דברי שאול - עדות ביוסף - א קעח

כאן דאסור לרחוץ ושם כתב דכן נוהגין ע"ש ולפענ"ד העיקר כהרמ"א כאן דקאי לענין לרחוץ אחר תפלת המנחה שכתב המחבר דיש מתירין וע"ז כתב דלדידן דנהגו לאסור רחיצה עד שלשים ניהו דביו"ט מקילין לומר דמשום כבוד יו"ט מותר אבל עכ"פ אסור עד הלילה ותדע שכן הוא דאם לא כן יקשה למה כתב בס"ח דה"ה הרחיצה לדידן מותר לרחוץ סמוך לערב וא"צ להמתין עד הלילה הרי כתב דמותר לרחוץ אף בסמוך לערב וע"כ דשם באמת כבר נהג שבעה ול"צ דרגל יבטל שבעה ממילא ניהו דנהגינן לאסור עד שלשים הרחיצה אבל כאן דמשום כבוד יו"ט מקילינן חדא קולא אבל כאן דנצטרך שני קולות לבטל שבעה ולבטל שלשים לא מקילינן, כ"כ ולכך אסור ברחיצה עד הלילה. מיהו מ"ש דה"ה לענין כיבוס צ"ע דא"כ לא יכבס כלל דביו"ט אסור ובשלמא רחיצה אפשר מבערב ואפשר דבאמת אסור. ובזה נראה דלכך השמיט הרמ"א הא דכתב הת"ה דמותר לרחוץ ע"ש ערב הרגל משום דלדידן דנהוג לאסור רחיצה כל שלשים לא מקילינן כאן: סי' תקנ"ז ס"ט ונדחה ליום ראשון וכו'. משמע דאם חל המילה בט"ב בזמנו לא נדחה והקשה בשו"ת מהר"ם לובלין דא"כ היאך פריך בעירובין דף מ"א טעמא דיו"ט הא ערב יו"ט משלימין ומאי קושיא הא שם אם היה חל בט"ב בעצמו היו"ט היו משלימין מכ"ש בעיו"ט שמשלימין משא"כ בשבת דלא היו מתענין ולכך גם בע"ש אין משלימין וע"כ דגם בט"ב עצמו אין משלימין ע"ש ולפענ"ד דבאמת ביו"ט דבכי סנאה באמת לא היו צריכין להשלים משום דבני סנאה היו בבית שני וא"כ יו"ט שלהם קודם לגזירת התענית ושפיר לא היו צריכין להשלים ולכך גם בעיו"ט לא היו משלימין וכעין דאמרו בתענית דף י"ב אם נדרו קודם לגזירתינו וכאן הוה להיפך דיו"ט שלהם היו קודם לתענית אבל בברית מילה דעכ"פ התענית קדם להיו"ט צריך להשלים וז"ב. והנה לכאורה צריך להבין דבאמת מ"ט לא נצטרך להשלים בברית מילה כיון שיו"ט שלו הא עכ"פ מצוה שלו ויו"ט שלו מדרבנן וגם ת"ב אינו רק מדרבנן ולמה לא ידחה ומה אולמא הך דרבנן מהך דרבנן. מיהו יש לומר דשאני ת"ב דהוה עשה דד"ק דחמיר משא"כ יו"ט דמילה מה שמצוה לאכול בו אינו רק עשה דרבנן ואיני רק אסמכתא ולכך ת"ב חמור. ובזה י"ל דשם בני סנאה דהיו ג"כ רבים וקבלו עליהם יו"ט שפיר נדחה הת"ב ובפרט שהיו מתענים רק שלא היו משלימין. איברא די"ל כיון דזה עשה וזה עשה שב וא"ת עדיף דמה"ט אין עשה דוחה עשה כמ"ש הנוב"י בסוף תשובותיו ע"ש. ובזה י"ל הא דמשני שאני יו"ט דדבריהם דמתענין בו שעות משלימין והקשו בתוס' הא מג"ת גם לפניהם אסור. ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דאסור במג"ת לפניהם הוא שלא יבא להתענות גם ביו"ט ולפ"ז כאן דבאמת גם בעשירי מצוה להתענות דעיקר השריפה הי' בעשירי ור"י אמר אלו הייתי התם הוה קבענא בעשירי רק דאתחלתא דפורעניו' עדיפא ור' לוי ציים תשיעי ועשירי כמבואר בירושלמי והובא בטור סי' תקנ"ח וכיון שכן בדיעבד אם יתענה בעשירי ג"כ ידחה עשה דתענית לעשה דיו"ט דבזה שייך להיפך מה אולמא וא"כ עכ"פ ל"ש לגזור דשייך להיפוך מה אולמא ולכך לפניהם מותר וז"ב. ובגוף קושית המהר"ם לובלין דש"ה דמעיקרא אין מקום להתענות דאם הי' יו"ט שלהם בת"ב אין מקים להתענות כלל משא"כ כאן דקרה מקרה שהי' ברית ואינו רק דחייה בעלמא בזה שפיר הת"ב חמיר וז"ב ודו"ק. ובלא"ה י"ל דש"ס בעירובין אזל אליבא דמ"ד דמתענין לשעות כמבואר בתענית דף י"א דר"ה סובר דמתענין לשעות ועיין ברא"ש שם באורך וכיון דתענית לשעות מקרי ג"כ תענית א"כ שפיר אם חל ביו"ט שלהם לא היו משלימין דמקיימי תרתי עשה דתענית שהתענו במקצת וגם היו"ט שלהם ושפיר לא היו מתענין ובאמת פשטת לשון הברייתא והתענינו בו ולא השלמנו משמע דמקרי תענית והש"ס בתענית דף י"ב מקשה מזה לר"ח דסובר דתענית לשעה לא מקרי תענית ומשני דלצעורי בעלמא הוא דעבד וא"כ עכ"פ י"ל דכאן אזלי דבאמת מקרי תענית, ובזה י"ל הא דמשני מתוך שמתענין לשעות משלימין ואם נימא דתענית לשעות לא מקרי תענית כלל איך ראיה לענין השלמה דנכנס כשהוא מעונה ושם לא הוה תענית כלל וכבר תמה בזה בישועת יעקב ע"ש ולפמ"ש א"ש אבל לדידן דקי"ל דתענית לשעה לא מקרי תענית כלל כמבואר סי' תקע"ב סעיף י' ושפיר כשחל ברית משלימין וז"ב והנה המג"א הקשה כאן דלהס"ד שם דהברייתא דלא כר"ג א"כ אמאי לא השלימו דלא גרע מר"ח דמשלימין ולפמ"ש א"ש דאם תענית לשעה מקרי תענית שפיר שפיר קיימו שניהם משא"כ לדידן וגם הברייתא דר"ח דמשלימין סובר דתענית לשעה לא מקרי תענית כלל וגם לפמ"ש למעלה י"ל קושית המג"א ואכ"מ. והנה בישי"ע הקשה דלפי מה דקיי"ל דבטלה מגלת תענית א"כ גם הך דבני סנאה אמאי לא בטלה ע"ש שדחה בזה דברי התוס'. ובמחכ"ת לא זכר שם דברי התוס' בתענית דף י"ב ד"ה התם שהקשו זאת וכתבו דהך ברייתא ס"ל דלא בטלה. איברא דדברי התוס' בציונם שם על התירוץ דלצעורי נפשיה ואמאי לא הקשו בגוף הבריית' דהא בטלה מג"ת. וכעת לא ראיתי מי שיתעורר בזה