דברי שאול - עדות ביוסף - א קעט

ואולי דלהס"ד דמתענין לשעות א"כ אפשר דאף דבטלה מגלת תענית היינו דאין איסור להתענות אבל מכל מקום א"צ להשלים אבל כיון דמסיק דאינו מקרי תענית רק לצעורי ספיר הקשו הא בטלה מג"ת. ובגוף קושית המהר"ם לובלין מצאתי בחידושי ריטב"א על עירובין שם שפירש דהא דאמרו מתוך שמתענין לשעות היינו דאם היה היו"ט בט"ב עצמו הי' מתענין בו שעות לכך השלימו בעט"ב וא"כ זה באמת תירוץ הש"ס. אמנם מכל מקום יקשה דמבואר דאם היה ביו"ט עצמו עכ"פ ל"צ להשלמה ואמאי בברית יהיה צריך השלמה אבל לפמ"ש לעיל אתי שפיר הכל ודו"ק. והנה הב"י דייק דדוקא בט"ב שנדחה הוא דלא השלים מהא דנקט ראב"ץ ודחינוהו לאחר שבה ולמה לא נקט סתם דיו"ט שלהם היה והקשה בשו"ת מהר"ם לובלין שם דהא יו"ט שלהם היה בעשירי וכתב דכוונת הב"י דלנקוט סתם דיו"ט שלנו היה וממילא נדע דהיה נדחה דהא ביום עשירי היה יו"ט שלהם והנה לכאורה לפע'ס היה מקום לדחות דאם הי' נקט סתם ה"א דהא דלא השלימו הוא דבאמת היו נוהגין לצום גם בעשירי כמו ר' לוי וה"א דבזה הי' נוהגין שלא להשלים אבל אם היה ט"ב נדחה לאחר בשבת הי' משלימין אף ביו"ט שלהם ולכך נקט שנדחה ואפ"ה לא השלימו ולעולם דאף בלא נדחה ג"כ לא הי' משלימין. אמנם באמת הדבר נכון דבאמת בלא"ה צ"ל דברי הב"י דל"ל לדייק מהא דלא נקט סתם דיו"ט שלהם הי' ולא דייק בפשיטות מדלא מצינו רק בת"ב שנדחה מה"ת לומר אף בלא נדחה. וצ"ל דה"א דמעשה שהיה כך היה ולעולם דאף באינו נדחה ג"כ דוחה דמצד הסברא שידחה היו"ט אף בת"ב שאינו נדחה והשתא דייק הב"י בדרך ממנ"פ דאם מצד הסברא סת"ב שאינו נדחה לא ידחה א"כ בפשיטות מוכח כן דהרי לא מצינו רק בה"ב שנדחה ואם מצד הסברא דאף בלא נדחה ג"כ יהיה נדחה א"כ לנקוט סתם שיו"ט שלהם היה וא"ל דא"כ ה"א דדוקא תענית יום עשירי הוא דדחה יו"ט שלהם ולא ת"ב שנדחה דזה אינו דמצד הסברא גם ת"ב שאינו נדחה ג"כ יו"ט שלהם דוחה וממנ"פ מוכח וז"ב דו"ק: הלכות פסח סימן תכ"ט סעיף ב' והוא אסרו חג כתב המג"א ס"ק ח' בב"י משמע כאן שמותר להתענות בו בו וכ"מ סי' תצ"ד דדוקא אחר שבועות אסור משום שהוא יום טבוח וכ"מ בתענית דף יי"ח ע"א וכוונתו להא דאמר שם לא נצרכה אלא ליום שלאחריו וקשה הא אסור משום א"ח וע"כ דאין איסור ע"ש ולפענ"ד לק"מ דהרי כשחל עצרת בשבת דיום טבוח אחר השבת דמודים כ"ע דמותר בהספד ותענית שלא לקיים דברי צדוקים שהיו אומרים עצרת אחר השבת ולפ"ז שפיר נ"מ במגילת תענית לענין חל יו"ט של עצרת בשבת דשם היה חגא דשבועיא וא"כ כשיחול בשבת דאז מותר בהספד ותענית אבל משום מגלת תענית אסור וז"ב שוב ראיתי דהמג"א לשיטתו שכתב בסי' תצ"ד ס"ק ב' דאם חל יו"ט של עצרת בשבת דהיה יום טבוח אחר השבת ולכך אסור בהספד ותענית אבל דבריו תמוהין דאדרבא אז היה מותר כמבואר בחגיגה דף י"ד ודף י"ח וכבר האריך להשיג עליו המלמ"ל פ"ו מכלי המקדש ע"ש שתאריך ועמ"ש בגליון שם דאפשר דכוונת המג"א למ"ש הרמ"ע מפאנו בתשובותיו סי' י"ב. עכ"פ מ"ש בישוב קושיתו נכון שוב ראיתי שאפשר שכוונת המג"א דא"א לומר דהא דאסור ביום שלאחריו הוא בחל בשבת דאז מותר בהספד דא"כ איך אסרו במג"ת והא חזינן דיום טבוח עצמו הותרה בשביל זה ומכ"ש דל"ש שיתקן מג"ת בשביל זה ובפרט דגוף המג"ת שנתקן בעת הזאת היה בשביל הצדוקים שאמרו דעצרת אחר השבת וע"כ דהא דאסור ביום שלאחריו הוא בחל בחול ושוב הדרא קושיא לדוכתא דהיאך אסרו בהספד ותיפוק ליה דאסור משום א"ח אמנם בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דשם מקשה מהספד דלימא עד המועד ומועד גופא יו"ט היא וע"ז משני לענין יום שלאחריו והיינו בהספד ומעתה ניהו דא"ח אסור בתענית אבל בהספד הוה מותר דהרי הספד עדיף מתענית ומקצתהון דלא למספד וכמ"ש רש"י שם דכלן אסור בתעניות ומקצתהון בהספד אותן החמורים ומעתה משום א"ת אינו אסור רק בתעניות בלבד ובפרט לטעם של רש"י בסוכה דף מ"ה דהיינו דהוא אוסר לחג ושם לא אמרו רק לענין אכילה ושתייה וגם לטעם של הירושלמי דהוא ברה דמועדא ג"כ לא אסור רק בתעניות ולכך אסרו במג"ת אף בהספד וז"ב לפענ"ד ובלא"ה יש לומר דהש"ס דילן חולק וסובר דא"ח מותר בתענית וכמו דחולק לענין ע"פ דמבואר במ"ס דאסור להתענות וכמ"ש במלמ"ל שם: שם ואין אומרים מזמור לתודה הטעם עשום שלחמי תודה היו חמץ ואפילו בע"פ אסור