דברי שאול - עדות ביוסף - א קעג

לעשות תנור וכירים דא"א שנתייבש התנור אפ"ה שרי לעשות בית מושב על התנור דהיינו מעמידין תנור וכירים וז"פ והט"ז הקשה דמנ"ל דמותר אף אם לא אפשר לאפות במועד ולא זכיתי להבין דבריו דבימות הגשמים אמרו דאסור לעשות תנור משום דאפשר שלא יתייבש ואפ"ה התירו הבית מושב והט"ז כפי הנראה הבין דצריך לעשות מעשה שיתייבש אבל במח"כ הדבר פשוט דמ"ש המחבר אפשר שיתייבש קאי בימות החמה דממילא מתייבש ובימות הגשמים לא וזה ברור: חי' תקמב סעיף ב' שאין לו מה יאכל דעת הרמ"ה דדוק' לכתוב בהלואה הוא דהתירו היכ' דאין לו מה יאכל כיון דגוף הלוא' מותר וכן היכא דאין מאמינו מותר לכתוב אבל שאר מלאכות אסור לאגורי ותמה הנ"י דהא בש"ס פשטו ממתניתין דשכר פעולה סרי וגם מקשה אח"כ ואי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי כל מלאכות לשתרי אלמ' דכל מלאכות מותרות ולפענ"ד נראה ליישב דמקוד' נבאר סברת הרמ"ה דהרי באמת צריך להבין איך התירו ע"י פועל שאם לו מה לאכול הא קי"ל דאף במלאכות המותרות לא שרי רק בחנם לאחרים ולא בשכר ומה שאוכל אצלו לא מקרי שכר וא"כ אמאי כשאין לו מה יאכל שרי ליתן שכר הא לא עדיף ממלאכות המותרות דאסור בשכר דמחזי כעובד' דחול כמ"ש הב"י כאן ואי דאין לו מה יאכל יאכל אתו דזה לא מקרי שכר כמ"ש הרא"ש וקיי"ל כן כמבואר בס"א אבל לא יקח שכר. וע"כ נראה דזה דעת הרמ"ה דאסור לאוגורי דהיינו שיקח שכר ורק לאכול אתו בלבד והא דשרינן בהלואה לכתוב הוא לפי ששם גוף הכתיבה מותר כשאינו מאמינו א"כ הקילו גם בזה אבל בשאר מלאכות לא התירו ליקח שכר. ובזה יש לומר הא דאיבעי' שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי ולא איבעי' בסתם אי פועל שאין לו מה יאכל שרי. ולפמ"ש אתי שפיר דגוף המלאכה בודאי שרי ורק מה שלוקח שכר הוא דאיבעי' לן וע"ז אפשיט' לן ממתניתין ולא הוה ס"ד לחלק סברת הרמ"ה דש"ה דהמלאכה מותר וע"ז שפיר הקשה דאי ס"ד שכר פעולה שאין לו מה יאכל שרי א"כ כל המלאכות לשתרי והיינו דלפי הס"ד דמותר ליקח שכר ה"ה בזה שרי וע"ז מסיק דאסור רק משום פסיד' שרי וא"כ ממיל' באמת אסור שכר פעול' ואינו מותר לאוגורי כמ"ש הרמ"ה רק שם דגוף המלאכ' מותר וז"ב ויהי' איך שיהי' עכ"פ סברת הרמ"ה נכונ' וברורה דלא שרי לאגורי ובאמת ליישב סברת שאר הפוסקים נראה כיון דעכ"פ משום כדי חייו התירו א"כ התירו לו לגמרי אף ליקח שכר וכמו דהתירו לו ליקח שכר יותר מכדי פרנסתו וכמו דקיי"ל בחו"מ סי' רי"ב דצייד משום כדי חייו יכול למכור מה שיעלה מצודתו וכמ"ש הפוסקים שם דאף דלא תקנו רק משום כדי חייו יכול למכור אף יותר בב"א וה"ה בזה. ובזה ממיל' מיושב דברי הטור והמחבר שכתבו כדי שישתכר וירויח וכמ"ש הט"ז רק שלא הביא ראיה לסברתו ובאמת מחו"מ סי' רי"ב ראיה לדבריו. והנה בר"י הביאו הבית יוסף כתב דכשיש לו מה שימכור ל"ש לומר אין לו מה שיאכל דהא יכול למכור ויאכל ולכאורה יש להבין דא"כ מאי פריך לשתרי כל מלאכות ודלמ' חכמים התירו אף שיש לו מה שימכור דבזה ל"ש כדי שיאכל אמנם זה אינו דקושית הש"ס דכיון דיש צד עכ"פ שיהי' מותר בחוה"מ ממיל' בע"פ דקיל מותר אף בלא"ה וכמו שפירש רש"י בפסחים דף נ"ה ובמ"ק וא"כ ה"ה בזה כיון דעכ"פ משכחת לה שיהי' מותר בחוה"מ ובזה ממיל' יש ליישב דברי הרמ"ה דכיון דעכ"פ לצורך מועד גם הרמ"ה מודה כמ"ש בהדיא א"כ ממיל' כיון דמשכחת לה עכ"פ שיהי' מותר ממיל' בע"פ דקיל מותר אף שאינו לצורך המועד ודו"ק סי' תקמ"ג ס"ב אף שהוא חוץ לתחום וכו' בטור כתב דנכון להחמיר שלא יכנס בו כשהוא נבנה באיסור והדבר תמוה דלל"ק דוק' אדם חשוב אסור ולל"ב דוק' בשסיע בתבנא הוא דאסור וכפי הנרא' הרגיש בזה הב"ח כאן והט"ז כאן ובסי' רמ"ד האריך ליישב ולפענ"ד נראה דהנה באמת הא דפריך על מ"ז משמואל והא בחוה"מ אסור כדאמר רב משרשיא כתב הנ"י דמ"ז ג"כ היה ביו"ט ומעתה לכך חילקו דוק' בין אדם חשוב או אם סייע בתבנא אבל בחוה"מ דבלא"ה אסור בלא"ה נכון לזהר כמו ביו"ט כשסייע בתבנ' ובזה נראה דלכך לא כתב הטור בשבת דנכון להחמיר כמו כאן משום דבשבת אין איסור בגוף הבנין רק בחוה"מ אבל באמת אם נבנ' באיסור שפיר אסור בשבת מכ"ש בחוה"מ ושפיר כתב המחבר בסי' רמ"ז דאם נבנ' באיסור דיש להחמיר וכ"ז פשוט וברור ודו"ק: סי' תקמ"ד סעיף א' וה"ה דלשאר צרכי מצוה וכו' הט"ז האריך דהרי הב"י למד מדברי התוס' דף ז' דלצרכי מצוה שרי אף ביש לפועל מה שיאכל והנרא' דהנה באמת צריך להבין דמה מקשו התוס' דאיך ישכרו פועלים למ"ד שכר פעול' אסור למי שאין לו לאכול הא שאני כלאים דצרכי רבים הוא כדקתני במתניתין וכבר נתקש' בזה הט"ז כאן אמנם ביאור הדבר נראה דכבר כתבתי לעיל דהא דאיבעיא שכר פעולה ולא בעי אי מותר לעני לעשות הוא דבאמת המלאכה פשיטא דמותר לעני