דברי שאול - עדות ביוסף - א קסט

ז' הקשה דלמה לא יערים בקמח כמו דמערים בצידת דגים ומליחתם וכתב דשאני צידת דגים דיש לומר שיזדמן לו הטובים יותר משא"כ בקמח דהוא שוה ע"ש ומעתה בשלמא לטחון קמח יותר אסור בהערמה דאינו טוב יותר הקמח המותר מהצורך וכמו כן בשכר דהמותר אינו טוב מהצורך משא"כ באם יש לו שכר ישן ועושה חדש כיון דמשכחת לה שיהי' יותר טוב החרש מהישן כמבואר כאן דאם באמת יותר טוב שרי וממילא מותר להערים והוא קושיא נפלאה מאד וע"כ צ"ל דהש"ס כאן אזיל כסברת לישנא קמא דרבא דלא שרי גבי דגים ג"כ הערמה ועיין בדף י"א ע"א ולכך מקשה שפיר ומעתה לדידן דקי"ל כלישנא בתרא ושרינן בדגים ע"י הערמה ממילא ה"ה בזה והמעיין ברמב"ם פ"ז מי"ט יראה שסידר הדין הלז אחר דין דגים הנ"ל סמוכין יראה דדריש סמוכין דלכך מותר כאן משום הטעם דלעיל ואפי' למ"ד בכל התורה כלה לא דרש סמוכין במשנה תורה דרש וז"ב ודו"ק. והנה המג"א ס"ק ב' כתב דאם הערים שרי לאוכלו עי' סי' תקנ"ו ס"א ובאמת אם לדין יש תשובה דשאני התם שיכול לומר דזה שבישל עדיף ליה לכך כשכבר בישל שרי משא"כ כאן בטחן קמח יותר דלא שייך זאת כמ"ש המג"א ס"ק ז' ולכך אסור אף בדיעבד. ובאמת בש"ס קאמר ואם טחן והותיר הרי"ז מותר ובלבד שלא יערים דמשמע דאם הערים אסור אף בדיעבד דעליה קאי וז"ב לפע"ד ובזה יש ליישב הקושי' שהקשיתי דהא דפריך ורמינהו היא דבאמת גם המקשה ידע דיש לחלק בין שכר חדש לבין לעשות שכר יותר וכמ"ש המג"א ורק דהיה סובר כיון דבשכר חדש שרי אף לכתחלה להערים ממילא בזה עכ"פ בדיעבד מהראוי להתיר וע"ז אמר כתנאי ובזה מיושב מה דקשיא לי טובא דלפי הס"ד דלא ס"ל שום חילוק בין שכר חדש לבין עושה יותר מדמקשה אהדדי א"כ תקשי ליה הך ברייתא גופא דלמה צריך לומר מערים לעשות חדש הו"ל למימר בדידה דמותר להערים ולעשות יותר והיא דקדוק עצום ולפמ"ש אתי שפיר דזה הוה ידע דיש חילוק בין שכר חדש לבין עושה יותר ורק דמקשה אמאי אסור אף בדיעבד וע"ז קאמר כתנאי והיינו דר"פ ס"ל דאף בשכר אינו מותר רק בדיעבד כשכבר הערים לעשות חדש אבל לכתחלה לא וממיל' בזה אף בדיעבד אסור ובזה מיושב היטב דברי הרמב"ם דהרמב"ם לא כתב דבטחן והותיר אסור כשהערים והשמיט הך ובלבד שלא יערים וא"כ ממיל' בשכר מותר לכתחלה דזה ודאי עדיף מלעשות עוד שכר: שם ס"ב מותר לעקור הפשתן עיין מג"א מה שהשיג על הב"י והנה, מ"ש בכוונת ה"ה הוא נכון אבל לפענ"ד גם הב"י נתכוין לזה דלר"י אסור לעקור מה שצריך יותר מכדי לכסות את האוכלים וא"כ היה אסור לעקור כל הגבעול ורק העלה אשר יכול לכסות את האוכל וה"ה כתב דיכול לעקור כלו דהתירו כלו אבל גם הב"י מודה דיותר ממה שצריך אסור וז"ב ודו"ק: שם סעיף ד' שהרי אפשר שיאכל מהם במועד המג"א הקשה דלמה בקמח אסור להערים ולפענ"ד נראה דשאני התם דכוון מלאכתו במועד וגם הוא מן המחובר ורק דלצורך אוכל מותר אבל מה שהוא יותר מן הצורך אסור לפי שכיון מלאכתו במועד משא"כ כאן דלא כוון מלאכתו במועד לכך שרי וז"ב איבר' דלפ"ז מאי פריך ורמינהו דלמא שם מיירי בלא כיון מלאכתו במועד ואפשר דא"כ יקשה למה לא התיר בדידיה בלא כוון ובלא"ה משמע ליה דאיירי בסתם אף בכוון מלאכתו במועד ובזה י"ל דברי רבינו ודו"ק. שם של חיות ועופות המג"א כתב דיש לומר דאף בדגים לא התיר המרדכי רק באינו אומן אבל באומן אסור ולפענ"ד נראה דלשון המרדכי ציידי דגים משמע אף אומנים דהם ציידי דגים ואפ"ה מותר וכן נראה מדשרי רבא למיצד ולא חילק בין אומן או לא ש"מ דבדגים מותר אף באומן וז"ב ויפה כוון אא"ז הרמ"א ודו"ק. הי' תקל"ד ס"א ברמ"א היינו דוקא כשרוחץ ע"ג הנהר המג"א ס"ק ד' הקשה דת"ל דבש"ס דהתירו הוא דוקא בכלי פשתן שמותרין לכל אדם ע"ש ואני מוסיף דגם שם נראה שאסור בפרהסי' וראיה מהא דפריך אביי מאן לימא לן דברצון חכמים עבדי וכו' והקשו התוס' דאביי גופא ס"ל כר"י מדשני מתניתין אליביה ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא שרי רק בצבע' ולא בפרהסי' אך באמת שם בודאי מהראוי להתיר דזה מותר מחמת דאין טירח' ומותר לכל אדם וכמ"ש המג"א אך לפענ"ד היה נראה דכלי פשתן אף דמותרין מכל מקום לא התירו לכבס יותר מכדי הצורך ומכ"ש הרבה ביחד דמחזי כעובד' דחול ולכך שם דקאמר דמפקי מיני דשכלי בכתנ' במועד' והיינו ספלים ולכך אסור ואמר דשלא ברצון חכמים עבדו אך מה אעשה דבטור וש"ע סתמו לה ומשמע דמותר אפי' הרבה ביחד בכלי פשתן וצ"ע. סי' תקל"ה סעיף א' יש מתירין לפנות מחצר של אחר לתוך שלו כן מבואר בירושלמי והרמב"ם דחאו משום דא"כ מה הקשה בש"ס דילן והאמרת רישא אין מפנין כלל ולא תירץ דה"מ משלו לאחר או מאחר לאחר אבל מאחר לשלו מותר אלמא דלא קיי"ל כן ועיין בה"ה וב"י כאן ולפענ"ד נראה