דברי שאול - עדות ביוסף - א קסג

דהעמידו דבריהם הוה ל"ת של כרת ואין העשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. ובזה הי' מיושב קושית התוס' מהא דפריך בירושלמי גבי כה"ג דמתקנין לו אשה אחרת תחתיה דהוה קונה קנין בשבת דהרי מצוה קעביד כיון דאין לו אשה ולפמ"ש ביוה"כ באמת לא דחי דהוה ל"ת שיש בה כרת ובזה מיושב היטב קושיא עצומה שקשה לי דלמה העתיק הטור כאן בהלכות יו"ט הך פלוגתא דרש"י ור"ת לענין קידושין ודין ובשבת בסי' של"ט לא העתיק הטור הך פלוגתא וכתב סתם דלא מקדשין ולא דנין ומשמע אף באין לו אשה ובנים ואין אחר דעדיף מיניה. ולפמ"ש אתי שפיר דשם בשבת דהוה ל"ת שיש בה כרת ממילא גם הר"ת אוסר דניהו דלא הוה רק ל"ת בלבד ולא עשה אבל עכ"פ ל"ת של דבריהם עשו כשל תורה ובשל תורה ל"ת של כרת אינו נדחה משא"כ ביו"ט דאינו רק לאו אך לפ"ז הדר יתעורר קושית התוס' לקדמותו מה שהקשו על רש"י מהך דסנהדרין דלא קאמר דאין דנין בשבת וא"ל דבאמת הסנהדרין דנין דליכא עדיף מיניה דזה אינו דבשבת הוה ל"ת של כרת ובאמת שאין זה קושיא דיש לומר דר"ת לא מחמת זה פירש כן דזה כבר תירצו התוס' גם לרש"י רק שר"ת רצה לפרש כן מצד שנראה לו שהדין כן ובזה מדוקדק דברי התוס' שאחר שתירצו לקושייתם כתבו ור"ת מפרש וכו' ולא כתבו שר"ת מפרש מכח קושי' זו דדרכו בכ"מ משום דבאמת גם לר"ת לא מתרצא שפיר אך באמת אי אפשר לומר כן דהרי הביאו בשם ר"ת דגם בשבת מותר לקדש מדוחק ואף שלא מדוחק שרי רק מטעם דהוה כקונה קנין בשבת וצ"ל דר"ת סובר דהיכא דהוה בעידנ' לא עשאוהו כשל תורה והוה רק דרבנן וא"כ עשה של תורה דוחה וראי' ברורה לזה מלשון הרמב"ם פ"ב משופר הלכה ו' דכתב דיו"ט של ר"ה שחל להיות בשבת אין תוקעין ומן הדין שיתקעו שיבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם ולמה אין תוקעין גזירה שמא יטלנו והדבר תמוה דהא הוה ל"ת שיש בו כרת ובשלמא הא דהוה ל"ת ועשה כתב הלח"מ דכיון דהוה בשעת עשיית המצוה לא הוה ל"ת ועשה אבל הא קשיא וע"כ דכיון דלא העמידו דבריהם הוה רק ל"ת בדבריהם גרידא וז"ב (ועיין ברא"ש פרק ואלו מגלחין גבי עשה דאבילות נגד עשה דיו"ט ע"ש שהביא דברי הש"ס הלז וצ"ע) והנה הסמ"ק הקשה לשיטת ר"ת א"כ מאי פריך הש"ס ביומא גבי כה"ג דמתקנין לו אשה אחרת ואמאי והא מותר לקדש בשאין לו אשה ובנים. ולפענד"נ דמכאן ראי' למ"ש הט"ז דרק קידושין מותר מטעם שמא יקדמנו ולא הכניסה והרי שם בעי כניסה דאל"כ לא מקרי ביתו וז"ב ודו"ק ובזה מיושב קושית הרמ"א בתשובה שהקשה דבש"ס דילן קאמר הטעם שמא יכתוב ובירושלמי קאמר הטעם דהוה כקונה קנין ולפמ"ש א"ש דשם קאי לענין כה"ג ע"כ הי' כניסה וא"כ הוה מו"מ דזוכה במע"י ובכל הדברים ושפיר אמר דהוה קונה קנין וגם באלמנה אמר הלין דכנסין ארמלין צריך לכנסה בע"ש דהוה כקונה קנין משום דשם הוה כניסה אבל הש"ס דילן קאי על גוף הקידושין בלבד ולא הוה קונה קנין לכך אמר הטעם גזירה שמא יכתוב וז"ב. אמנם עכ"ז דברי הט"ז דחוקין דא"כ בחליצה ויבום שייך קונה קנין ולמה אמר גזירה שמא יכתוב והט"ז נדחק בזה. אמנם הנראה לי בקושית הב"י שהקש' דלמה בקידושין הזכיר הטור מחלוקת ר"ת ורש"י אי מותר באין לו בנים ולא הזכיר זאת ביבום. והנרא' דהנה כבר הקשיתי דאיך דחי לר"ת באין לו אשה ובנים והא הוה רק עשה ואינו דוחה עשה ול"ת דחז"ל העמידו דבריהם כמו בשופר. אמנם נראה לפמ"ש הלח"מ הנ"ל בישוב קושיתו על הרמב"ם דגם גוף התקיעה בשופר הו"ל עשה ול"ת של דבריהם וכתב דע"כ לא אלמוהו חז"ל דאפשר להכין שופר מבערב משא"כ כאן בתקיעה דא"א מאתמול ע"ש ולפ"ז יש לומר דגם כאן לענין קידושין לא מקרי אפשר מאתמול דאפשר שלא נתרצית להתקדש לו רק היום ור"ת לא התיר באמת רק מדוחק והיינו בא"א מאתמול ומעתה זה בקידושין אבל ביבום וחליצ' דאפשר מאתמול דהרי בע"כ חליץ ומיבם ולא בדעת' תלוי ועליו מצוה הוא דרמיא א"כ הו"ל עשה ול"ת וז"ב. ובזה מיושב קושית הסמ"ק דלמה להש"ס להדר אתקנתא בכ"ג ולמה לא יקדש אחרת דשרי לקדש ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דלא שרי רק בא"א מאתמול וכאן כיון דאפשר למצוא תקנה שיהי' מאתמול לכך מהדרינן ובזה מיושב קושית התוס' מסנהדרין דקאמר היכי נעביד לדיינה מע"ש ולקטל' בשבת והא אין רציחה דוחה שבת ולא קאמר טפי שאין דנין ע"ש ולפמ"ש א"ש דע"כ סובר רש"י דאסור לדון בשבת רק אם אפשר מאתמול משא"כ התם דצריך להלין בד"נ וא"כ ע"כ צריך למדייניה בשבת וא"כ א"א מאתמול ושפיר דנין ולכך קאמר דאין רציחה דוחה שבת וז"ב: והנה חכם אחד שאלני דא"כ היאך התירו שבות במקום מצוה ולמה לא העמידו דבריהם. והנה באמת שזו דעה נדחית עיין בטור וב"י סי' רע"ו וש"ז אך אף לדעה זאת י"ל דשם רק אמירה לעכו"ם התירו ושם ל"ש דיהי' עשה ול"ת דהא מ"מ הוא שובת וגופו שובת ושאני שופר דשם אם אסרו לעלות על האילן נעשה כמו מלאכה וא"כ יש עשה דשבית' דהרי אינו שובת ואף דבאמת אינו מלאכה מ"מ כיון שאסרו חז"ל הוה עשה ול"ת משא"כ בעכו"ם דמ"מ גופו הוא שובת וז"ב: