דברי שאול - עדות ביוסף - א טו

סתם שייך פלגינן דיבורא ועדיף מפ"ד דיכול לפרש דאנוסים היו מחמת נפשות ואף אם נימא דאונס מחמת נפשות לא שכיח מ"מ פ"ד שייך דעכ"פ יוכל לפרש דבריו דהכוונה מחמת נפשות וצ"ל דרמב"ח ס"ל כר"י דלא ס"ל פלגינן דיבורא וא"כ מחמת נפשות לא שכיח ומסתמא כוון למחמת ממון ולא שייך פלגינן דיבורא ורבא כיון דגוף דינו של רמב"ח אמת אף לדידיה לכך לא חלק עליו ולפ"ז שפיר העתיק הרמב"ם הדין דאנוסים היינו ולא חילק דבמחמת ממון א"נ דבאמת בסתם אנוסים היינו אף דאנוסים היו מחמת ממון נאמן דשייך פלגינן דיבורא ולכך כתב רבינו לשון המשנה כצורתה ודו"ק והנה התוס' תירצו כיון דקיום שטרות דרבנן לא פלגינן דיבורא כדי לפסול השטר ולכאורה קשה לשיטת הרמב"ם דעדות שבשטר אינו אלא מדרבנן א"כ בודאי ראוי להיות פלגינן דיבורא שיפסל השטר דהא מן התורה לא הוי הגדת עדות כלל אמנם כראה דהנה צ"ב הא דפריך הא אמר ר"ל עדים החתומים וכו' ומה קושיא הא באמת קשה לשיטת הרמב"ם איך שייך כמי שנחקרה הא מן התורה לא הוי שטר כלל וצ"ל כמ"ש המהרי"ט בראשונות סי' י"ז דלענין מזויף הוא דהוי כמי שנחקר' וא"כ לענין אינו חוזר ומגיד מהראוי להיות נאמנים וצ"ל דרבא הי' ס"ל דר"ל אמר דאף מדאורייתא הוי כמי שנחקר' וכשיטת כל הפוסקים החולקים על הרמב"ם וא"ש דברי התוס' דקיום שטרות דרבנן ולכן לא פלגינן דיבורא ובזה אתי שפיר דברי הרמב"ם לשיטתו שייך פלגינן דיבורא אף באנוסים היינו מחמת ממון. ובזה אתי שפיר הא דמסיק דרמב"ח ארישא אתמר ובמחמת ממון אין נאמנים אפילו במיגו והקשו למה נד רמב"ח מהך דינא דמחמת ממון וקושית רבא לא היה רק באנוסים היינו מחמת נפשות אבל במחמת ממון באין כת"י יוצא ממקום אחר יכול לסבור כמקודם ולפי הנ"ל א"ש דלהס"ד דלא ידע מדר"ל אז באין כת"י יוצא ממקום אחר נאמני' משום פ"ד אמנם אחר דידע דר"ל דהוי כמי שנחקר' שוב לא פלגינן דיבורא ומיהו זה אינו דא"כ גם בכת"י יוצא ממקום אחר יהי' נאמן וגם כיון דמדרבנן הוי כנחקר' שפיר אינו חוזר ומגיד שוב ראינו בשטה מקובצת שהביא בשם הריטב"א דכל שאמרו סתם אנוסים היינו והלכו להם ולא פירשו מסתברא דאית לן לפרושי מחמת נפשות ולא מחמת ממון דסתם ישראל בחזקת כשרות הן וא"כ דברי הרמב"ם נכונים. אמנם גוף דברי הריטב"א תמוהים דהרי באמת איכא חזקת שטר שכבר נחקרה עדותן בב"ד וא"ל דיש לזה חזקת ממון בהדי חזקה דכשרות דז"א דשטר לא מקרי מוציא מחזקת ממון כמ"ש המהרי"ט באהע"ז סי' ט' ואף דאוקי חזקה להרי חזקה וכמאן דליתא דז"א דהא חזקת כשרות מרע להשטר לגמרי וחזקת שטר לא מרע לכשרותם דנימא דבאמת לא היו אנוסים כלל והם ג"כ כשרים ואף שעכשיו נפסלו במה ששיקרו לומר שאנוסים הי' דזה אינו דחזקת שטר עדיף דהוי חזקה דמעיקרא ועדיף מחזקת כשרות די"ל דהשתא הוא דנפסלו ובזה מיושב מה דלא אמר רמב"ח דגם באנוסים היינו סתם נאמנים אף דלא פירשו מחמת נפשות וכלשון ששנו חכמים במשנה ולפמ"ש א"ש ובזה יש לומר דלשיטת הרמב"ם דשטר אינו אלא מדרבנן וא"כ חזקת כשרות עדיף מחזקת שטרות דזה אינו אלא מדרבנן ושוב באנוסים היינו סתם ג"כ נאמנים. הלכה ז' או שוחד לקחנו על עדות זה הדבר תמוה דמלבד דבש"ס בבלי וירושלמי ותוספתא לא מצאתי מקור לזה אף גם דמה קמ"ל הרמב"ם הא באמרו שקר העדנו מה"ת יהיו נאמנים ובפרט בלקחו שחד וחתמו שקר וק"ו מה באנוסין היינו מחמת ממון דרצו לקחת מהם ממון אם לא יחתמו פסולים מכ"ש כשהם לקחו שחד לחתום שקר דודאי רשעים הם ואינם נאמנים ואולי כוון רבינו בזה לשלול פי' הרא"ה דרש"י פירש פסולי עדות קרובים או משחקי בקוביא והקשו משחקי בקוביא הא משוי נפשייהו רשיעי וכתב הרא"ה כיון דמשחקי בקוביא אינו רק מדרבנן ולא מצאנו לו חבר עיין תומים סי' מ"ו ס"ק י"ג וא"כ יש לומר דכוונת רבינו שוחד לקחנו היינו להעיד אמת דה"ל נוטל שכר להעיד דפסול מדרבנן ואפ"ה אינם נאמנים ואולי פירש כן הרמב"ם אנוסים היינו מחמת ממון היינו שאנוסים היינו בדעתינו מחמת שנתן לנו ממון ועדיין צ"ע: שם הלכה ז' אמנה היו דברינו בש"ס אמרו כיון דעולה היא ואעולה לא חתמי והנה הקשה ש"ב תלמידי מוהר"א נ"י לפמ"ש הרא"ה הבאתיו למעלה כיון דמשחק בקוביא אינו רק מדרבנן נאמנים א"כ גם כאן הך דאל תשכן באהלך עולה בודאי אינו רק מדרבנן וא"כ למה אינם נאמנים ולפענ"ד נראה עפימ"ש השטמ"ק להקשות דאמאי לא מוקי דקאמר מלוה וא"נ דאין אדם משים עצמו רשע ששהה שטר אענה בתוך ביתו וכתב הרא"ש שלא קשה דבשלמא העדים אינם נאמנים לעשות עצמם רשעים דאין עושין בזה שום טובה משל עצמם אלא מפסידין למלוה ולא לעצמן אבל מלוה איהו מפסיד לעצמו ולא הוי רשע כיון שבא לעשות תשובה להפסיד ממון לעצמו ע"ש ולפ"ז יש לומר דשאני משחקי בקוביא דהא גזל מדבריהם ואם יתפוס אותם ששחקו עמם יועיל התפיסה משא"כ גבי אמנה ומיהו בפשיטות יש לומר דשאני משחקי בקוביא דעיקרו