דברי שאול - עדות ביוסף - א קסח

קיימין אם כשלא התירו לו קודם הרגל לא יגלח וע"ז משני דמיירי שנשלם השלשים יום ברגל והוא באמת ביקש שיתירו לו קודם הרגל דהיינו לזמן שלשים יום וא"כ שפיר מקרי אנוס דמה שלא ביקש שיתירו לו קודם לא מקרי פושע דהרי הוא לא רצה לנהוג נדויו כלו וא"כ שפיר הוי אונס. ובזה מדוקדק מ"ש הטור אבל אם נשאר בנדויו שלא ביקש שיתירו לו קודם הרגל וברגל ביקש והתירו לו לא אנוס הוא ונתקשה הט"ז דמ"מ אנוס הוא והרי בש"ס קאמר שהתירו לו ברגל דאזל ופייס לבע"ד ופירש"י ברגל ולפמ"ש אתי שפיר דכוונת הטור דמיירי שכלו השלשים יום ברגל וא"כ הדין דאם לא ביקש שיתירו לו שונין כמבואר ביו"ד ס"א שם וא"כ אח"כ שרצה שיתירו לו לאו כל כמיניה דממנ"פ אם לא רצה לנהוג נדויו השני היה לו לבקש שיתירו לו קודם הרגל והא דקאמר ואזל ופייס לבע"ד והתירו לו ברגל מיירי כגון שהגיע הזמן של שלשים יום ברגל והוא ביקש באמת שיתירו לו ואז באמת אין חילוק לבין ביקש קודם הרגל אי ברגל עצמו כל שרצה לנהוג נדוי הראשון כלו עד הזמן שפיר מקרי אנוס וכדמוקי לה בירושלמי וז"ב ודו"ק. שם ס"ח כל אדם מותר ליטול שפה בחוה"מ הב"י כאן בש"ע לא הזכיר דוקא בשפה המעכבת ואזיל לשיטתו בב"י דהרמב"ם והרי"ף לא פסקו כר"א משים דהלכה כדברי המיקל משום דאיסור דרבנן הוא ובאמת מצינו כמה פעמים שהרמב"ם פסק לחומרא במועד וכמו בהנך איבעיא דמי שאבדה לו אבידה דפסק הרמב"ם דאסור לגלח. ולפענ"ד נראה דהרמב"ם מפרש כאביטול ור"א קאי לענין אבילות דשם מחמיר ר"א אבל במועד בכל ענין מותר וז"ב ובזה ניחא דבאמת התוס' כתבו שם דבעי שינוי דומיא דצפורנים והב"י כתב גם בזה דאזיל לקולא. ולפמ"ש אין צורך לכל זה רק דבחה"מ מקילין בזה ובאמת הא דמיקל טפי בחו"ה מאבל הוא פשוט דבאבל דהוא מטעם אבילות לכך לא התירו רק השפה המעכבת משא"כ בחוה"מ דהוא מחמת מלאכה וכל שמתירין דלא חשוב מלאכה וגילוח ממילא מתירין בכל ותדע דהרי כללו בהדי צפרנים והרי בצפרנים מותר אף בגנוסטר' בח"ה כמבואר לקמן סי' תקל"ב ובאבל אסור וע"כ דשם מטעם אבילות קאתינן עלה ועיין מ"ש בחידושי הש"ס שם וא"כ ה"ה לענין השפה וז"ב. ובזה מיושב היטב הא דפסק בש"ע יו"ד סי' ש"ץ דבשפ' כל שמעכבת האכיל' שרי לאחר שבעה והקשה הש"ך והבאר הגולה שם דהרי בב"י כתב דנקטינן כדעת הרמב"ם דסובר דלא התירו באבל רק בחוה"מ ולפמ"ש א"ש דבאמת גם הרמב"ם מודה דבשפ' המעכבת שרי אף באבל ורק בחוה"מ מותר אף באינה מעכבת ואין הטור יו"ד לפני כעת שוב ראיתי בה"ה שכתב בפ"ז מהלכות יו"ט ויש מי שכתב דוקא שמעכבת האכילה ודעת רבינו כדעת ההלכות ואפשר שבמועד בכל גווני מותר הרי שכתב כמ"ש ושמחתי ותימה על הב"י שלא ראוהו וכתב שלא הי' בגירסת רבינו הך דר"א והדבר ברור כמ"ש ודו"ק: סי' תקל"ב סעיף א' בין ביד בין במספרים התוס' הקשו בד"ה ובגנוסטר דא"כ למה שקל שמואל בשיני' הי' יכול ליטול במספרים ובאמת לפמ"ש הרא"ש לדחות דברי בה"ג דלכך לא קאמר ש"מ דאסור בגנוסטר משום דבביהמ"ד הי' ולא הי' לו גנוסטר וא"כ יש לומר דגם מספרים וסכין לא הי' לו אמנם מאד תמוה לי דברי הרא"ש דמ"ש דלכך הזכיר שהי' בביהמ"ד כדי להודי' דלכך לא שקל בגנוסטרי הדבר יפלא דהרי צריך להודיע דהיה בביהמ"ד דאל"כ איך זורקן דהיה רשע וע"כ דבביהמ"ד הי' וכדמשני בש"ס וצע"ג. אך לפענ"ד אין כאן קושיא כל עיקר דלעולם מותר בכלי ואף בגנוסטרי והא דשקל בשינים הוא כדי להורות דאין בו משום מיאוס וכדדייק הש"ס דש"מ דאין בו משום מיאוס ופירש"י משום דשקל בשיני' וז"ב ומיושב קושית הרא"ש והתוס' ודו"ק ובאמת מ"ש התוס' דמחמרינן בימי אבלו טפי ור"י לא סבר כר' שישא צ"ע דאנן קיי"ל כר' שישא וקיי"ל כר"י וא"כ סתרי אהדדי והנה התוס' כתבו דמותר ליטול צפרנים זה בזה כמו דמותר בשיני' וצ"ע מדוע לא זכרוהו הב"י והד"מ דלוואן דלא מתיר רק בשיני' מותר גם זה בזה דזה חשיב שינוי גם לענין שבת וכן פסק הפסקי תוס' שם וצ"ע: שם אם לא לצורך מצוה וכו' התוס' הביאו בשם ר' שמשון בר' אברהם שאשה מותרת ליטול הצפרנים בחוה"מ וצ"ע מדוע לא הביאו הפוסקים ואפשר דכיון דהתוספתא מתיר גם נטילת שער לאשה ואנן קיי"ל דאסור לאשה אף לאחר שבעה וע' בסי' ש"ץ סעיף ה' שכתב רמ"א וכן עיקר וא"כ ה"ה הצפרנים אסור וז"ב ועיין בסי' ש"ץ סעיף ו' ודו"ק: סי' תקל"ג סעיף א' אבל לא יערים לטחון או לעשות שכר יותר בכוונה או אם יש לו קמח או שכר ישן וכו'. כן הוא דעת כל הפוסקי' מלבד דעת הרמב"ם דפסק דאם יש לו ישן מערים לעשות חדש וכל הפוסקים תמהו עליו דהש"ס מוקי לה כר"י ורבנן פליגי עליו והנראה בזה דהנה לכאורה קשה לי מאי פריך הש"ס ובלבד שלא יערים ורמינהו וכו' אבל מערים ועושה חדש ומאי קושיא הא המ"א כאן ס"ק