דברי שאול - עדות ביוסף - א קנו

מתוך והנראה בזה דבאמת צ"ב למה לא אמר' מתוך גבי כיבוי אמנם ביאור הדבר דכל מה דהותר בכיבוי לצורך הוא בשרא אגומרי והרי בבישרא אגומרי איכא כבוי והבער' וא"כ י"ל דהא דהותר שם כיבוי הוא משום דהואיל ואשתרי הבער' אשתרי גם כיבוי כדאמרו ביבמות מתוך שהותר לצרעתו הותר לקריו וכעין שכתב היוג"א לענין מסיקין בכלים דלכך הותר הסתירה משום ההבער' אבל לבקע בפ"ע אסור ועיין בקהלת יעקב שם וה"ה כאן י"ל דהכיבוי לא הותר רק משום ההבער' וא"כ היכא שאינו רק כיבוי בלבד ל"ש היתר דגם הכיבוי לא הותר רק מפני ההבער' וז"ב ומעתה במוגמר שפיר פריך לימא מתוך דהרי הותר מפני ההבער' ובהבער' שייך מתוך ובכה"ג שייך מתוך וא"ל דלשתרי אגב הבער' דהרי ההבער' היא שלא לצורך ואיך אפשר שעי"ז הותר גם הכיבוי לכך פריך דעכ"פ לשתרי מטעם מתוך דכיבוי הותר בכה"ג וע"ז משני דעליך אמר קרא אך אשר יאכל לכל נפש וכאן אינו שוה לכל נפש ול"ש מתוך ובזה מיושב הא דקאמר הש"ס ס לגמור אסור מפני שמכב' וא"ל ולימא משום מבעיר והקש' הלח"מ דמאי קושיא הא במבעיר אמרי' מתוך ושרי ובכיבוי ל"א מתוך ולפמ"ש א"ש דבאמת בכיבוי בגימור מהראוי לומר מתוך רק דהתורה וו מיעטה וכיון דהתור' מיעטה א"כ גם הבער' אסור. ובזה י"ל הא דקאמר מפני שתחלתו מכבה וסופו מבעיר והקשו כלם דא"כ למה לא כתב הרמב"ם ג"כ השני איסורים מכבה ומבעיר. ולפמ"ש א"ש די"ל כיון דגבי כיבוי לא אמר' מתוך א"כ י"ל דזה שהתורה אסרת' הוא משום הכיבוי אבל ההבער' היה מותר והא דלא התירה התור' הוא משום הכיבוי והכיבוי בא בתחל' ואסור ולכך אינו עובר רק משום הכיבוי וז"ב. ובזה מיושב מה שהקש' בישע"י דהיאך קאמר הש"ס בשבת לכשתמצ' לומר לדברי ר"י נדרים ונדבות אין קריבים ביו"ט ודלמא קריבים משום דאמרי' מתוך אבל חלבי שבת דהוא הקטר' ובהקטר' לא אמרי' מתוך ואסיר ע"ש ולפמ"ש א"ש דבכה"ג דבאים ביחד שייך מתיך דהוה הבער' וכיבוי ביחד וז"ב ודו"ק. שבתי וראיתי דבגוף הסבר' יש לפקפק דע"כ ל"ש הואיל ואשתרי אשתרי רק שם היכא ששני איסורים באין בב"א שפיר אמרי' דהואיל ואשתרי אשתרי אבל כאן הא הכיבוי בא בתחל' טרם שהבעיר והיאך שייך הואיל ואשתרי אשתרי דהא לא התחיל ההיתר ככל. איברא דלפ"ז יקשה להס"ד דלא ידענו מזה דתחלתו מכבה וסופו מבעיר א"כ יקשה אמאי חייב משום מכבה ולא אמרי' הואיל והבער' אף שלא לצורך הותר ה"ה הכיבוי אמנם עכצ"ל דהוא ס"ל דגם הבער' לא הותר שלא לצורך וע"ז שפיר מקשה ליה והרי מבעיר ומיושב קושית הלח"מ דדלמ' בהבער' אמרי' מתוך דז"א דע"כ לא ס"ל מתוך בהבער' דאל"כ אמאי אסור מכבה ולימא הואיל ואשתרי אשתרי. ובזה י"ל הא דקאמר לי' מפני שתחלתו מכבה וסופו הבער' והיינו דלעולם אמרינן מתוך והא דלא אמרינן מדאשתרי אשתרי משום דלעולם לא הותר כלל דכיבוי בא מקודם וכמ"ש ומיושב קושית הלח"מ שהקש' דאמאי לא כתב הרמב"ם משום מבעיר פמ"ש אתי שפיר דבאמת בהבער' אמרו מתוך וכנ"ל איברא דלפ"ז יתעורר קושית האחרונים לקדמותו דא"כ מאי פריך בכתובו' אלא מעתה לגמור לשתרי והא בכיבוי לא אמרי' מתוך אמנם באמת נרא' דל"ק דכל הטעם דלא אמרינן מתוך בכיבוי הוא משום דע"כ לא אמרי' מתוך רק באוכל נפש אבל בכיבוי ל"ש אוכל נפש ולא אמרו מתוך כמ"ש התוס' בביצה דף כ"ג והנה שם דהוה ס"ל דבחבור' אמרו מתוך אף דודאי אינו אוכל נפש ע"כ ס"ל דבכל מלאכות אמרינן מתוך וע' בב"ח סי' תצ"ה ובפ"י ביצה דף י"ב וכיון דבכל מלאכות ס"ל מתוך א"כ שפיר פריך אלא מעתה לשתרי מוגמר ובזה מיושב הא דהקשו בתוס' שם מאי לשון מעתה הא בודאי ידע דאמרו מתוך ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת באוכל נפש בודאי אמרינן מתוך ועיקר הקושי' אם אמרו מתוך אף בשאר מלאכו' א"כ גם בחבור' לימא מתוך וע"ז אמרו דאינו שוה לכל נפש ובאמת לפי מה דפסק הרמב"ם דרק באוכל נפש אמרו מתוך א"כ ממילא שפיר פסק דגבי כיבוי לא אמרי' מתוך דגם כיבוי אינו אוכל נפש וז"ב ואמת ת"ל ודו"ק: סי' תקי"ב ס"ג אסור לבשל ולאפות לצורך כלבים הרב בעל ישע"י הקש' מהא דאמרו בביצ' דף ו' ומה בין זה לעגל שנולד מן הטריפ' וכו' הואיל ומוכן אגב אמו לכלבים ואי נימא דאסו' לכלבים א"כ הא אסור לשחוט אמו לצורך כלבים וע"כ כהרז"ה דלכלבים מותר כר"ע ע"ש ואני אומר דאם כדבריו קשה הא גם להרז"ה קשה דהרי הרז"ה כתב דגם לר"ע אסור לטבוח לכלבים דהרי לכלבים חזי בלא טירח' וא"כ ה אך שרי לשחוט והא יוכל לאכלו חי וע' במהרש"ח בסוגי' אמנם באמת אין משם ראיה כלל דעכ"פ מוכנים הם דאם יאכלו חי ויצא העגל הזה ממעי אמו וכדאמרו בש"ס דדעתי' אכל מידי דחזי ליה ולכך אינו מוקצ' ובלא"ה יש לומר דלכך מותר לשחטו שם לכלבים כדי שיוכל לאכול העגל אשר בה בשחיטתו של עצמו עכ"פ יהי' איך שיהי' אין כאן מוקצ' כלל דעכ"פ חזי האם לאכיל' לכלבים בלא שחיט' ויקח הולד ממנה וראיה ברור' לזה דהרי אנן קי"ל דלכם ולא לכלבים ואפ"ה פסק המגיד פ"ב דגם טריפ' חזי אגב אמו וכתב שכן