דברי שאול - עדות ביוסף - א קסא

דטריפה אינו מוקצה דחזי לכלבים כמבואר סי' שכ"ד ובמחכ"ת לא דק דזה דוקא בשבת דמותר מוקצה אבל ביו"ט אסור מוקצה ובהדיא אמר כאן דאסור טריפה ולא חזי לכלבים עכ"פ קושיתי קושיא גדולה היא וא"ל דכאן אין לו חזקת היתר דבעודנו חי אסור משום מוקצה כמבואר סי' ש"ח דז"א דעכ"פ היה מותר לשחטו והנראה בזה דהנה האחרונים ומכללם הגאון בעל אהעו"ז כתבו דע"כ לא שרי לטלטל מוקצה רק בדבר שמותר לטלטל לצורך גופו ומקומו וא"כ כל שהוא בידו שפיר מותר אבל במוקצה גמור אסור אף כשהוא בידו ומעתה בשבת דמוקי דלוי סובר כר"י דאית ליה מוקצה וא"כ הוה מוקצה גמור וא"כ אסור אף כשהוא בידו ושפיר חשש לוי שמא יהיה מוקצה ויהיה אסור לטלטלו אח"כ משא"כ בכל הוראות דבאמת אינם מוקצות ורק מפני דמטרפי הם מוקצות בזה עכ"פ כשהם בידו מותרים. ובזה מיושב קושית הב"י דמהיכא מוכח דס"ל כר"י דלמא כר"ש ורק דמיירי בבריאה דגם ר"ש מודה ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ש דלית ליה מוקצה ורק דבבריאה גם ר"ש מודה דהוה מוקצה דאסח דעתי' בזה כיון דעכ"פ לצורך גופו ומקומו מותר דלזה לא אקציה דאפשר דיצטרך למקומו וא"כ שפיר היה מותר לראות הטריפה ודו"ק. אך גוף הדבר צ"ע דאפשר דבמוקצה בע"ח דר"ש מודה הוה מוקצה גמור ואף לצורך גופו ומקומו אסור וצ"ע וע' בטור וב"י סי' ש"י ודו"ק: שם ס"ח נוטלים עצים מן הסוכה. הנה אם מהני תנאי בבריאה דעת הב"י דלא מהני בבריאה והמג"א הקשה דמ"ש מנר שכבה דדעת הב"י דמועיל תנאי אף דהוא מוקצה מחמת איסור ע"ש ולפענד"נ דשם גם בבה"ש דאתקצי הוה ידע דסופה שתכבה אבל הכא מי ידע שיפול. שוב ראיתי במג"א סי' רע"ט ס"ק ו' שכתב בשם ה"ה דלכך מהני תנאי בנר שסופו לכבות והמג"א הקשה מסוכה ולפמ"ש א"ש דשם ידע שסופו לכבות אבל כאן לא ידע כלל שיסתור וז"ב ולפ"ז נראה בסוכה רעועה שכיון שידע בשעת, ביה"ש שאפשר שתסתר א"כ אף לדידן דקי"ל כר"י דאסור אפ"ה עכ"פ תנאי מועיל. ובזה מיושב מ"ש הטור דבסוכה רעועה שרי לר"ש ותמה המ"א דלמאי הלכתא כתב כן הא אנן קי"ל במוקצה מחמת איסור דאסור ולפמ"ש אתי שפיר דנ"מ לענין תנאי דמועיל מיהו הטור סובר דחף בבריאה מועיל תנאי לר"י וצ"ע והנה מבואר כאן בב"י וש"ע ובמאור דבבריאה גם ר"ש מודה דאסור משום מוקצה מחמת איסור ובהיותי כן תמוה לי שהמג"א כתב כן בסי' תק"א מדעתא דנפשיה ואמאי לא הביא דברי המאור והפוסקים כאן דשרי דכ"כ בפירוש ואף דכאן אסור משום מוקצה מחמת איסור הא גם שם מוקצה מחמת איסור וצ"ע. והנה המג"א תירץ לקושייתו על הטור דכיון דאינו מוקצה רק מדרבנן בסוכה רעועה ולכך לא הוה מוקצה כמ"ש רש"י לענין בית שנפחת וע"ז הקשה דמ"ש ממעות שעל הכר דאינו רק איסור דרבנן ועיין דגול מרבבה שם ולפענד"נ דהנה בגוף קושית התוס' שם על רש"י דמ"ש ממעות שעל הכר אמרתי בחידושי ליישב דכל הטעם של רש"י דבאיסור מוקצה דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי הוא משום דבה"ש לא אתקצאי כלל דהא לא גזרו על שבות ביה"ש וכמ"ש האחרונים והנה אנן קי"ל בסי' רס"א דע"כ לא גזרו על שבות ביה"ש רק כשיש צורך מצוה ומעתה בשלמא גבי בית שנפחת דיש צורך מצוה דצריך לפירות לשמחת יו"ט ולכך לא גזרו אבל במעות שעל הכר מיירי דא"צ למצוה ולכך אסור משא"כ שם דודאי צריך למצוה דהרי התירו איסור מוקצה משים אוכל נפש וכמ"ש בש"ס שם בשבת אמרו אבל לא ביו"ט ועיין בתוס' שם דהתירו לצורך אוכל נפש ולכך לא גזרו על שבות וז"ב ולפ"ז ה"ה כאן בסוכה רעועה דצריך לאותם עצים להסיק בהם ולא גזרו על שבות ביה"ש ולכך לא גזרו משא"כ במעות שעל הכר וז"ב. ובזה יש ליישב דברי רש"י בד"ה אדם בודל שכתב דבסוכה של מצוה לא מהני תנאי דאיני בודל מהם כל ביה"ש דע"כ בודל מהם ביה"ש משום סתירת אהל וע"י קדושה זו חל המוקצה על שבעה והדבר תמוה דהכא מיירי בסוכה רעועה דגם סוכה דעלמא מוקי בסוכה רעועה וא"כ לא שייך מגו דאתקצאי היכא שבאמת נסתר דלא הוה רק מוקצה דרבנן וכמ"ש המג"א אמנם לפמ"ש הדבר נכון דכל הטעם דלא אתקצאי ביה"ש היא לפי שלא גזרו על שבות ביה"ש לצורך מצוה ומעתה שם דבודאי אין כאן מצוה דאדרבא הוא סותר סוכה של מצוה וא"כ ממילא בודאי אתקצאי לבה"ש דהרי צורך מצוה הוא ולכך אתקצי אף לשבעה וז"ב ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א וכל הקדמונים דגם בסוכה דעלמא ל"ש תנאי זה דע"כ בודל כל ביה"ש משום איסור סתירת אהל ולפמ"ש דבסוכה דעלמא שאינה של מצוה ל"ש אתקצי דאינו רק מוקצה דרבנן דסוכה רעועה ול"ש אתקצי בה"ש דלצורך הסקת יו"ט שרי בה"ש וז"ב. ובזה יש ליישב דברי הטור שכתב העושה סוכה לשם צל בעצרת והקשה הב"י דלמה נקט עצרת דאף בסוכות אם לא עשאה לשם חג מ ני תנאי ע"ש ולפמ"ש א"ש דהטור כתב דלר"ש שרי בסוכה רעועה והיינו משום דלא אתקצי רק מדרבנן וכמ"ש המ"א ומעתה בסוכות כיון דיוצא בה המצוה ממילא אתקצי בה"ש וכמ"ש וא"כ ממילא לא מהני לר"ש ולכך נקט עצרת וז"ב ודו"ק: