דברי שאול - עדות ביוסף - א קסד

סי' תקכ"ו ס"ד ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל וכו' הרא"ש במ"ק דף ח' הביא בשם רש"י שכתב אין חופרין כוכין שהי' דרכן לחפור כוכין להיות מזומנים לצורך מתים שימותו דטירחא יתירה הואי והא דאמרי' דאפי' ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ה"מ לטלטל או לשאר דברים שאין בו טורח כגון לכבסו או לגזוז שערו אבל לחפור לא ותמה הרא"ם דהרי רש"י פירש דחפירת כוכין הוא שיהי' מזומן לצורך מתים שימותו וא"כ מה שייך להביא ע"ז מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל היינו לקברו בו ביום ועוד מ"ש אבל לחפור לא משמע דאסור לחפור ביו"ט והא ליתא דיו"ט שני לגבי מת כחול שויוה רבנן ואף למיגז לו אסא ומכ"ש לחפור לו קבר ע"ש ולכאור' רציתי לומר דהנה דעת רש"י דהא דהתירו ביו"ט שני לגבי מת הוא דוקא בצינע' וכמו בחוה"מ דעושה ארון עמו בחצר ולפ"ז צריך להבין דא"כ איך עושין החפירה דהוא ודאי פרהסי' במקום הפקר דבשלמ' כל הדברים עושים בצנע' אבל כאן ודאי פרהסי' דהא חפירה ודאי פרהסי' היא אך באמת הדבר נכון דע"כ לא אסרינן לעשות בפרהסי' רק כל הדברים דשייך בהו משום מראית עין דאינם ניכרים שנעשה לצורך מת כמו ארון וכדומה די"ל שעושה לעצמו ושייך חשדא אבל חפירת קבר בביה"ק דניכר שהוא לצורך מת פשיט' דשרי אף בפרהסי' וז"פ ומעתה שפיר כתב רש"י דכיון דהיו דרכם לעשות חפירות לצורך מתים שימותו וא"כ אינו ניכר שעושה לצורך מת שכבר מת דדלמ' עושה לצורך מת שימות וזה ודאי איסו' גמור ביו"ט וע"ז שפיר כתב רש"י דדוק' הכיבוס וגזיזה שרי ולא החפירה. אמנם לא אכחד קושט דברי אמת דפשטת דברי רש"י אינו מורה כן וגם דהדבר תמוה דהרי רש"י בעצמו פירש דמדקאמ' אפי' למיגזליה גלימא או אסא דמכ"ש דחציבת קבר שרי וגלימ' ואסא היינו שאינו לצורך דאל"כ פשיט' דמות' ואיך יסתרו דבריו כ"כ וגם ראיה ברורה דמות' ביו"ט כל דבר מלאכה דאל"כ איך אמרו האידנ' דאיכ' חברים חיישינן ופירש"י דמתוך שיראו שאנו קוברין מתינו יכופו אותי למלאכה והדבר תמוה דהא צריך לעשות בצנע' ומה"ת לחוש שירגישו בנו ועוד דאין אנו מתירין לעשות רק דבר שאין בו מלאכה דגזיזת שער אין בו מלאכה וכמ"ש ת"ה וע' מ"א ס"ק י"א וע"כ דאנו מתירין מלאכות גמורות ביו"ט וגם חפירה מותר וא"כ יראו שאנו מתירין לעשות מלאכה ויכופו אותנו וז"ב ובזה עמדתי על כוונת רש"י דבד"ה דאיכ' חברי פירש רש"י דהא דאמרו אפי' גלימ' הוא באין בו צורך והדבר תמוה מאד דאמאי לא פירש רש"י כן במקומו ולפמ"ש אתי שפיר דכל הוכחת רש"י הוא דאם צריך לו מאי אפי' דקאמר דהא אמרו יתעסקו בו ישראלים והיינו חציבת קבר ותכריכין ובאמת יש מקום לומר דגם שם אינו מותר רק דבר שאין בו מלאכה וכמו שפירש"י במ"ק ולכך קאמר ואף למיגז ליה אסא דהוא ודאי מלאכה דגוזז. אמנם באמת אי אפשר לומר כן דא"כ מאי שייך האידנ' דאיכ' פרסיים וכמ"ש ולכך פירש"י כן לפי המסקנ' וז"ב עכ"פ הדבר תמוה על רש"י דמ"ק הנ"ל. אמנם לפענ"ד נראה דהנה לכאורה צריך להבין אמאי באמת התירו ע"י ישראל ביו"ט שני אף דאיכ' עממין ולמה לא יעשו עממין כל שאפשר ע"י עממין ובפרט דברים שיש בו מלאכה ובאמת דעת המרדכי וכן מנהגינו באשכנז דכל מלאכות שאפשר לעשות ע"י עכו"ם עושה וכמ"ש רמ"א אמנם צריך לומר דבאמת לפי מה דחדית ר"א דיו"ט שני לגבי מת כחול שויא רבנן וא"כ אם הותר הדבר לגבי מת הוה כמו גבי טומאה שהותרה דמותר אף באפשר ע"י ד"א וה"ה בזה וז"ב ולפ"ז בהס"ד טרם דחדית רא דכחול שויא רבנן והיה דעת מ"ז דאם אפשר לשהות משהינן אלמא דלא הותרה ממיל' אסור לעשות החפירה ע"י ישראל דהוא מלאכה גמורה וז"ב ומעתה שפיר כתב רש"י דאם החפירה באמת אסור א"כ איך אמרו דיתעסקו בו ישראל והיינו לפי הס"ד וע"ז כתב רש"י דבאמת החפירה אסור והיינו לפי הס"ד אבל לפי המסקנ' דמסקינן דכחול שויא רבנן א"כ מותר לגמרי וז"ב: ראיתי בחידושי הלכות יו"ט להרמב"ם מהגאון מוהר"ר יונתן ז"ל ואמרתי לעבור עליו ברצות ד' והנה פ"א הלכה ד' נסתפק במעביר ד' אמות ברה"ר דהלכת' גמירי לה אי שייך גם ביו"ט בדבר שאסור להוציא או דנימ' דאין דנין כל י"ג מדות מהלכ' והעלה להלכה דביו"ט לית לן בה וכן אף ביוה"כ והנה מה שהביא הרב שם ראיה מרש"י יבמות דף ל"ד אם היתה שבת והוציאה דמשום יו"הכ לא מחייב דאין עירוב והוצאה ליוה"כ והא דברי רפרם נדחין ובביצה דף י"ב משמע דאף ביו"ט שייך הוצאה וע"כ דהוצא' מיירי בד"א ברה"ר וע"ז אמר רפרם דאין עירוב והוצא' ביו"הכ וא"כ ע"כ דלא שייך מעביר ד' אמות ביוה"כ. ובאמת זה דחוק דהוצא' יהי' במעביר ד' אמות ברה"ר. ובמח"כ אשתמיטתיה דברי הירושלמי בריש שבת ה"א דאמר אמרו לו אינו מן השם שזה במהלך וזה אינו רק במניח ועיין במפרש שם בק"ע שפירש משום דהוצאה אינו רק במניח הרי דמיירי בהוצא' איבר' דרש"י פירש אינו מן השם דזה משום אכילה וזה משום הוצא' ולא פירש כהירושלמי יש לומר דהוא משום זה ועיין בש"ך שם שהקשה על רש"י ולפמ"ש אתי שפיר. איבר' דבאמת צריך להבין דאמאי לא נקט ר"מ באמת דינו באם העביר