דברי שאול - עדות ביוסף - א קמז

מלאכת עבוד' וכמ"ש ה"ה א"כ ממילא ל"ש הואיל דהואיל לא שייך רק באפייה דמותר ורק באופה מיו"ט לחול אסור וע"ז שפיר התירו משום הואיל אבל כשהתור' אסרה כל הטחינ' מפני שדרך לטחון על ימים רבים וא"כ מאי מועיל הואיל הא גם מה דחזי ליומו אסרה התור' ואם כוונתו להקשות על גוף התור' מפני מאי אסרה והא שייך הואיל מי הקשה אליו וישלם וגם דהתור' שפיר אסרה דרוב פעמים לא יבאו אורחים ויעש' מלאכת עבוד' ובלא"ה הדבר תמוה דרבה לא פטר רק ממלקו' אבל פשיטא דעכ"פ אסור כמ"ש כל הפוסקים וע"כ דברי ה"ה ברורים: סי' תצ"ז סעיף ז' שאר כל חיה ועוף שמחוסר צידה וכו' דעת המ"ב דדוקא בביבר שאינו מקורה אבל במקור' אף שהוא גדול ל"ש צידה ובחיות בעינן דמטי בחד שחיא והיינו ביבר קטן והמג"א הקשה דמדברי התוס' נרא' דאדרבא בעוף בעי מקור' ואינו מחוסר צידה ע"ש ולפענ"ד נרא' דדברי המ"ב נכונים ויש לו ראיה מהסוגי' דהרי בש"ס אמרו השתא דאתית להכי חיה אחיה נמי ל"ק הא בביבר קטן והא בגדול והדבר צריך ביאור דמאי השתא דאתית להכי הא לעיל מחלקינן בין מקור' לאינו מקור' וכאן מחלק חילוק חדש בין גדול לקטן ולאו היינו דלעיל וגם המהר"ם הקשה דלמה לא משני הש"ס עופות אעופות ג"כ הא בגדול הא בקטן וכבר הקשו כן המפרשים וע"כ נרא' דמכאן יצא לבעל מ"ב שיטתו וס"ל למ"ב דחיה חמור מעופות בחד דרגא וא"כ כשסגי בעוף בביבר מקור' אף שהוא גדול ממילא בחיה דחמור חד דרגא בעינן ביבר מקור' וקטן ומעת' לכך לא הי' יכול לשנות לעיל בין ביבר קטן לגדול דא"כ הי' צריך בחיה עוד יותר ובאמת מסתבר לי' דגם בחיה סגי במקור' וקטן לכך שניא ליה דיש חילוק בין מקור' לאין מקור' וע"ז אמר כיון דבעוף סגי במקור' אף בגדול ממילא בחיה מועיל מקור' וקטן ולכך קאמר השתא דאתית להכי ובזה מיושב גם מה דהקשו דלמה לא משני גם בחיה הך חילוק דמקור' בלבד ולפמ"ש אתי שפיר דבחיה מעלינן חד דרגא ומעת' גם דברי התוס' הכי יתפרשו דמה שכתבו דלעיל מיירי בחיה וכאן בעופות היינו דבעופות כל שמקור' אף גדול נמי וע"כ מיירי באינו מקור' ולכך שיערו בכל שאינו מחוסר צידה וע"ז הקשו והא לעיל מוקי במקור' והיינו דגם בעופות בעי מקור' וע"ז כתבו דלא פירשו השיעור בכמה והיינו דבעופו' כל שמקור' אף בגדול מותר וע"ז כתבו והשתא ניחא דפריך מאווזין והנה הך סיומא צ"ב ולפמ"ש אתי שפיר דלכאור' קשה מאי פריך מאווזין דלמא באמת בעופו' בודאי סגי' אף שאומרים הבא מצוד' ונצודנו והך שיעורא דכל שאומרים הבא מצוד' היא בחיות אך לפמ"ש דע"כ הך שיעורא הוא בעופו' דבחיות בעי מקור' וא"כ שפיר פריך מאווזין וא"כ אדרבא דברי התוס' מסייעין להמ"ב ויש להאריך בזה בישוב הרבה קושיות ואכ"מ: סי' תצ"ה ס"ה עגל שנולד ביו"ט וכו' בהרא"ש כתב דל"ש ביה הכנה דהרי גם במעי אמו יכול לאוכל' ע"ש והנה דו"ז הגאון הקשה דא"כ בטריפ' דאינו ניתר בשחיטת אמו א"כ הוה הכנה. אמנם באמת הדבר נכון דהרי מ"מ הוה מוכן דהרי יכול לשחוט הבהמ' והולד ניתר בשחיטת עצמו אם הוא בן ט' חי כמבואר בש"ע יו"ד סי' י"ג והרי הרא"ש כתב דכאן ע"כ מיירי בכלו חדשיו דאל"כ אסור משום נפל ובאמת שצ"ע עפ"ז בתוס' שהקשו דגם בטריפ' יכול להושיט ידו למעי בהמה ותירצו בחד תירוצא דעכ"פ לכתחל' א"י לשחטו כן שאינו רואה והדבר תמוה דעכ"פ ניתר בשחיטת עצמו וא"כ יכול לשוחטו בחוץ וירא' וא"ל דמיירי בבן ח' דזה משני אח"כ דלא כלו לו חדשיו ומשמע דבתירוץ הב' מיירי בכלו חדשיו וצ"ע ובזה נרא' לי ברור דאם לא כלו חדשיו שוב שייך הכנה ובזה נ"ל ליישב כוונת התוס' שכתבו בתירוצם דמיירי בלא כלו חדשיו עד היום וא"כ ביה"ש לא חזי והדבר תמוה כמו שהקשו כלם דהא הוה מוקצ' מחמת יום שעבר דאילו הי' נודע דהביה"ש הי' לילה א"כ כלו לו חדשיו ומותר ועיקר האיסור הוא משום שהבה"ש ספק יום וא"כ הוה מוקצ' מחמת יום שעבר ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא אמרינן דמוקצ' מחמת יום שעבר לא אמרינן רק כשאינו אסור אלא משום מוקצ' בלבד אבל כאן כיון דעכ"פ ביה"ש לא חזי א"כ לא הוכנ' רק היום ואסור משום הכנה ומה לי בזה דהוא מוקצ' מחמת יום שעבר עכ"פ לא הוכנ' עד היום ואסור וז"ב ובזה מיושב היטב קושית המהרש"א שהקש' דא"כ בסתם עגל שנולד מעי"ט ולא כלו לי חדשיו עד היום דהוה מוקצ' דלא חזי בה"ש ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דאם נולד בעיו"ט ואינו אסור רק מחמת שלא כלו חדשיו והוה מוקצ' בזה שפיר הוה מוקצ' מחמת יום שעבר דשרי והכנה ליכא דנולד מעי"ט וז"ב ודו"ק: שם והוא דקים ליה וכו' ובעינן שהפריס ע"ג קרקע וכו' זה חידש הד"מ דביו"ט חיישינן שמא ימצא שינוי ושחט שלא לצורך והפר"ח תמה דא"כ איך הביא הש"ס ראיה מעגל שנולד ביו"ט ודחי ביוצא דופן ואח"כ הביא מנולד הוא ומומו עמו ודחי בהפריס ע"ג קרקע והרי גם ר"נ ע"כ מוקי בהפריס דאם לא כן אסור לשחוט ביו"ט ע"ש