דברי שאול - עדות ביוסף - א קנד

ומאי קושי' הא מוקצה אינו אסור בהנאה רק בטלטול כמ"ש המג"א סי' שכ"ה ס"ק ט' וכאן וכבר נודע דבטלטול לא שייך דבר שיל"מ דיכול לטלטל היום ומחר וכמ"ש הצל"ח אמנם באמת כבר כתבו האחרונים דאף דמוקצה מותר בהנאה אבל לעשות מעשה בידים אסיר ומטו בה משמיה דהרשב"א בחידושיו דף כ"ט שכתב בהדיא כן ע"ש ולפ"ז כאן דמהפך בהו ועושה מעשה בידים זה אסור ושפיר הו"ל דבר שיל"מ וז"ב. ומעתה מיושב קושית הת"ה דכיון דכאן מיירי שנפל לתוך התנור שיש בו עצים וי"ל דמיירי שאנן מסופקים אם העצים מותרים רבה עליהם וא"כ הא הו"ל ספיקא דרבנן אך דדבר שיל"מ ספיקא דרבנן לחומרא ומעתה ממילא לא שייך כלל תיקון דכבר נודע מ"ש ה"ה דלכך כלי שנטמא ביו"ט מותר להטבילו ול"ש תיקון משום דקודם התיקון ג"כ הי' לו היתר במקצת וה"ה בזה דלענין טלטול גם קודם התיקון מותר ובלא"ה לא שייך כאן מתקן מידי דהוה אטומאה דרבנן דמותר כיון דאין כאן רק איסור דרבנן וה"ה כאן הא כל דבר שיל"מ אינו רק דרבנן ול"ש תיקון ומעתה לכך נקט לתוך התנור דל"ש תיקון ובזה יש לומר דלכך לא הביאו הפוסקים הך דמסיקין בכלים ע"י הריבוי ועיין לעיל סי' תק"א משום דשם לא מיירי שיש עצים או כלים מוכנים א"כ אסור משום תיקון והש"ס מיירי באופן שיש עצים וכלים מוכנים ( ובזה מתיישב הא דלא קאמר גבי מסיקין בכלים ולר"א דאמר דבר שיל"מ לא בטיל מא"ל כדפריך כאן וכמו שהקשה בישע"י סי' תק"א. ולפמ"ש א"ש דשם דאינו אסור רק בטלטול ולא בהנאה דשם אינו עושה מעשה בידים וכמ"ש הרשב"א א"כ ל"ש דבר שיל"מ דבטלטול ל"ש דבר שיל"מ וכמ"ש וז"ב ודו"ק ועיין בליקוטי הגאון מליסא על יו"ט סי' תק"א) ובגוף הקושיא שהקשיתי דאיך שייך כאן דבר שיל"מ הא בטלטול ל"ש דבר שיל"מ נתיישבתי וראיתי דלק"מ דע"כ לא כתב הצל"ח סברא זו רק בכל הטלטולים דשייך לומר שמטלטל היום ומטלטל למחר אבל כאן דהוה טלטול דהסק' והסקה הוה דומיא דאכילה ודאי שניסק כעת או למחר ושייך דבר שיל"מ וז"ב: שם ס"ד שנפל לתוכו מטיח הטיט עיין ט"ז שהאריך להשיג על הב"י דר"י לא פירש במשנה רק לרבנן אבל בש"ס קאי אליבא דר"י וגם הרא"ש מודה לרש"י ע"ש ובמחכ"ת לא ידעתי איך נתפייס בזה דהרי הש"ס קאי על המשנה ואיך אפשר דמשנה אתיא אליב' דרבנן והש"ס אליבא דר"י ועוד דאליבא דר"י א"כ אף באפשר בלי גריפה שרי דלר"י כל מכשירין שא"א לעשותן מאתמול שרי וכאן נפל היום או שלא ידע אתמול. אמנם באמת הדבר ברור דכאן אזיל אליבא דרבנן אך דגם רבנן מודו לר"י דהכא דאי אפשר בע"א שרי וכמבואר בסי' תקיט וכ"כ הר"ן כאן בהדיא ומעתה במשנה דמיירי דאפשר בלא גריפה לכך אסור דקי"ל כרבנן אבל בא"א אלא א"כ גרף שרי גם אליבא דרבנן ומ"ש רש"י כר"י היינו דבזה קי"ל כר"י דשרי מכשירין וז"ב מאד ובזה הן נסתר כל דברי הט"ז: שם אבל תנורים שלנו וכו'. בטור כתב דאם אפשר לאפות זולתה אסור וכו' והקשה הב"י דאמאי שינה מלשון הרא"ש דכתב דבתנורים שלנו א"א בלא גריפה ע"ש. והנרא' בזה דלכאור' קשה על הרא"ש שכתב דבתנורים שלנו א"א בלי גריפה והיאך סתם הא משכחת לה שיהי' בלא גריפה כמ"ש הטור והכי יפלגו בחוש המציאות. אמנם נראה דהרי הב"ח הקשה דנימא מתוך שהותר' בלא אפשר מותר גם באפשר וכתב דבכיבוי לא אמרינן מתוך כמ"ש התוס' ובאמת שגם הרמב"ם פסק כן ומעתה לדעת הרא"ש דכתב בהדיא כאן דכיבוי הוה ג"כ לצורך אוכל נפש וא"כ אמרינן מתוך וכמ"ש הט"ז כאן וא"כ לכך התיר בתנורים שלנו ואף דלפעמים אפשר בלא גריפה מ"מ מותר מתוך וזה שסיים הרא"ש דכיבוי לצורך או"נ שרי והוא תמוה דלמה סיים כן והא בא"א בע"א שרי אף במכשירין. אמנם לפמ"ש אתי שפיר דבכוון כתב כך כדי להורות דאמרינן בו מתוך דאם היו מכשירין לא אמרינן מתוך וז"ב. ומעתה אפשר דהטור ס"ל דבכיבוי לא אמרו מתוך ולכך חילק בין אפשר ללא אפשר ובזה מדוקדק שלא סיים הטור דמותר כיבוי לצורך או"נ משום דהטור לא ס"ל כן ודו"ק: סי' תק"ט סעיף א' ונשבר ביו"ט מותר לתקנו במהרי"ל כתב דבשני יו"ט של גליות אם לא עשה ביו"ט ראשון אסור לעשותו ביו"ט שני דמקרי אפשר לעשותו מאתמול ובסי' תצ"ט לענין עור לפני הדורסן נסתפק המהרי"ל בשני יו"ט של גליות ולא הפשיט בראשון וכאן מפשט פשיטא ליה וכבר הרגיש בזה המג"א והנראה בזה דבאמת צריך להבין מאי מספק' ליה בנתינ' לפני הדורסן והא שם לא התירו רק משום דאי לא שרית ליה אתי לאמנועי וא"כ אטו היתר הוא דנימ' שהי' אפשר לעשותו מאתמול וכבר הרגיש בזה בישע"י אמנם נראה דסברת המהרי"ל היא כיון דעכ"פ הותרה לו הי' אפשר לעשותו ואדרב' בשלמ' אם הי' היתר גמור אמרינן מה לי אם עשאו או לא עשאו והספק בשניהם בשוה ואדרב' יום ראשון עיקר אבל בזה דלא התירו רק משום תחלתו בזה אמרינן דלמ' היום יו"ט ואסור כיון שיכול לעשותו בהיתר ומעתה זה דוק' שם נסתפק המהרי"ל דדכמ' לא חשוב