דברי שאול - עדות ביוסף - א קמו

הלכות יום טוב סי' תצ"ה ס"א חוץ ממלאכת אוכל נפש וכו'. הנה דברי הרמב"ם פ"א מיו"ט הלכה ד' צריכין ביאור וכבר האריך ה"ה בהם והלח"מ הרבה להקשות עליו ונבאר אחת לאחת ה"ה כתב דלכך הוצאה מותר לפי שאף הוא באוכל ומשקה והקשה הלח"מ דלפ"ז משמע דיותר יש לומר בשחיטה מתוך ממה דנימא בהוצאה וא"כ היאך אמרו בביצה דף י"ב דאמר לך מני ב"ש והא אף כב"ש לא אתיא דדלמ' ב"ש מודו בשחיטה דאמרינן מתוך ע"ש. והנראה בזה דהנה גוף הדבר דאמרו מתוך שהותרה הוצאה לצורך היתרה שלא לצורך הדבר תמוה מאד דמה סבר' היא זו דלמא לא התירה התורה רק לצורך ולא שלא לצורך: אמנם הדבר נכון דבשלמ' אם מה שהותר לצורך היה אוכל נפש ממש אז באמת הסבר' דאפשר דהתורה לא התירה רק אוכל נפש ממש הצורך ולא שא"צ אבל הוצאה דבאמת מהראוי שתאסר כמ"ש המגיד ורק כיון שהוא באוכל נפש ממש אמרינן דהוא בכלל אשר יאכל לכל נפש וא"כ כשהתירה התורה אף דבר שאינו אוכל נפש ממיל' גם א"צ מותר דהרי חזינן דחידוש שחדשה תורה בהוצאה דגם הצורך מהראוי לאסור וז"ב. איברא דלפי"ז איך אמרו דאי ב"ה הא אמרו מתוך שהותרה הוצאה וכו' ה"נ מתוך שהותרה שחיטה ומאי ראיה משם דלמא שם שאני דחזינן שהותרה אף דבר שא"צ גמור ממיל' גם א"צ כלל מותר משא"כ בשחיט' דלמא לא הותרה רק הצורך לאוכל נפש ממש. אמנם ז"א דא"כ יהיה יציבא בארע' דהוצאה שאינו אוכל נפש ממש יהיה מותר אף א"צ לגמרי ובאוכל נפש לא יהיה מותר וזה אין סבר' ושפיר קאמר דלב"ה בודאי אמרו מתוך גבי שחיטה וז"ב. ומעתה מיושב קושית הלח"מ דשפיר אמרו מני ב"ש דא"ל דגם ב"ש מודו בשחיטה דאמרו מתוך ורק בהוצאה לא ס"ל מתוך דז"א דאם נימא דלא סברו מתוך גבי הוצאה א"כ מנ"ל כלל דנימ' מתוך ודגמ' לא התירה התורה רק אוכל נפש ממש וע"כ דלא ס"ל כלל מתוך וז"ב ובזה יש ליישב קושית התוס' שהקשו דלימ' הא מני ר"ע דלא ס"ל מתוך והיינו בהבערה ועיין בפ"י ולפמ"ש יש לומר דלר"ע ס"ל באמת גם בהוצאה דאמרו מתוך כיון דהוא באוכל נפש עצמו וכיון דס"ל גבי הוצאה מתוך מכ"ש באוכל נפש עצמו ולכך מוקי כב"ש ובזה יש ליישב גם קושייתו דלרבינו דמתיר הוצאה לגמרי והיאך אפשר והא דעת רבינו דלכם ולא לעכו"ם וא"כ כ"ש בהוצאה דאינו אוכל נפס דאסור שלא לצורך ועיין בפר"ח ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר כתבתי דבהוצאה יותר סבר' לומר מתוך מבאוכל נפש דשם גם מה שהותר אינו צורך גמור ואפ"ה הותר ורק משום דלא יהיה יציבא בארע' דאיך אפשר דבאוכל נפש לא יהיה מותר מה שמותר בהוצאה ומעתה זהו דוק' במה דלא גילתה התורה אבל לכם ולא לעכו"ם הרי גילתה התורה דלעכו"ם אסור תו הדרן לכלל' קמא דבהוצאה באמת מותר אף שאינו צורך לגמרי וה"ה לא נתן טעם רק על גוף הדבר מה שהותר הוצאה כלל אבל כל שהותר שפיר אמרינן מתוך וז"ב והנה בהבערה כתב ה"ה הטעם משום דכתיב וביום השבת משמע דוק' בשבת ולא ביו"ט והלח"מ הקשה דא"כ מנ"ל למדרש ביבמות ללאו או לחלק ודלמ' להכי אתי' ותמהני דהרי המגיד דייק וכתב דנפק' לן מדכתיב וביום השבת דמיותר דהרי בשבת מיירי לעיל מיניה וא"כ ממיל' גוף המקר' דלא תבערו אתא ללאו או לחלק וז"ב ופשוט ובזה מיושב גם הקושי' השניה דאמאי בהוצאה לא מסקינן הכי דנדרוש ביום השבת דוק' כמבואר בביצה שם ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דשם אינו מיותר דירמיהו רצה להוכיחם שלא יוציאו משא ביום השבת שראה שהיו פרוצים בזה וממיל' גם יו"ט אסור וגם רש"י פירש שם שירמיהו מזהירין על חמיר והלואי ישמעו וכ"ז ל"ש כאן ומ"ש דא"כ ל"ל מתוך דבהוצאה לא בעי מתוך ע"ש ג"כ לא קשה דשאני התם דממעטינן משום דהוצאה מלאכה גרועה היא כמ"ש התוס' שם והאמת אגיד כי אם שטרחתי ליישב דברי הרמב"ם והמגיד בכל זאת דברי הרמב"ם ולשונו תמוהין לי הרבה ואי"ה אקח מועד לעיין בדברים אולי אמצא כוונתו הזכה ועכ"פ מלשון הרמב"ם שכתב כל דבר שאינו לצורך אכילה כגון כתיבה וכו' אסור היינו דלוקה וכמ"ש ה"ה ולח"מ ומזה ראיה ברורה למ"ש הכנה"ג בכללי הפוסקים דדרך הרמב"ם לכתוב אסור אף דחייב מלקות ולא ככ"מ: שם ס"ב קצירה טחינה וכו' בטור כתב הטעם לפי שדרך לקצור לימים הרבה ואפשר שימנע משמחת יו"ט ובספר ישע"י לדו"ז הגאון נ"י הקשה דל"ל טעם דשמחת יו"ט תיפוק ליה דלכל היותר מצורך היום אסור ע"ש ולק"מ דבאמת היה מותר מטעם מתוך דפשיט' דבאוכל נפש עצמו היה מותר מטעם מתוך ולכך הוצרך לאסור מטעם שמחת יו"ט. ובאמת גוף הדבר שחששו שמא יקצור לימים הרבה הוא גם כן מטעם מתוך דאל"כ בודאי לא יקצור רק ליומו וז"פ גם מה שהקשה על דברת ה"ה שכתב ויש מי שסובר שהטחינה והקצירה אסורין דבר תורה אם קוצרין ממנו לימים הרבה והקשה הוא דאמאי לא נימא הואיל ואי מקלעי ליה אורחים חזי לי' ג"כ לא קשה דלשיטתם שהתורה אסרה כל שקוצר לימים הרבה דזה נקרא