דברי שאול - עדות ביוסף - א קסב

שם ס"ט בית שהוא מלא פירות וכו' רש"י כתב הטעם דכיון דאין איסור פתיחתו רק מדרבנן לא שייך מגו דאתקצאי וכמו בטבל דלא אמרי' מגו דאתקצאי כיון דאם עבר ותקנו מתוקן והנה התוס' הקשו עליו מ"ש ממעות שעל הכר דאמרי' מוקצה אף דאינו רק מדרבנן ובאמת שגוף סברת רש"י צ"ב דמה בכך דאינו רק דרבנן מ"מ אתקצאי לבה"ש וגם הנני יוסיף להפליא דא"כ דכל מוקצה דאינו רק מדרבנן ל"ש מגו דאתקצאי וא"כ יבטל כל ענין מגו דאתקצאי כלל אמנם לפענד"נ ביאור כוונת רש"י דהנה בהא דמבואר לקמן סי' תקכ"ד דאין עולין באילן ואין מקדישין וכו' איתא בטור וכלן מן שעשו עשוי והקשה המהרש"ל מהא דאמרו בכתובות לא לזבין איניש נכסי אשתו ואם זבין לא מהני דעבר על דברי חכמים וה"ה הכא וכתב הט"ז שם דל"ק דבשלמא שם אם נימא דאם עבר וזבין מועיל מה הועילו חז"ל בתקנתם דלא לזבין כיון דאם עבר וזבין מועיל ולא עבר כלל דרק לכתחלה אמרו דלא לזבין משא"כ בהנך דברים דבאמת עבר אאיסור דרבנן דמחזי כמתקן או כמו"מ וניהו דהמעשה מועיל אבל הוא עבר על תקנת חז"ל וא"כ מסתמא לא יעבור ולכך מהני ע"ש ודפח"ח. ומעתה ה"ה כאן דעת רש"י דכיון דאינו מוקצה רק מחמת איסור דרבנן וא"כ ממילא אם היה עבר ופחת בידים בודאי הי' רשאי ליקח הפירות ול"ש דאתקצאי כלל דהרי אינם מוקצים רק מחמת האיסור ואם עבר לא אתקצאי וא"ל דלא הועילו מעשיו דזה אינו דהרי באמת עבר אדרבנן וא"כ בודאי לא יעשה וא"כ כל שעבר ועשה הי' מועיל ולא הוה מוקצה וא"כ השתא דנפחת ממילא לא גרע מאילו פחתו בידים דמועיל ולכך הביא ראי' מהא דאמרו טבל מוכן הוא דאם עבר ותקנו מתוקן א"כ לא אתקצאי כלל וע"כ לא מקרי מוקצה ומעתה זהו שם דיש איסור דרבנן בלאו המוקצה והמוקצה מסובב מחמת זה משא"כ במעות שעל הכר דעיקר האיסור היא דהם מוקצים דאסח דעתיה מינייהו דאינם ראויים וא"כ אם נימא דאם עבר ונטל דלא הוה מוקצה ממילא לא עבר כלל אמוקצה דהרי אם יגבר ונטלו הוא מן המוכן ולכך גם אם ניטל ממילא אינו מועיל דהרי אתקצי ביה"ש וז"ב מאד מאד ובזה מיושב קושית הרב בעל בתי כהונה על מה דהוכיחו התוס' דמוקצה מחמת יום שעבר לא מהני מהא דאם נולדה בזה מותר בזה והרי אתקצי מחמת יום שעבר והקשה דהרי אינו רק מוקצה דרבנן ולא שייך מוקצה ולפמ"ש א"ש דשם אם נימא דבדיעבד מועיל ממילא לא עבר כלל דאינו אסור רק מחמת המוקצה וז"ב ובזה ממילא מיושב קושית המג"א בס"ק י"ג על הטור דבסוכה רעועה באמת לא הוה רק מוקצה דרבנן משא"כ במעות שעל הכר וכמ"ש. ובזה מיושב קושית הפ"י בהא דפירש"י דאם הביא חוץ לתחום דאסור להמביאו ולאחר מותר וכ' רש"י דאם אסור משום מוקצה דגם לאחר אסור וכתב הפ"י דאיך אפשר לומר משום מוקצה דהא אינו רק איסור דרבנן ולפמ"ש א"ש דשם ג"כ אינו אסור לישראל רק משום מוקצה בלבד וא"כ הוה מוקצה אף בדרבנן ועדיין צ"ע דמ"מ לא אתקצי דאם הי' מביאו בעצמו אז הי' עובר על איסור תחומין והי' מועיל. מיהו שם בלא"ה ל"ק דהרי כתב הת"ה דאף אם הביא מחוץ לי"ב מיל ג"כ הקילו דלא שוה איסור' לכל אדם וא"כ שם הוה מוקצה מן התור' וז"ב ודו"ק: סי' תקכ"ג ס"א מסירין זבובים הנתלים בבהמה וכו' כן פירש הרמב"ם קטנים וגדולים המוזכר שם דקטנים היינו זבובים הקטנים העושים חבור' וגדולים היינו שאין עושין חבורה. והנה בישע"י הקשה דאיך מותר דהא הו"ל פ"ר כיון דבודאי עושין חבורה ולפענד"נ עפמ"ש הרי"ז למה דומה לנועל ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו והקשה הרשב"א דהא הו"ל פ"ר וכתב דכאן לא הוה פ"ר דע"כ לא מקרי פ"ר רק כשאין בו מעשה ההיתר אבל כאן יש בו מעשה היתר ואיסור ולכך לא הוה פ"ר ולפ"ז כאן דיש בו מעשה היתר ג"כ דגדולים אין עושין חבורה וא"כ לא מקרי פ"ר ודוקא לשיטת שאר המפרשים דקירוד הוא בשינים דקות א"כ אין בו מעשה היתר רק כלו איסור ולכך שפיר הקשו דהו"ל פ"ר אבל לפירוש הרמב"ם יש בו מעשה היתר ג"כ ולכך לא הוה פ"ר וז"ב: סי' תקכ"ד ולא מקדשין. דעת רש"י דאף באין לו אשה ובנים נמי אסור ודעת ר"ת דבאין לו אשה ובנים שרי והנה לכאורה תמוה האיך שרי לקדש כשאין לו בנים דניהו דנימא דגם הקידושין הם מצוה מה בכך הא אינו רק עשה ויו"ט עשה ול"ת וכמו דבדאוריי' הוה עשה ול"ת ה"ה בדרבנן וכמו בשופר דאין מפקחין את הגל וכתב הר"ן הטעם דהוה עשה ול"ת וע' במג"א סי' המ"ו וה"ה הכא וכמו כן לענין אין דנין דדעת ר"ת דהיכא דליכא דעדיף מיני' שרי ואמאי והא אינו רק עשה. אמנם באמת הדבר נכון דע"כ לא אמרי' התם בשופר ובחמץ דיו"ט עשה ול"ת רק התם דאיסור דאין עולין באילן או הטלטול בא קודם שמקיים המצוה ולכך שפיר העמידו דבריהם דלא הוה בעידנא ואף דהוה עשה דרבים ולא בעי בעידנא מ"מ כיון דהוה עשה ול"ת ולא הוה בעידנא לכך העמידו דבריהם משא"כ כאן דהות בעידנא לא שייך לומר דהעמידו חז"ל דבריהם ועשאוהו כשל תורה כיון דבאמת יש כאן עשה וזאת אינו רק גזירה ואף בדאורייתא העשה דוחה ל"ת וז"ב ולפ"ז בשבת דהוה ל"ת שיש בה כרת וא"כ אם נימא