב קושית התוס' שהקשו דר"ע אמר מצינו להבערה שהיא אב מלאכה. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ע להס"ד דמיירי ביו"ט עצמו ואז ע"כ תשביתו הבערה דלאחר זמן האיסור לא מועיל ביטול כלל וע"כ הבערה היא ובלא"ה יש לומר דלר"ע דס"ל כר"י דיליף מנותר דמצותו בשריפה וכיון דמצותו בשריפה לא מועיל ביטול כלל דאמאי לא קיים מצותו בשריפה אבל לדידן דקיי"ל כרבנן דסגי בפירור וזורה לרוח א"כ יש לומר דביטול עדיף דבפירור עדיין ישנו בעולם וכמ"ש לעיל באורך ובזה מיושב קושית הפ"י דשפיר מוכח דע"כ ר"ע כר"י ס"ל דאי השבתתו בכל דבר ס"ל שוב לא הוה מלאכה כלל דעכ"פ לא גרע מביטול דהוא לאחר זמן איסורו וכמ"ש בדרך הראשון. ובזה י"ל דלכך בזמן ביעורו השבתתו בכל דבר דעכ"פ לא גרע מביטול וכאן לא שייך דנראה שמקפיד עליו דהתורה אפקריה ואף אם קפיד אין קפידו קפידא ויש לפקפק בזה וצ"ע עכ"פ עיקרי הדברים נכונים ולפ"ז יצא דבר חדש דהשתא דנתרן הבדיקה שוב לא מועיל הביטול בלבד דאפשר שמקפיד מדלא עשה כתיקון חז"ל ובזה יש ליישב במ"ש רש"י אור לי"ד בודקין את החמץ כדי שלא יעבור על ב"י והקשו התוס' דמן התורה בביטול סגי ולפמ"ש אתי שפיר דאין כוונת רש"י ליתן טעם על הבדיקה דהבדיקה הי' דלמא אתי למיכל מיניה ועפ"י ורק דהשתא שתקנו בדיקה שוב עובר בב"י מן התורה וכמ"ש לכך כתב רש"י כדי שלא יעבור בב"י ויש להאריך הרבה על כל קוץ וקוץ ואכ"מ ודו"ק: סימן תל ב ס"ב בהג"ה ונוהגין להניח פתיתי חמץ וכו' הטעם נראה לפענ"ד דהנה רבינו הגדול בפי"א מברכות כתב דלכך מברך בעל משום דכיון שהולך לבדוק הרי נגמר בלבו שמבטל וא"כ כבר עשה המצוה ולא שייך לבער ע"ש. ולכאורה יקשה דלפ"ז היאך שייך לברך בעל הא בעינן עובר לעשייתן והא כבר עבר' המצוה מה"ח דמה"ת בביטול בעלמא סגי ודוחק לומר שנתקנו שיברך על דרבנן ולא על