דברי שאול - עדות ביוסף - א יד

נ"ז אמר רב אשי דיקא נמי דקתני ואיני יודע ופירשו התוס' דלשון א"י משמע שלא נודע לו מעולם מדלא תני שכחתי הרי מבואר דאיני יודע משמע שמעולם לא ידע וא"כ גם לפי הבנת הט"ז בדברי הרא"ש ג"כ קשה מש"ס הנ"ל ומזה ראיה לדברי הר"ן בשבועות והרב"י דמאין אנו יודעין ליודעין ל"ח חוזר ומגיד ועיין בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' קל"ה שהאריך דמה שאמר עד איני זוכר אינו מכחיש דברי חבירו ע"ש שבמח"כ נעלם ממנו דברי הרא"ש והר"ן והב"י וכל האחרונים בזה ולא הביא רק דברי המרדכי והנה המלמ"ל הביא בשם מוהרש"ך ח"ב דאם כתבו עדותן מה שחזרו לא מקרי חוזר ומגיד דהוי כתרי ותרי והמלמ"ל תמה דמ"ל אם עדותן בשטר או בע"פ כל שכבר העידו בשטר ונעשה כמי שנחקרה עדותן ה שחתמו בהיפך הו"ל כחוזר ומגיד וכ"כ הריטב"א הובא בב"י סי' מ"ו סעיף ל"ו וכתב שאפשר שכוונת המהרש"ך שאם השני שטרות הם בלי זמן ולא נודע איזה מהם נכתב ראשון דבזה אמרינן אוקי ארעא בחזקת מרא קמא אבל בע"פ השתא מעידין על ביטול התנאי הכתוב בשטר ולא אתא ע"פ ומרע לשטרא והמלמ"ל כתב שגם בזה דבריו צ"ע ולא ביאר מאיזה טעם ולפענ"ד דברי המלמ"ל נכונים בטעם דהרי הרשב"א כתב הובא בב"י סי' כ"ט במי שמכר כרם ועדים מעידים שמכר בתנאי ועדים אחרים מעידים שמכר בלי שום שיור ותנאי יד לוקח על העליונה אף בחרי ותרי כיון שהמכיר' ודאית והספק הוא בתנאי ועיין מלמ"ל פט"ו מטוען הלכה י"א וא"כ דברי המהרש"ך בזה תמוהים מכל צד אמנם מה שאני תמה על המלמ"ל מה שלא הביא ראיה לדבריו מדברי הש"ס ב"ב דף מ"ט דאמרו שם ה"מ ע"פ דלא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל בשטר אתי שטרא ומרע לשטרא ופירש רשב"ם דבע"פ לא אתי ע"פ דהשתא ומרע לשטרא דקודם אבל בשטר שנכתב המודע' מקודם מרע לשטרא שנכתב אח"כ והנה מבואר דאם השטר נכתב אח"כ אינו מרע לשטר הקודם ואין חילוק בין שטר לבע"פ וגם החילוק השני דבע"פ דהשתא אף שמעיד על המודעה המוקדמת ג"כ אינו נאמן. אמנם משמיא אנהירינהו לעיינין ומצאתי בשטה מקובצת שם שכתב מה אולמא דעדות שטר לעדות של בע"פ וזה טעמו של דבר דמה שאמרה תור' ולא יגיד ודרשינן מינה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד היינו בעדות בע"פ אבל בשטר דאלי' דהוי כמו שנחקר' עדותן בב"ד יכול לאורועי שטרא ועוד דע"כ לא אמר' תור' אלא שאין הב"ד נזקקין לקבל עדותן לסתור מה שהעידו ואין חוקרין עדותן שהעידו אח"כ לסתור מה שכבר נחקר' עדותן אבל אם העידו מאיליהם בשטר וחתמו ומסרו ונעש' כמי שנחקרה עדותן בב"ד כשיביא השטר לפני ב"ד אתי עדות דנעש' כמי שנחקר ומרע עדות כיוצא בה והו"ל כשנים אחרים מעידים אחרי עדותן של אלו ע"ש וזה מבואר בפירוש כדברי המהרש"ך ומי יגל' עפר מעיני המלמ"ל והי' רואה זאת ולא הי' כותב שאסור לשומען. והנה בזה הבינותי דברי הש"ס כתובות דף י"ח וכ"ת ה"מ בע"פ אבל בשטר לא הא אמר ר"ל וכו' ולא נודע מס"ד דיהי' הבדל בין שטר לבע"פ ולפמ"ש השטמ"ק א"ש דמה דפירשו לא יגיד כיון שהגיד לא קאי רק על בע"פ ולכך בשטר מרע לשטרא דהוי שניהם כמי שנחקרה עדותן וענין לא יגיד לא קאי על עדות שבשטר משא"כ בע"פ דלא מרע לשטרא דעדות שבשטר אלים אף דלא יגיד לא קאי ע"ז ולכך להס"ד דעדות שבשטר לא הוי כמי שנחקר' ולא יגיד לא קאי ע"ז שוב מצי אף בע"פ לחזור מדבריו ולזה אמר דהא אמר ר"ל וכו'. אחרי כתבי כל זאת מצאתי במהרי"ק סי' ס"ז שכתב בהדיא לענין עדים החתומים על השטר וחזרו בהם ומכחישין את השטר הוי כדין מרומה ות"ל זכיתי בה טרם ראיתי ספרו ברוך הפוקח עורים ועיין במח"א הלכות עדות סי' ד' ולפמ"ש מוכח מדברי הב"י כדברי המהרי"ק. ומ"ש המהרי"ק דא"כ למה באנוסין היינו מחמת ממון אינם נאמנים לצטרך דו"ח הא הדמ"ר ולפמ"ש ל"ק דהא אין אדם משים עצמו רשע ובלא"ה ל"ק דשטר הוא כמי שנחקר' כיון דהזמן והמקום כתוב וגם כמ"ש הקצה"ח בסי' ל' עפ"י דברי הר"ן ודו"ק בזה כי הוא ענין נכבד: הלכה ו' אבל אנוסין היינו וכו' הרי אלו נאמנים שאל תלמידי ש"ב מוהר"א נ"י למה לא חילק רבינו בין אנוסין היינו מחמת נפשות לאנוסין היינו מחמת ממון כדאמר רמי ב"ח ואפילו במגו אינם נאמנים ובחפזינו לא ראינו מי שעמד בזה והנרא' בזה דהנ' התוס' הקשו לרבא דס"ל פלגינן דיבורא א"כ ה"נ נימא דאנוסין היו מחמת נפשות ולא מחמת ממון והנראה בפשיטות דהנה בפ"ד יש שני סברות או דפלגינן דיבורא ממש שרבע אבל לא אותו אלא אחר או דבאמת מהמנינן ליה שרבע אותו רק דלגבי עצמו אינו נאמן לפסול את עצמו עד שיהיו שני עדים ולכך אף שבאמת רבע אותו לא נעשה רשע עדיין ואינו נאמן על עצמו ולכך יוכל לחייב את האחר דאינו נעשה רשע עד שיהי' שני עדים המעידין עליו ולפ"ז כאן לא שייך ענין פלגינן דיבורא דאם נאמן להם שהיו אנוסין מחמת ממון הרי נפסל השטר ואם לא נאמין להם הרי לא היו אנוסין כלל וז"ב. איברא דלפ"ז יקשה למה לא אמר רמב"ח לחלק בין אנוסים היינו סתם לאנוסים היינו מחמת ממון דבאנוסים היינו