דברי שאול - עדות ביוסף - א קס

במוקצה של איסור וכ"כ הפ"י שם באורך ומעתה שפיר כתב הב"י דאם אינו מחובר ולא כולד ולא צידה דהיינו מוקצה מחמת איסור מותר בשל עכו"ם דבשאר מוקצה לא שייך בשל עכו"ם וז"ב מאד ודו"ק ועיין בסי' ש"י בטור וב"י ריש הסימן גבי מ"ש הב"י דמוקצה דמחובר גם ר"ש מודה ועיין בט"ז שם ודו"ק: סי' תקי"ח סעיף א' הותרה שלא לצורך. דעת רש"י ודעימיה דבהוצאה מותר אף שלא לצורך ככל והרא"ש הקשה משריפת קדשים דאסור מקרא וכן מוגמר דיליף בכתובות מקרא דאסיר דאינו שוה לכל נפש ואמאי הא לא גרע משלא לצורך ע"ש. ולפענד"נ דכמו דנדרים ונדבות אין קרבים ביו"ט ולדעת הרמב"ם לוקה וכמ"ש הלח"מ ולא כשיטת התוס' בביצה דף י"ב (ובהג"ה בלח"מ נדפס שם דקושיתו ותירוצו נאמרים בתוס' ובמחכ"ת לא דק כמו שכתבתי בגליון הרמב"ם שם ע"ש) וא"כ קשה אמאי לא אמרינן מתוך וע"כ דבזה גלתה התורה בהדיא למעט לכם ולא לגבוה ול"ש מתוך כמ"ש הרמב"ן וא"כ ה"ה בזה דמיעטה התורה בהדיא לא שייך מתוך. ובזה יש ליישב ג"כ קושית התוס' מאופה ביו"ט לחיל דאסור לולא דאמרינן הואיל ואמאי לא אמרינן מתוך ולפמ"ש י"ל דכיון דהתורה לא התירה בודאי רק על יו"ט א"כ מיעטה התורה בפירוש לצורך חול ולא שייך מתיך ולכך צריך לטעם הואיל וז"ב. והנה גוף פירש"י דפירש דא"ה לפלגו באבנים הייני דאם אין איסור הוצאה גם טלטול ל"ש מתוך וע"כ דבמתוך פליגי ולב"ה הא דשרי הוא משום מתוך ואבנים אסרו מדרבנן לכאורה צ"ב דא"כ נימא דפליגי בעירוב והוצאה והא דאסור אבנים הוא מדרבנן ואפשר דאם נימא דירמי' מיעט בהדיא יו"ט מדכתיב ביום השבת בשבת אין ביו"ט לא א"כ ל"ש שחכמים יגזרו בדבר שמפורש בהדיא להיתר וכעין מ"ש הט"ז ביו"ד סי' קי"ז דאין כח ביד חז"ל לגזור בדבר שמפורש בהדיא להיתר וה"ה הכא דמפורש להיתר דכתיב משא ומשא היינו אבנים ועיין בלח"מ אבל השתא דאמרינן מתוך אבל אינו מפורש בתורה ההיתר אף באין צורך כלל שפר אסרי. ובזה מיושב לנכון מ"ש רש"י בד"ה פליגי דהא דירמי' מזהירם על שבתות הוא לפי שהן חמורים והקשה המהרש"א דדלמא לכך כתיב שבת משום דביו"ט אמרינן מתוך לב"ה אף באין צורך כלל ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לפי המסקנא לא מיעט ירמיה יו"ט דאל"כ אין לאל ביד חז"ל לאסור וע"כ דירמי' לא מיעט יו"ט והא דנקט שבתות לפי שהן חמורין וז"ב: שם ואם הניח עירוב וכו'. כן הוא שיטת הרשב"א אבל דעת הר"ן דכיון דרוב הוצאות שהן לצורך מותר לא הצריכו חז"ל עירוב. ובזה נרא' ליישב כוונת התו' שהקשו בביצה דף י"ב דלמה צריך עירוב ליו"ט והא מותר לטלטל מחצר לחצר לצורך וכתבו ליישב דצריך עירוב לדבר שאין בו צורך כלל והקשה המהרש"א דלמה לא כתבו דגם לצורך קצת כל דאסור להוציא ממילא צריך העירוב ולפמ"ש י"ל דבאמת ל"ל ע"ח כלל ליו"ט כיון דרוב הוצאות מותרין בו אמנם באמת נראה סברת הרשב"א דכתב דצריך ע"ח הוא משום דכיון דיש הוצאות שא"צ כלל והוצאות שצריכין קצת דאסורין ביו"ט א"כ מקרי הם הרוב וז"ב ומעתה לכך הוצרכו לומר דצריך עירוב לדבר שא"צ כלל והיינו דכיון דיש דברים שא"צ כלל והצריכים קצת א"כ הוה הוצאות ההם הרוב אבל להוצאות הצריכות קצת הוה ההוצאות הצריכות לגמרי הרוב ושפיר כתבו משום הוצאות שא"צ כלל וז"ב: שם ס"ו בהמה שמתה ביו"ט הרי"ף הביא אוקימתא דזעירי דבבהמות קדשים מיירי ומשמע דבחולין מוהר והקשה הרז"ה דהא לרי"ף דפסק כר"י אסור אף במסוכנת. והנראה דהנה באמת צריך להבין אמאי יהי' אסור לר"י במסוכנת והא בודאי לא אקציה כיון שדעתו לכך ואסיק אדעתיה שמא תמות והרי באמת יש גירסא דבמסוכנת שרי אף לר"י מטעם זה. אמנם נראה דכיון דלר"י בעי שיהיה מוכן ועומד לכך ועיין בתוס' ביצה דף ו' שכתבו דבעי מוכן ועומד ממש ומעתה כל שהיתה מסוכנת והיה ספק שמא לא תמות א"כ ניהו דאסיק אדעתיה שמא תמות אבל עכ"פ איננה מוכן ועומד ממש וא"כ אסור לר"י דהרי מוכן לאדם אינו מוכן לכלבים וז"ב מאד. ולפ"ז נראה דזה דוקא לענין שיהי' מותר לחתכה לפני הכלבים בזה שפיר אמרינן דאינו מוכן ממש לכלבים אבל לענין טלטול כל שלא הקצה אותה ואסיק אדעתיה שמא תמות א"כ שפיר מותר לטלטלה ומעתה הכא דקתני לא יזיזנה ממקומה דוקא בבהמת קדשים הוא דאסור דלא חזי כלל אבל בחולין שרי דאינו מוקצה במסוכנת וז"ב. והנה בהג"א כתב דאם בריאה ביה"ש ונטרפה ביו"ט דאסיר לטלטלה והוא מהש"ס דשבת דף קנ"ו לוי כי הוו מייתי טריפה לקמיה ביו"ט הוה יתיב אקלקלתא ובאמת צריך להבין לפמ"ש הט"ז סי' תצ"ח ס"ק ט' דכל הוראות מותר החכם לראות ביו"ט ול"ח שמא יהיה אסור ואף ביתרת אבר משום דאין איסורו ברור וא"כ ה"ה הכא הא ג"כ אין איסורו ברור וא"ל דחשש שמא יהיה איסור א"כ יעשה אח"כ איסור דז"א דהרי קי"ל בסי' ש"ח ס"ג דאם נטל המוקצה בידו מותר לטלטלו לכל מקום שירצה כ"ז שהוא בידו והגאון מליסא הקשה בסי' תצ"ח על הט"ז דלא שייך מוקצה