דברי שאול - עדות ביוסף - א קעה

בפ"ח הוא דוקא לענין שבע ברכות דמטעם פ"ח אתינן עלה וא"כ ע"כ נחזיק כאילו נשא היום וגם בפ"ח נתרבה השמחה ונתחדשה ולכך אסור וא"כ אין הרשב"א סותר לעצמו מתשובה לתשובה וז"ב. וגם הרשב"א כתב בעצמו דמילי דרבינו הג"א כמ"ש המ"א בשמו סי' תרצ"ו ס"ק י"ח ודו"ק. והנה התוס' כתבו בכתובות דף מ"ז דבתוספת שבת ויו"ט אף דאסור במלאכה מותר לישא וכתב הכ"ה דמדרבנן עכ"פ אסור משום דהוה כקונה קנין ובזה ישבתי לנכון קושית הישע"י דמאי פריך הש"ס בביצה דף ל"ו והא מצוה קעביד והא כיון דלישא בודאי אסור א"כ ל"ש מצות פ"ו וכל עיקר ההיתר הוא משום פ"ו. ולכאורה רציתי לומר דמכאן יצא להרי"ף והרמב"ם דהשמיטו הירושלמי דבמחזיר גרושתו מן האירוסין אסור דאם נימא כן תו לא משכחת לה האי דינא וכקושית הישע"י אבל אם נימא דמותר במן האירוסין וכדעת הרי"ף והרמב"ם א"כ משכחת לה בכה"ג דמותר דליכא שמחה כל שגרשה אך אכתי יקשה דא"כ מאי פריך גבי אין מיבמין והא מצוה קעביד והא שם ודאי אסור. ובאמת לפירש"י דפירש הקושיא והא מצוה קעביד היינו דהו"ל לאחשובי בהדי הנך דמצוה ניחא דאכתי עכ"פ מצוה היא וניהו דאיכא איסורא משום מערבין שמחה בשמחה אבל פשיטא דעכ"פ בכלל מצוה הם ולא בכלל דברי הרשות אבל לפיר"ת דפירש דמצוה היא ומותר לישא קשה דעכ"פ אסור מטעם שמחת יו"ט. ובזה היה מקום ליישב דברי הטור דבסי' תקכ"ד העתיק הך פלוגתא דרש"י ור"ת גבי קידושין ולא גבי יבום ותמה הט"ז דלר"ת גם יבום מותר ולפמ"ש אתי שפיר דביבום ע"כ הפירוש כרש"י דאל"כ איך מותר לייבם והא אין מיבמין. אמנם אם כי ישבתי הדבר מכל מקום פשטת הש"ס לא מורה כן ולפמ"ש הכ"ה א"ש דהכי מקשה והא מצוה היא והיינו דע"כ מיירי בתוספות יו"ט דביו"ט עצמו אסור משום שמחה ולמ"ד בחגך היא איסור דאוריית' כמ"ש התוס' וע"כ דמיירי בתוספות יו"ט וכיון שכן שוב מצוה קעביד ומותר לישא ואינו אסור רק משום השבות דשמא יכתוב וזה מותר משום המצוה וז"ב ודו"ק: שם ס"ה ופוקסת בש"ע נדפס פירש"י דהיינו מחלקת שערה והתוס' הקשו ע"ז ופירשו פירוש אחר והמ"א הביא אותו הפירוש והוא שתוכל לסלקו כ"כ הרמב"ם וכתב ה"ה הטעם דסובר דגם ת"ק יודה לזה דדוקא ביכול לסלקו ובאמת בפיה"מ כתב ואין הלכה כר"י ומשמע דמתיר אף בא"י לסלקו במועד ואפשר שחזר בו בספר היד. והנה הלח"מ הקשה דאם ת"ק אינו פליג א"כ למה קתני ומודה ר"י ולמאן מודה הא ת"ק לא פליג וכמו דפריך בכתובות דף י"ז ולפענ"ד כיון דבש"ס פריך ר"י אר"י ומשר הנח למועד וכו' או כתירוץ השני עכ"פ שייך לשון ומודה דאף בע"ז ל"ל האי סברא כאן מודה וז"ב: שם סעי' פ"א ובלבד שלא יעשה סעודת אירוסין משמע דבלא סעודה ליכא שמחה וכ"כ הטור בסי' תקנ"א בהדיא וקשה לפ"ז למה הוצרך שמואל לטעם שמא יקדמנו ת"ל דליכא שמחה והט"ז ס"ק ג' הרגיש כן על הטור ולא הרגיש דבגוף הש"ס והטוש"ע כאן מבואר כן דבאירוסין בלי סעודה ליכא שמחה אך נראה דבאמת צ"ב לשמואל דס"ל הטעם משום דאין מערבין שמחה בשמחה ומשמע בתוס' מ"ק דף ח' דהטעם הוא דאין עושין מצות חבילות חבילות שאין לבו פנוי א"כ ניהו דבלא סעודה ליכא שמחה אבל מ"מ מצוה הוא עושה דגם באירוסין איכא מצוה וכדאמרו בביצה דף ל"ו וא"כ אכתי אין לבו פנוי ומה מועיל שמא יקדמנו וצ"ל כיון דעיקר הטעם שאין עושין מצות חבילות חבילות זה דוקא כשיש מקום שיקיים המצוה אח"כ אבל במקום שיש לחוש לביטול מצוה שמא יקדמנו ולכך מותר לארס. ובזה מיושב קושית הט"ז שם דשם לענין ת"ב כיון דליכא שמחה באירוסין לבד שוב מותר משא"כ בחוה"מ דאכתי שייך הטעם דאין מערבין ודו"ק ובזה יש לומר הא דאמרו במ"ק ת"ש דתנא דבי שמואל ולכאורה קשה איך מביא ראיה מדתני דבי שמואל על שמואל דגם זה מדשמואל ולפמ"ש י"ל דהכי קא דייק דכיון שנתן שמואל הטעם משום שמחה וקשה הא גם באירוסין אין מארסין וע"כ דבאירוסין יש לחוש שמא יקדמנו: סי' תקמ"ז ס"ג שמותר לספדו מדברי כל הפוסקים מבואר דבמת חדש בתוך שלשים מותר לספדו והנה רש"י פירש במשנה ולא יספידנו שאם מת לו מת בתוך שלשים לא ישכיר ספדן להספידו והדבר תמוה דהא מותר בזה וא"ל דרש"י סובר דע"כ אינו מותר רק לטעם דשמואל דהוא משום צער ובמת חרש בלא"ה איכא צער אבל לרב גם בזה אסור ופוסק כרב דאכתי קשה שמואל איך יפרש המשנה דלא יספידנו אמנם לפענד"נ דרש"י רוח אחרת אתו דהנה פירש ולא יעורר היינו דאם מת לו מת חדש או חדשים קודם דלא יעורר והכה אם מת לו מת חדש דעת כמה פוסקים דאף דמותר לספוד אותו המת אפ"ה אסור להספיד על הראשון וכן קי"ל ולפ"ז שפיר פי' ולא יספידנו דהיינו דאם מת לו מת חדש אסור להספידו והיינו אותו שכבר מת וז"ב. והנה הך דינא לכאורה דוקא לשמואל דאמר שיזכרנו ברגל וא"כ שפיר אסור דניהו דבמת חדש מותר דבלא"ה יזכירו ואי