דברי שאול - עדות ביוסף - א קנז

דעת הרמב"ם (ובאמת שהי' מקום לומר דלכך לא הביא הרמב"ם הך דעגל טריפ' אלא שלא נרא' כן מדעת הפוסקים) וכן מבואר במג"א סי' תל"ח וע"כ דכאן הוה מוכן וז"ב והנה המהרש"א מקשה מאי פריך כאן לאחר דמשני בעגל טריפ' והא חזי לכלבים והרי לכלבים אסור לשחוט ולטרוח לשיטת הרז"ה ע"ש והנרא' דלכאור' צריך להבין הא דא"ל המה אני אם לא יצא שכרכם בהפסדכם שהרי אמרה תור' לכם ולא לכלבים ואמאי יהי' אסור הא לכ"ע אינו רק עשה והרי בעש' קי"ל לקמן סי' תרנ"ח דאינו מחוייב ליתן כל הונו ולא יעבור וכן מבואר ביו"ד סי' קנ"ו וה"ה הכא כיון דהבלשת בא לעיר ובא לחטוף כל העיר ומסתמ' כשראינו שנתפייסו בעגל הזה ע"כ שבקשו מהם זאת חלף ממונם וכיון שבקשו שיעברו על איסור עשה ולא יתנו להם ממונם הרי היו רשאין לעבו' וכמדומ' לי שנזכר מזה במ"א באיזה מקום או בספר אחר ובלא"ה מבואר במג"א סי' תרנ"ו שם דמפני אימת מלכו' מותר לעבור על ל"ת ואף דכאן אינו אימת מלכות ולא באו רק על עסקי ממון מ"מ הי' רשאין לפטור עצמם דאינו רק עשה וצ"ל דמכאן ראיה ברור' לשיטת התוס' בביצ' דף י"ב דהיכ' דמיעט הקרא מלכם שוב אהדרי' לאיסור' והוה לאו וא"כ ה"ה הכא ומעת' זה דוקא אם אמרינן לכם ולא לכלבים אבל למאן דס"ל דלכם אף לכלבים במשמע ורק דאסו' לטרוח עבורם זה ודאי לא אהדר לאיסור' קמא ואינו רק איסור בעלמ' ובאיסור בעלמ' פשיט' שהיו מותרין מחמת אימת הבלשת ושפיר פריך והא חזי לכלבים ובזה ממילא מיושב קושית המהרש"א הראשונ' דהכי לא ידע מהמשנ' דעיסת הכלבים דאסור ולפמ"ש אתי שפיר דאפשר דהם מפרשים דאינו רק איסור בעלמא ולכך מחמת אימת הבלשת מותר וז"ב ודו"ק: סי' תקי"ד ס"א אם אפשר להציל הקדיר' וכו' כן היא שיטת הרא"ש ואף דקי"ל כר"י אפ"ה אסור והקש' הב"ח דאם אפשר בע"א אסור אף לר"י כמו בגריפת התנור דפירשו דקי"ל כר"י ומשמע דבאפשר בע"א אסור אף לר"י וגם הט"ז כאן נדחק הרבה בזה ע"ש ובאמת לפי מה שהשגתי שם על הט"ז ופירשתי דכוונת רש"י דבזה קי"ל כר"י אבל לעולם דקאי אליבא דרבנן אבל לר"י בכל ענין שרי לק"מ ויש ראיה ברור' לדברי ת"ל והנה הרא"ש הקש' דמה קבעי אי מותר לכבות מפני ד"א הא בבעיל' אמרו מתוך בכתובו' וה"ה כאן נימא מתוך וכתב דכאן הוה מכשירי או"נ דאסור והדבר תמוה דמי גרע מאין צורך כלל דמותר ומכ"ש בזה דהוא עכ"פ מכשירי איכל נפש וכבר התפלא בזה בישע"י ולפענ"ד נרא' דדעת הרא"ש דבכיבוי לא אמרו מתוך לפי שאינו אוכל נפש ולכך כתב דכיבוי זה אינו אוכל נפש וא"כ לא שייך מתוך בזה והא דאמרו שם מתוך גבי חבור' ע"כ לומר דשם מקרי הבעיל' אוכל נפש ממש או דהנאת הגוף הוה כאוכל נפש אבל כאן הכיבוי אינו באוכל נפש ולא שייך מתוך וז"ב ובזה יש ליישב דברי הראב"ד בכתובו' שם שכתב דהא דאמרו שם מתוך הוא לפי שא"א לעשותו בעיו"ט והוא בכלל יעשה לכל צרכיכם דיש חילוק בין אפשר לעשותו מאתמול או לא ותמה בש"מ דהא שם אמרו מתוך ואף דבר שאין בו צורך כלל מותר ול"ל טעם דמכשירין ולפמ"ש אתי שפיר דהראב"ד סובר דהנאת הגוף לא הותר וא"כ יקשה אמאי אמרו מתוך והא לא אמרינן מתוך רק באוכל נפש כמ"ש הרמב"ם וזה אינו אוכל נפש לזה כתב דעכ"פ צרכיכם מקרי וזה דבר הצורך מקרי ולכך אמרו מתוך וז"ב וד"ק: שם ס"ג יכול ליתן סביבו קודם שידליקנו ומשמע דאחר הדלק' אסור וכ"כ הרא"ש והקש' המג"א דמ"ש מטלית שאחז בו האור דשרי ליתן עליו מים ע"ש ובמחכ"ת אי מהא לא איריא דשם אף שאחז האור אינו רק גרם כיבוי שהרי אינו עושה מעשה בגוף ההדלק' אלא כשיגיע האש לשם לא יוכל לשלוט ויכבה ע"ש בב"י אבל כאן ממעט מהם בידים וממהר הכיבוי אך אי קשיא הא קשיא דמ"ש מטלית שאחז בו האור דפושט' ומתכס' בה ושם בודאי גורם הכיבוי אמנם באמת נרא' דאהניא להטור שיטתיה דכתב דדוק' היכא שאינו מכוין הוא דמותר וא"כ כאן דמכוין לכבות ולכך אסור וז"ב ובזה ישבתי לנכון קושית הט"ז שם דלמה אוסר הטור במכוין ולפמ"ש אתי שפיר דאם מכוין הוה גרם כיבוי ואסור כמ"ש כאן ומה שהקש' דא"כ מאי פריך מטלית שאחז בו האור הא אדרב' בטלית יש יותר חומר' לפענ"ד הפירוש לדעת הטור איפכ' דהכי מקשה דטלית שאחז בו האור פושט' והיינו באינו מכוין וכמ"ש הטור והב"י דהיינו אם צריך לעלות לס"ת דאז אינו מכוין לזה הקשה דמ"ש מכאן דנותן בידים מים וע"ז קאמר דגרם כיבוי שרי והיינו גרם כיבוי כה"ג דאינו עדיין רק שלא ישלוט האש לכשיגיע לשם שרי וז"ב מאד ומ"ש דאיך מותר לנענע והרי אף בפתיחת דלת אסור כמבואר בסי' רע"ז לפענ"ד כיון שאינו מכוין שרי והרי מבואר כאן דמותר להעמיד הנר במקום שהרוח שולט ואף להמג"א דחולק מ"מ בכה"ג דאינו מכוין ודאי שרי וז"ב: שם ויש מתירין לחתוך הנר זה שיטת התוס' דאין איסור רק אם מכחיש תיכף הנר והמג"א ס"ק י"ט הקשה דאיך יפרנסו הא דשפופרת