דברי שאול - עדות ביוסף - א קמט

פריך גם מנפל בו מום אח"כ ותם היה מתחלתו דיהיה ג"כ מוכן אגב אמו ע"ש והיא קושיא עצומה ולפמ"ש א"ש דאם היה תם מעיקרא א"כ ביה"ש לא היה חזי וא"כ לא שייך דמוכן אגב אמו וא"ל דנתגלה למפרע דחזי דהרי באמת למפרע היה תם ואח"כ אירע בו מום וז"ב ודו"ק: סי' תקא ס"א וקרובה להשבר המג"א ס"ק ב' כתב דלר"ש בבריאה אסור דמקצה דעתו ובישע"י לדו"ז הגאון כ"י הקשה דא"כ היכי קאמר הש"ס בריש ביצה גבי יו"ט סתם לן כר"י דתנן ולא מן הקורה שנשברה ביו"ט ואמאי לא מוקי כר"ש ובבריאה דגם ר"ש מודה ע"ש ובמחכ"ת לא ראה שהיא קושית התוס' שם והא גם ר"ש אינו מודה רק ביושב ומצפה ותירצו כיון דנשברה ביו"ט מסתמא היתה רעועה מאתמול וקרובה להשבר ומותר לר"ש הרי שהרגישו בקושיא זו ותירצוה והמג"א מיירי היכא דידענו בודאי שבריאה היתה מאתמול ואירע לה מקרה שנשברה ביו"ט ובזה מיושב היטב קושית התוס' שם שהקשו דלמה לא דייק מאין מבקעין עצים מן הקורות ע"ש ולפמ"ש א"ש דשם בבריאה בודאי מודה ר"ש וכמ"ש המג"א וז"ב. ובגוף דברי המג"א דבריאה אסור לר"ש כן מבואר בב"י סי' תקי"ח וכ"כ המאור ומצאתי בחור ד משה שהרגיש בזה. שם ס"ו שנשברו ביו"ט כתב המג"א ס"ק י"ב דאף לשורפם במקומם אסור דמוקצה אסור להנות והא"ר הקשה דבסי' תק"י מבואר דמוקצה מותר להנות ובאמת שהמג"א בעצמו הרגיש בזה סי' שכ"ה ס"ק ט' ועיין סי' תק"ז ובאמת צ"ע על המג"א מדוע סתר משנתו דכתב בעצמו דמוקצה מותר בהנאה ואולי הלשון מוקצה לאו דוקא וכאן אסור משום דהוה נולד ונולד אפשר דאסור אף בהנאה אבל מוקצה מותר בהנאה ומה שהקשה המג"א בסי' שכ"ה שם מפסחים דף מ"ז דמבואר דאסור מוקצה בהנאה לפענ"ד ל"ק מכמה טעמים חדא דשם קאי אם הכנה אסור ד"ת ובזה אפשר דגם בהנאה אסור ואכן בדידן קמיירי דאיסור מוקצה אינו רק דרבנן ועוד דמי הגיד לו דשם אסור בהנא' והרי שם אמרו דעובר משום לא תעשה כל מלאכ' והיינו במה שמשתמש מעצי מוקצ' דהיינו הטלטול עכשיו שם וז"ב. עכ"פ זה ברור דמוקצ' אינו אסור בהנא' וכן מבואר בהדיא ברשב"א בחידושיו לשבת דף כ"ט בהא דאמרו שם כי קא מהפך באיסור' קא מהפך דמוקצ' אינו אסור בהנא' דלכך לא אסרו רק משום טלטול ולא בהנא' ועיין בפ"י ריש ביצה גבי אין מבקעין עצים וכו' הביא דברי המג"א סי' תק"ז דמוקצ' מותר בהנא' וכפי הנרא' חשב שהמ"א חידשו מדעת' דנפשי' וע"כ לא קבלו אבל לא ראה דברי המ"א סי' סכ"ה שכ"כ משמיה דהתוס' והרשב"א הנ"ל שהבאתי דמוקצ' מותר בהנא' ודו"ק: שם אסור להפוך באש וכו' אלא א"כ ריבה עליהם עצים מוכנים כ"כ הרשב"א והוא מש"ס דשבת דף כ"ט והישע"י הקשה דלמה לא פריך הש"ס גם כאן ולר"א דהו"ל דבר שיל"מ מא"ל ומשני ה"מ היכי דמקלי קלי לאיסורה כמו דפריך בביצה ולשני כן ע"ש. והנרא' בזה דהנה באמת קושית הש"ס בביצ' יש לומר דהקושי' למה יבטול והא הו"ל דבר שיל"מ כקושית המג"א לקמן סי' תק"ז וע"ז משני דמקלי קלי לאיסור' ולא שייך כאן דבר שיל"מ כמ"ש המג"א שם. ולפ"ז יש לומר דלפמ"ש הצל"ח דבטלטול ל"ש דשיל"מ דירצה לטלטל היום ולמחר ומעת' בשלמ' התם דקושית הש"ס דיהיו עצים אסורים לאפות בהן ואף דמוקצ' אינו אסור בהנא' כמ"ש המג"א סי' שכ"ה וסי' תק"ז שם מ"מ כאן דאסור משום עצים שנשרו פשיטא דאסור אף בהנא' ודלא כמג"א שם וא"כ שפיר פריך דהוה דבר שיל"מ אבל כאן דכתב הרשב"א בהדי' דהא דפריך כי קא מהפך באיסור' קא מהפך דמשמע דאינו אסור רק בטלטול ולא בהנא' א"כ בטלטול לא שייך דבר שיל"מ ולכך לא פריך כאן על רב מתנא וז"ב. איברא דלפמ"ש לעיל דנרא' מהמג"א כאן דכאן אסור בהנא' משום דהו"ל נולד א"כ יקשה למה לא פריך ג"כ הך קושיא. והנרא' בזה דהנה ר"י דאמר מסיקין בכלים ולא בשברי כלים דברי ר"י ור"ש מתיר ומדתלי בפלוגת' דר"י ור"ש משמע דמשום מוקצ' אסור דאל"כ אפשר דגם ר"ש סובר נולד (ועי' תוס' ריש ביצה ד"ה קס"ד) וכיון דמטעם מוקצה אסור א"כ שפיר ל"ש דשיל"מ. ובזה יש ליישב מה דהקש' הב"י דלמה השמיטו הרמב"ם והרי"ף הך תקנה דירבה עצים ויבטלם כדאמר בש"ס ולפמ"ש א"ש דלדידן דאסור משום נולד וכמבואר בב"י וא"כ שוב לא מועיל הך תקנה דהו"ל דבר שיל"מ ותירוצא דהש"ס ל"ש כאן דמקלי קלי לאיסור' דבעת דמהפך באיסור' קא מהפך ועדן לא מקלי לאיסור' וז"ב: שס ס"ז ולפידים וכו' הב"י הקשה לשיטת הבעה"ת דאוסר משבת ליו"ט מטעם הכנה א"כ לאסור גם בו ביום עצמו משום הכנה והט"ז והמג"א הקשו עליו דע"כ לא אסרו בביצה רק משום דמאתמול גמרה לה וכאן לא שייך זאת ולפענ"ד נראה ליישב דהנה באמת גם כביצה קשה דאמאי לא יאסור בביצה ביו"ט עצמו משום דיו"ט בעי הכנה ותרי לא הוכן מאתמול ובאמת שהר"ן הקשה כן וכתב דכל שהכין ביו"ט לגבי יו"ט עצמו מותר דלעצמו מכין וביאור הדבר נראה