דברי שאול - עדות ביוסף - א קנח

עפ"י הנר שמביא הרא"ש ועיין בט"ז כאן מ"ש בזה: שם ס"ב להטות הנר כדי להרחיק השמן מן הפתיל' זה נלמד מהא דעולא דקם שמעי' וזקף שרגא ורש"י פירש שם זקף לשרג' שהי' רוצה שיסתלק השמן לאחוריו ולא תמשך אחר הפתיל' ותכבה והיינו שכוונתו הי' שיסתלק השמן לאחוריו ולא ימשך אחר הפתיל' וכוונתו הי' כדי לכבות וכן מבואר בהדיא ברא"ש ובכל הפוסקים וז"פ והפ"י הבין דכוונת רש"י הוא שהי' רוצה שיסתלק השמן ולא ימשך אחר הפתיל' ויכבה היינו שלא הי' רוצה שימשך אחריו הפתיל' ויכבה וע"כ הקשה דא"כ דבר שא"מ הוא ופטור והבריית' אתיא כמ"ד דבר שא"מ מותר ובמחכ"ת נסתבך בזה בדברים פשוטים דכוונת רש"י להיפך שהי' רוצה שיכבה וז"פ וברור ומה שהקש' הפ"י עוד שם באותה סוגי' דמה קבעו מה לכבות את הבית מפני איבוד ממון דהיאך אפשר דמשום איבוד ממון לשתרי ונדחקו לא ראה דברי המרדכי שכתב בהדי' דמפני איבוד ממון דמי למכשירי אוכל נפש ע"ש והובא במהרש"א ובאמת לפ"ז צריך להבין בהך מעשה דבלשת דאמר דיצא שכרם בהפסידם דלכם ולא לנכרים ואמאי והא שם יש בודאי חשש איבוד ממון שרצו לחטוף כל העיר וא"כ הוה כמכשירי אוכל נפש דשרי והיא קושי' נפלאה אך באמת הדבר נכון דהרי דעת התוס' והרמב"ן דהיכא דמיעט' ההור' לכם ולא לגבוה אף במקום דאמרו מתוך אסור משום דהתור' מיעטה בהדיא וה"ה הכא דכיון דאמרו לכם ולא לנכרים הרי מיעטה התור' בהדי' וא"כ אסור אף דהוה מכשירי או"נ וז"ב. ובזה יש ליישב קושית המהרש"א בהא דפריך והא חזי לכלבים והקשה המהרש"א דלשיטת הרז"ה דאסור לטרוח עבור כלבים באפייה ובישול משום דזה א"צ להם וא"כ ה"ה כאן איך הי' מותר לבשל להם דזהו טירח' שלא לצורך ולפמ"ש אתי שפיר דזה הי' מותר משום דהוה איבוד ממון וכמכשירי אוכל נפש דמי וא"ל דלנכרים מיעטה בהדיא דזה אינו דכיון דעכ"פ חזי לכלבים ולכלבים לא מיעטה התור' וניהו דאסור לטרוח עבורם טרחא שא"צ אבל לא מיעטה בהדי' א"כ ממיל' היכא דאיכ' איבוד ממון דהוה כמכשירי אוכל נפש שרי ע"י שיהי' חזי טפי לכלבים ובנא"ה יש לומר דע"כ לא אסרה התורה לנכרים רק במקום דלא חזי לכלבים אבל אם גוף הדבר צריך כלבים מותר גם שאר הטרחות בשביל הנכרים אם הוה מכשירי אוכל נפש וכאן משום איבוד ממון הוה כמכשירי אוכל נפש וז"ב והבן ודו"ק: סי' תקט"ו ס"א אף למי שלא הובא בשבילו. והנה רש"י נתן שני טעמים דביו"ט אסור משום מוקצ' ובערב אסור בכ"ש משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט והתוס' הקשו דאמאי במבשל בשבת בשוגג יאכל ול"ח למלאכת יו"ט ולפענ"ד נראה דשאני התם דל"ש למקנסיה דמסתמ' לא יבשל בשבת משא"כ כאן אם נתיר לו במוצאי יו"ט אז יהנה ממלאכת יו"ט והא דהוצרך רש"י לטעם מוקצה נראה דאל"כ לא שייך שלא יהנה ממלאכת יו"ט דלמה לא יהנה ממלאכת יו"ט כיון שלא נעשה איסור בו וע"כ פירש דאסור משום מוקצה והיינו דדחי בידים דאסור לתלוש וא"כ נעשה איסור ושייך משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט וז"ב מאד וע' בט"ז מ"ש בזה אבל מ"ש יותר מחוור ת"ל: והנה הרש"ל כתב דלכך נקט הטעם של מוקצה כדי שיהיה אסור בטלטול דמשום שלא יהנה אינו אסור בטלטול דאכתי מאי נהנה אם מטלטל ולכך אסור מטעם מוקצה וכל דהוא מוקצה לאכילה אסור בטלטול וכן נראה ביאור כוונת המהרש"ל והט"ז מביאו בקצרה ובזה נראה ליישב קושית הרש"ל על הרי"ף דאוסר בטלטול דהא רב אמר מותרין בטלטול ולקבל וע' בט"ז סי' ת"ה ובמג"א כאן ולפמ"ש י"ל דר"ג אינו סובר הטעם משום מוקצה שפיר כתב הרי"ף דאסור אף בטלטול ובזה ישבתי לנכון קושית המהרש"א בהא דלא משני על רשב"א דמותרין היינו בטלטול ולפמ"ש אתי שפיר כיון דרשב"א סובר ע"כ הטעם משום מוקצה דמשום שלא יהנה ל"ש כשהיו מצודות פרוסות מעי"ט כמ"ש הר"ן דזה הנ"מ בין טעם מוקצ' לטעם שלא יהנה ע"ש וא"כ שוב אסור אף בטלטול אף לרב דהרי אסור משום מוקצ' וז"ב והנה לדברי המהרש"ל יצא לנו דין חדש דאם הביאו בערב קודם כ"ש דאז אינו אסו' רק מחמת שלא יהנה וא"כ מותר בטלטול וכמ"ש הרש"ל ובזה מיושב קושית הש"מ שהקש' למה נקט ר"פ הלכת' גוי שהבי' דורון ביו"ט ולא נקט בליל יו"ט קודם כ"ש ולפמ"ש אתי שפיר דר"פ נקט אסו' והיינו אף בטלטול ולכך דוקא ביו"ט אסו' וז"ב. ובזה יש ליישב קושית המהרש"ל על הרי"ף דאוס' בטלטול דהא רב מתיר לקבל ולפמ"ש יש לומר דשם הי' המעש' בליל יו"ט קודם כ"ש ולכך שפיר מותר לקבל ובזה ממיל' מיושב קושית המהרש"א דרשב"א קאי על יו"ט עצמו דקאי על ת"ק דאמר שוחטין ביו"ט ולכך אסו' אף בטלטול וכמ"ש הרי"ף והנה הרמב"ם כתב בפיהמ"ש דר"ג מתיר אף בניצודו ביו"ט ותמה הפ"י דמנין לו דאף ביו"ט מותר ואפש' דגם להרמב"ם קשיא הא דרב מתיר בטלטול והא