דברי שאול - עדות ביוסף - א קנה

אפשר כיון דאינו היתר גמור וכמ"ש הישע"י אבל כאן דהוא היתר גמור שפיר חשוב אפשר דאף אם היה אתמול יו"ט היה מותר וז"ב. והנה דעת הרא"ש דלר"י מותר אף במשחזת של אבן והקשו דא"כ אמאי אסר להראות סכינו לחכם ומטעם שמא יבא לשחוז במשחזת כמ"ש הרמב"ם והא לר"י שרי והנרא' דהא כל הטעם דשרי במשחזת הוא משום דמכשירין שא"א מאתמול והיינו דמי צריך לדעת אם נתקלקל הסכין אבל בסכין של שחיטה דצריך לדעת מאתמול והי' יכול להראותו מאתמול והוא מראהו בשביל שמא ימצא פגימה לכך אסור וז"ב. והנה דעת הר"ן דאף לר"י אסור מטעם דנעשית לימים רבים ולכאורה תמהתי דא"כ היאך קאמר אמר ר"ח דלא כר"י והא אתי' אפילו כר"י. אמנם הדבר נכון דבאמת צ"ב דעת הר"ן דאטו עושה מלאכה טפי בזה שנעש' לימים רבים ובשלמ' בקצירה קוצר טפי אבל כאן מה עושה בזה טפי מאילו עשה ליום אחד אך ביאור הדבר כתב הישע"י דהר"ן כתב זאת לענין משחזת של אבן ושם עושה טפי דליום אחד די במשחזת של עץ ומעתה שם דקאי על המשנה דאין משחיזין כלל שפיר קאמר דלא כר"י דלר"י הא עכ"פ במשחזת כל דהו הי' ראוי להתיר דבזה אינו עושה לימים רבים וז"ב ובזה לכאור' יש לומר דהא דמחלק הש"ס במשחזת של אבן בין לחדדה ובין להעביר שמנונית וטעמ' בעי ולפמ"ש אתי שפיר דבשלמ' לחדדה פועל טפי באבן מבעץ והוה לימים רבים אבל להעביר שמנונית דגם בעץ עובר ואינו עושה לימים רבים ומותר איבר' דרש"י כתב הטעם דלחדדה הוה תיקון משא"כ בשמנונית אמנם באמת הדבר נכון דרש"י קאי על הלשון דמפרש לה על המשנה ושם קתני דאין משחיזין כלל במשחזת וא"כ א"א לפרש דהשחזה אסור דנעשה לימים רבים דא"כ לשתרי במשחזת כל דהו ולכך הוכרח רש"י לפרש הטעם משום תיקון וז"ב. ובזה נפתחו לי שערי בינה במה דנטר רש"י לפרש עד לבסוף וכבר תמהו בזה המפרשים ולפמ"ש א"ש דבלישנ' קמא הי' יכול לפרש כפירושי שכתבתי משא"כ כאן דע"כ הוא רק מטעם זה ודו"ק היטב כי הוא נחמד ונעים עוד נראה דלפי פירש"י במשנה דהא דמותר להשיאה ע"ג חברתה הוא כדי לשנות מדרך חול ולפ"ז בלישנ' קמאי הו"מ לפרושי דהא דאסור לחדדה הוא משום דמחזי דחול אבל להעביר שמכונית ל"ש זה מידי דהו' אכלים שמדיחן אבל בלישנ' בתראי דקאי אמתניתין ואף להשיא' ע"ג חברתה אסור א"כ א"א לפרש דמחזי כעובד' דחול דהרי הי' משנה הרבה להשיאה ע"ג חבירתה ואפ"ה אסור וע"כ פירש"י דטעמא משום תיקון וז"ב והפ"י הקשה דלפמ"ש הר"ן דתיקון כלי שנשבר גם ר"י מודה דאסור א"כ מנ"ל דאתי דלא כר"י ע"ש ולפענ"ד נראה דלר"י בכה"ג לא מקרי תיקון כיון דמיירי שאינו נרצף לגמרי וע"י הדחק אפשר לחתוך בו ובזה יש ליישב הא דקאמר שמואל שפוד שנרצף אסור לתקנו פשיט' והדבר תמוה דקי"ל דלא כר"ח דס"ל כר"י ועיין בלח"מ ולפמ"ש אתי שפיר דהוא אמר אסור לתקנו ותיקון אסור אף לר"י ובזה מיושב היטב מה דמקשים דלמה אסרו להראות סכינו לחכם שמא ישחז במשחזת והא מותר לשחוז ולפמ"ש אתי שפיר דשם הוא תיקון גמור דאל"כ יהיה סכין פגום וטריפ' ולכך אסור אף לר"י וז"ב ודו"ק: סי' תק"י ס"ב הפסולת מרובה על האוכל וכו' הב"י הקשה מש"ס ביצה דאמר פסולת מרובה על האוכל מי שרי וכתב דהכוונה היא לרבינו דפשיטא שבורר האוכל ע"ש ומהתימה שכבר קדמו הגה"מ בקושי' ותירוצא: שם ס"ה אין עושין גבינה ביו"ט הטעם משום דיבישה מעלי טפי עיין ביו"ד סי' ק"א לענין אם גבינה מקרי ראוי להתכבד ומ"ש מהרש"ל והט"ז שם ודו"ק: שם ס"ח לא ישא משאות גדולות וכו' זה דוקא ביו"ט אבל בשבת טפי עדיף לישא משאות משום דאין רואין אותו כ"כ התוס' ר"פ המביא והפ"י הקשה דלרב דאמר כל מקום שאסרו חכמים משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור קשה ע"ש ובאמת לפמ"ש הב"י סי' של"ו דבאיסור דרבנן לא אמר רב ועיין במ"א סי' ש"א ל"ק דכאן אינו רק דרבנן ובלא"ה יש לחלק דבכ"מ דאסרו מפני מ"ע היינו שיאמרו שעשה איסור משא"כ כאן דאינו אסור רק דמחזי כעובד' דחול וכל שאין רואין לא מחזי כעובד' דחול וז"ב והבן: שם ס"י ואם א"א לשנות כגון שזימן הרבה אורחים כ"כ הב"י ע"פ הבנתו בטור וכתב דרש"י פירש שא"א לשנות דהיינו שאין לו פריסת סודר. ובאמת שפירש"י מחוור דהיאך שייך שבשביל אורחים א"א לכסייה בבגד ומה עיכובא יש בדבר ורק לענין אם מביא בסל הרבה כדים או רק שנים שם שייך אם יש לו הרבה אורחים דצריך למהר וע"ז פירש"י באמת כן וגם הטור קאי ע"ז לכך כתב הך פירושא ומהתימה שנשמט מהב"י הך פירש"י והי' רואה דהטור לא שינה מפירש"י כלל וצ"ע: שם אין עושין מוגמר כלם הקשו לשיטת הרמב"ם דבכיבוי לא אמרי' מתוך א"כ מאי פריך בכתובות אלא מעתה יהא מותר לעשות מוגמר ביו"ט והא מוגמר הוא משום מכבה כמ"ש הרמב"ם ובכיבוי לא אמרי'