דברי שאול - עדות ביוסף - א קפ

להקריבם משום שלא יבאו לידי נותר והנה בש"ס פסחים דף מ"ג אמרו אין מביאין הודה בחג המצות מפני חמץ שבה פשיטא כו' ושארי המצל"ח הקשה לר"מ דנוקשה דאורייתא היה יכול להביא לחמי תודה מנוקשה ונוקשה אינו עובר בב"י ואי משום אכילה יכול להביא בשביעי ויאכלם בלילה וא"ל דכיון דכעת אסור א"כ לא מקרי ממשקה ישראל דזה אינו כיון דבלילה מותרות שוב לא שייך ממשקה ישראל וכן הקשה בהא דקאמר בפסחים דף מ"ח ואי מוקצה דאורייתא מה לי איסור גופו וכו' והא עכ"פ בלילה יהי' מותרות ע"ש וכן הוסיף שם ברש"י להקשות דלמאן דס"ל דממון גבוה הוא וא"כ אינו עובר בב"י ורק משום אכילה והא משכחת לה בשביעי וכנ"ל ע"ש. ולפענ"ד נראה דמכאן ראיה ברורה למ"ש אא"ז הח"ץ ז"ל סי' קנ"א דגם זה חשוב ממעט מזמן אכילתו במה שאינו אוכלו בזמן שחיטתו ואדרבא עיקר מצות התורה היה ביום זבחו יאכל ורק כשלא אכלו באותו יום מצותו שיאכל למחרת וא"כ שפיר פריך פשיטא דעכ"פ באותו יום אי אפשר לאכלו והוה בודאי מביא קדשים לבית הפסול דעיקר המצוה היא ביום זבחו ואדרבא אף למ"ד דמביאין קדשים לבה"פ מכל מקום מודה בזה דאינו ראוי באותו יום וז"ב והנה המצל"ח הקשה שם לפמ"ש הכ"מ בפ"ו מפהמ"ק ה"י דהיכא דאינו ממעט באכילת כל הקרבן ל"ל בה וא"כ כאן אינו ממעט רק באכילת הלחם חמץ שבתודה ולא במצה. וכתב דכאן החמץ היה שוה ללחם המצה וע"ש. ואכתי קשה דמאי פריך פשיטא יהא עכ"פ פשיטא אין כאן ואדרבא בזה היה מדוקדק מה דאמר אין מביאין תודה בחג המצות מפני החמץ שבה והיינו דאף דאינו רק מקצתו אפ"ה אסור להביא מפני החמץ שבה. אמנם לפענ"ד לא קשה דשאני התם גבי סודה שנתערב באיל נזיר דאינו רק ממעט באכילתן דשל תודה נאכל לכל אדם ושל נזיר נאכל רק לזכרי כהונה אבל עכ"פ נאכל לכהנים משא"כ כאן דאינו נאכל כלל איך שייך שיקריבו תודה שאינו ראוי להאכל כלל ומביא קדשים לבית הפסול וז"ב. וראיה ברורה מהא דקאמר בפסחים דף פ"ח משום דאיכא חזה ושוק הרי דבשביל חזה ושוק נכנסו לספק כרת וע"כ כיון דאינו נאכל כלל אסור להביא לידי פסול וז"ב. והנה בהא דמשני הכא בי"ד עסקינן וקסבר אין מביאין קדשים לבית הפסול ולכאורה לר"מ דסבר נוקשה מדאורייתא ולדידיה יכול להביא נוקשה ללחמי תודה כדאמרו בחולין דף כ"ג והרי נוקשה אינו אסור בע"פ אף למ"ד נוקשה מן התורה ועיין בשו"ת נוב"י סי' כ"ו שהאריך בזה וא"כ יכול להביא נוקשה אף בע"פ והיא קושיא גדולה. וצריך לומר כיון דעכ"פ מדרבנן אסור נוקשה בע"פ כמ"ש התוס' דף ו' ע"ב ד"ה משש א"כ שפיר אסור להביא לידי פסול ובזה מיושב מ"ש רש"י ואם יביאם בי"ד אינו נאכל אלא עד שש שעות והדבר תמוה כמו שתמה הצל"ח והלא אינו נאכל אלא עד ארבע ולכל הפחות עד חמש ולא יותר. ולפמ"ש אתי שפיר כיון דאינו רק נוקשה. א"כ אינו אסור רק מחצות דמקודם לא הוה רק גזירה לגזירה דגם חמץ גמור אינו אסור רק מדרבנן וכמ"ש בנוב"י שם ובצל"ח בדף י"ג ע"א ולכך פירש"י עד שש ואף דהך דשתי חלות פסולות ר"י אמרה במשנה ולדידיה נוקשה דרבנן ואי אפשר להביא לחמי תודת מנוקשה מכל מקום הא ר"י אמר דשתי חלות הי' מונחות והמעשה היא אמת ושפיר רצה רש"י לתרץ גם אליבא דר"מ וגם הא הך דאין מביאין תודה לבית הפסול סתמא נשנית רצה לשנויי אף אליבא דר"מ אבל העיקר כמ"ש בראשונה דעכ"פ המעשה דשתי חלות הי' מונחות בירושלים היא אמת אליבא דכ"ע ולכך פירש"י אליבא דכ"ע. ובזה מיושב מה שהקשה הוצל"ח דדברי רש"י סתרי אהדדי דבביצה דף י"ט פירש"י עד ארבע שעות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אליבא דדינא דקיי"ל דנוקשה אינו רק מדרבנן ואסור להביא לחמי תודה מנוקשה א"כ ע"כ היה חמץ גמור ואסור מארבע שעות אבל כאן דהוא משני גם המשנה והמעשה היא גם אליבא דר"מ לכך פירש גם לדידיה וז"ב ודו"ק: ובזה מיושב מה שהקשה הצל"ח דלמה נקט דאין מביאין בי"ד מפני החמץ שבה ות"ל דגם בשביל מצה אסור דאסור לאכול מצה בע"פ. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי השלשים של מצה הי' בשמן וכמ"ש בפ"ט ממעה"ק הלכה כ' וא"כ היה מצה עשירה ומצה עשירה מותר לאכול בע"פ כל היום כולו כמ"ש בשו"ת נוב"י שם ולכך נקט מפני החמץ שבה וז"ב. והנה הפ"י הקשה מ"פ הש"ס פשיטא ודלמא אשמעינן דלא כראב"י דמקיש שאור דאכילה לשאור דראיה ומותר לאכול של גבוה ע"ש ולפענ"ד נראה דהנה התוס' בדף ל"ה הקשו דאמאי מותר לראות של גבוה לימא הואיל ואי בעי מתשיל עלה וכתבו כיון דבא ליד גזבר שוב אינו יכול לתשול עלה ע"ש ומעתה בלחמי תודה דנעשה בחוץ לעזרה ושם הי' מחמצן כמ"ש בפ"ט ממעה"ק הלכה כ"ד וא"כ אז יעבור על ב"י טרם שיביא לעזרה ואז הי' מצי למתשל עלי' כל שלא בא לעזרה ועיין מלמ"ל פי"א ממעה"ק וא"כ שפיר אסור אף לראב"י ובפרט שאינו רק קדושת בדק הבית כל זמן שלא נשחט על הזבח וכתב רש"י בעצמו דיכול לתשול עליו ע"ש ודוק בכל מ"ש: סי' תל"א ס"א בודקין. אמרתי לבאר כאן דיני בדיקה