דברי שאול - עדות ביוסף - א קסו

היש"ש וכתב בדרך הראשון משום דתחלת היום קונה ת"ל גם אני בחידושי לעירובין שם דרכתי בזה ומ"ש דהוצאה לנכרי ודאי אסור מה"ת משום דממעטינן מלכם כבר כתבתי כן בחידושי בשם הרמב"ן. שם ה"ז הקשה על הרמב"ם דסובר דקצירה אינו רק מדרבנן וא"כ איך שייך גזירה בפירות הנושרין הא הוה גזרה לגזרה ולפענ"ד לפמ"ש הפ"י דיש לגזור שמא יעלה ויתלוש דבר שאינו ראוי לאכילה כלל דאסיר מה"ת א"כ ה"ה להרמב"ם ל"ק וע' בתוס' שם ד"ה גזירה ובזה מיושב קושייתם שם דלימ' משום מוקצה משום דבמוקצה דאינו אסור רק מדרבנן א"כ הוה גזירה לגזירה ודו"ק: הלכות חול המועד סי' תק"ל סעיף א' חוה"מ אסור בקצת מלאכות וכו' בענין מלאכת חוה"מ רבו הדיעות והנה התוס' בחגיגה דף י"ח ד"ה חוש"מ האריכו דאינו רק מדרבנן וב"כ הרא"ש ריש מ"ק והנה הביאו הרבה ראיות לזה אמנם הביאו מקצת מקומות דמשמע דהוא ין התורה ונדחקו ליישבם והנה זה יצא ראשונה מהא דקאמר הפ"ס אלא בחוש"מ חוש"מ מי שרי ומשמע דאסור מן התורה דאל"כ מאי מקשה על המקרא וכתבו כיין דאסור מדרבנן לא מסתבר לאוקמי קרא דשרי כיון דאסמכיה הקרא דאסור וזה דחוק מאד כיון דבאמת אינו רק מדרבנן. אמנם לפענ"ד נראה לפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' קט"ז דהיכא דמפורש בתורה להתיר לא הי' כח ביד חכמים לאסרו וא"כ הכי כמי כאן שפיר מקשה חוש"מ מי שרי דאם נימא דקרא אתי שיאסוף בחוה"מ וא"כ התירה התורה בהדיא ואיך אפשר שרבנן יאסרו וז"ב מאד. ומה שהקשו מהא דקאמר הש"ס בע"ז ות"ל משום לפני עור לא תתן מכשול דעבדי מלאכה בחוה"מ הרי דאסר מה"ת. לפענד"נ ליישב דהרי בזמן הש"ס דהיו מקדשין ע"פ הראיה עד סוף חכמי הש"ס כמ"ש הרמב"ם בפ"ה מקידוש החדש הלכה ה' ו' וא"כ היו עושין שני י"ט מספק במקומת שלא הגיעו אליהם השלוחים והי' ספק מה"ת ומעתה שפיר פריך ותיפוק ליה משום לפני עור דהכותים בודאי לא היו שובתים רק יום א' ולא היו סומכין על הראיה של החכמים וא"כ הי' ספק מה"ת כיון דחוה"מ מדרבנן א"כ ביום שני הי' להם חוה"מ והיו עושין מלאכה ובאמת ביו"ט שני אסור מספיקא דאורייתא ועובר על לפני עור ובלא"ה יו"ט שני בודאי יש לו עיקר מה"ת ועובר על לפני עור בודאי וז"ב מאד ויש להאריך בהסוגי' ואין כעת הש"ס ע"ז לפני (כי כותב אנכי פה לאבין) עכ"פ הדבר ברור דביו"ט שייך לפני עור. והנה האחרונים הקשו בהא דקאמר הש"ס בביצה דף כ' השתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות מבעי' ואי נימא דמלאכת חוה"מ אינו רק מדרבנן א"כ ל"ל כל' זאת תיפוק ליה דחוה"מ אינו רק מדרבנן וא"כ מותר להקריב ולפענד"נ דהנה עוד הקשו האחרונים מאי קאמר השתא סלותי מסלתינן נדרים ונדבות מבעיא הא הרא"ש נסתפק בכוון מלאכתו במועד אי אסור וא"כ נדרים ונדבות מקרי כוון מלאכתו בחוה"מ דהיה יכול לעשותו מקדם וא"כ אסור. אך באמת הדבר נכון דהרי הרא"ש כתב פ"ב דמ"ק דהא דשרינן באין לו מה יאכל למחצד חצדא הוא אף בכוון מלאכתו בחוה"מ דאף דמלאכת מחובר אסור וכיון מלאכתו אפ"ה כל שאין לו מה יאכל והיא לצורך אוכל מותר א"ש ולפ"ז ה"ה בנדרים ונדבות זהו לצורך אוכל דנאכל לבעלים שרי ומעתה לכך הוצרך לומר השתא סלותי מסלתינן והיינו לוקט עצים מן המחובר ומותר אף בכוון מלאכתו בחוה"מ כל שהיא לצורך המועד וה"ה נדרים ונדבות דהם לצורך המועד. ובזה מדוקדק דנקט סלותי מסלתינן ולא שאר המלאכות משום דבתלוש ל"ש לאקשויי מינה על נדרים ונדבות רק מסלותי דהוא מחובר ואפ"ה מותר לצורך המועד אף בכוון וה"ה נדרים ונדבות ויש ליישב בזה קושית הפ"י שם ואכ"מ ודו"ק. ובאמת בגוף הדבר לא הבינותי דלמה לא יהי' חוה"מ אסור והא דעת הירושלמי הובא בתוס' ריש פרק מקום שנהגו דכל שיש קרבן מוסף אסור בעשיית מלאכה ודעת התוס' דהוא מן התורה וא"כ בחוה"מ בודאי ראוי שיהי' אסור מן התורה ואף בזמן הזה כיון שכבר נאסר כמ"ש התוס' שם. ובזה י"ל הא דקאמר בחגיגה שם תאמר בחוה"מ שיש קרבן מוסף הוא דלכך מהראוי לאסור במלאכה אלא שדברי התוס' שם צ"ב וע' במלמ"ל פ"ו מכלי המקדש ודו"ק. ובזה נרא' לפענ"ד הא דאמר הכתוב מסרה לחכמים והגה"מ רצה לפרש דמן התורה אסור והתורה מסרתו לחכמים שכל מלאכה שיאסרו הם שהוא אסור מן התורה ודחה זאת דא"א שיהו חכמים מקילין אם היא מן התורה ועיין בב"י מ"ש בזה וגם קשה למה מסרו הכתוב לחכמים ומה נשתנה מכל המצות שביארה התורה בהדיא ולא מסרה לחכמים ולפמ"ש א"ש דבאמת מהראוי שיאסור מחמת הקרבן כמו דאמרו בירושלמי שם שמהראוי שיהי' אסור בכל יום במלאכה משום התמיד רק דהתורה התירה משום דאל"כ מי יאסוף הדגן והתורה אמרה ואספת דגנך ה"ה כאן לענין שיהי' אסור כל שמנה במלאכה ראתה התורה שאי אפשר לאסור דמהיכן יקחו לפרנסת עצמם ולכך מסרה לחכמים שכל מה