דברי שאול - עדות ביוסף - א קמה

הג"פ על התוס' הנ"ל עיין תוס' יומא י"ח ד"ה יחודי ובלא"ה נראה דע"כ ל"ש פקיע שמייהו רק כשנושא ממש משא"כ היכא דהוה יחודי אף אם אירע שבא עליה לא נתפרסם הדבר ושייך חשש שמא ישא אחותה ודו"ק וצ"ע. שם ס"ב לא תהי' יושבת תחתיו ומשמשתו וכו' הג"פ הקשה דמאי איבעיא בגיטין דף צ' ופשיט ליה רבא דאסור הא מבואר ביבמות דף ל"ז דאסור משום אל תחרוש וכו' ובאמת לפמ"ש הח"מ דהכא אפי' בהודיע לה אסור דמה לה לעשות כל שכבר נשאה ע"ש וא"כ היינו דקמ"ל דאף בהודיע' אסור: שם ס"ג לא יגרש וכוי. הב"ש הקשה דלב"ש דכופין שלא יגרש בלא ערוה א"כ קרא דלא יוכל לשלחה למאי אתי הא בלא"ה לא יוכל לגרש ע"ש ואפשר דאם נימא כמ"ש מהרשד"ם סי' סמ"ך דבארוס' מודו ב"ש וא"כ זה פשיטא דאם מקדש האונס כבר קיים המצו' א"כ משכחת לה בכה"ג דלא יוכל לשלח' וכגון באירוסין דאז בשאר נשים רשאי וכאן אסור משום לא יוכל לגרש' כל ימיו והמצוה שישאנ' וכל ימיו בעמוד והחזר קאי. אמנם קשה למהרשד"ם מאי מקשה הירושלמי דאמאי איצטריך קרא דלא יוכל בעלה לשוב לקחת' דלמא אתי למחזיר סוטתו מן האירוסין ומיהו בלא"ה קשיא לי לפמ"ש הר"ן ואגודה דמדעת' אין איסור כלל לגרש' א"כ משכחת לה מחזיר גרושתו דליכא עדים רק שגרש' מדעת' ואינה סוטה כלל וצ"ע והג"פ ס"ק ח' הביא דברי הלחם רב סי' רי"ז שכתב דאפי' מדעת' אין לגרש' אף שמתכוין לתועלת' ובאמת מדעת' מבואר כאן דמותר בלי פקפוק וגם צ"ע מש"ס ערכין דף כ"ג גבי משה בר עצרי דאמר דליכא מאן דכסב' עצה דלגרש' וכו' ומשמע דלתועלת' ודאי מותר ושם בעובדא דלחם רב הי' ג"כ לטובתה שיכפול כתובת' וצ"ע: ולכאור' יש ראיה להמהרשד"ם דבארוס' לא שייך הפלוגתא וממעט לה מדכתיב כי יקח איש אשה דמשמע תורת אישות ולא ארוסה דהרי בהגהת מלמ"ל פי"א מגירושין הקשה מהא דאמרו בסנהדרין דף כ"א בא וראה כמה קשין גירושין שהרי התירו ליחד ולא התירו לגרש והשתא מאי ראיה דגירושין הוא איסור תורה משא"כ יחוד דרבנן ע"ש. אמנם לפמ"ש המהרשד"ם דארוס' לא אסר א"כ מכ"ש פלגש דודאי אינו בכלל כי יקח איש אשה דאין לה תורת אשה לכמה דברים וא"כ היה לו לגרש אחת מפלגשים וע"כ דקשים גירושין ומיהו בלא"ה ל"ק דשם עשה מפני סבה שצריך לו כדכתיב יבקשו למלך נערה בתולה ויחם לו וא"כ הי' מותר לגרש דלא גרע מהקדיח תבשילו דכל שעושה לסיבה ידועה פשיטא דשרי ורק דקשים גירושין משום דמזבח מוריד עליו דמעות וכמו לב"ה דמגרש מחמת דבר אפ"ה אין ראוי לגרש משום דמזבח מוריד דמעות וניהו דמסיים שם וכדר"א ועיין בחידושי ר"ן שם ובלא"ה לפמ"ש ברין שם דבאמת אבישג ואביגיל הי' זיווג שני שכבר הי' לו נשים ורק משום דמזבח מוריד דמעות אסור ע"ש וא"כ לק"מ דבזווג שני פשיטא דליכא איסור תורה לב"ה ועיין ב"ש כאן וז"ב: שם בהג"ה עבר וגרשה כתב הג"פ נראה דבדיעבד הוה גיטו גנו אבל בשו"ת הר"מ מינן סי' י"ז כתב דבתקנת רגמ"ה מפורש שאם גרשה בע"כ דלא הוה גיטו גט ע"ש והנה מי יגלה עפר מעיני הגאון בעל נוב"י וסייעתו אשר פלפלו הרבה וכמה כרכורים כרכרו לפסול הגט באם עבר וגירש ע"י שליח והגאון הנוב"י אזר כגבר חלציו לאסור והרי לא ראו בגוף התקנ' שפסול אף בעבר וגירש ע"י עצמו ואף שהג"פ כתב דבשו"ת הר"מ מינץ סי' ק"ג מבואר התקנ' ולא כתוב זאת אבל נאמן הר"מ מינץ בעדותו דראה התקנות שפסול בדיעבד איברא דבגוף הדבר יש לעיין דניהו דתיקן רגמ"ה בחרם כן דאף אם עבר וגירש יהי' בטל מ"מ אם עבר ע"ז מהראוי שיועיל וכמ"ש במרדכי בקידושין פרק האומר דאם עבר וקידש אשה על אשתו דקידושין קידושין אף דעבר על חרגמ"ה שלא לישא שתי נשים מיהו אין ראיה דש"ה דלא גזר רגמ"ה באם עבר וקידש רק שלכתחל' לא ישא וגם זאת לענין קידושין דלא גרע מחייבי לאוין דקידושין קידושין אבל כאן דחרגמ"ה היתה אף על דיעבד א"כ מה כח ב"ד יפה וע"כ נראה ברור דבטל הגט וככוב"י ובחנם טרי' לרישי' כל הגאונים שם וצ"ע בשו"ת הר"מ מרוטנבערג ששם העתיק התקנות של רגמ"ה ועיין בח"מ ס"ק י"ד מ"ש בשם מהרי"ו ובב"ש ס"ק י"ב ומשם מבואר דפסול הגט אף בדיעבד בזה"ז בחרגמ"ה וכן עיקר כנלפענ"ד: סליק חדושי אה"ע בעה"י