דברי שאול - עדות ביוסף - א קמג

ונימא כדעת הח"מ ס"ק ט' דאף בקרקע הדין כן אבל כבר כתב הב"ש ס"ק ז' דאף בתפסה מעצמה ל"מ אבל בב"ד, ודאי מועיל תפיסה א"כ כאן דיהי' בב"ד שפיר מועיל התפיסה ואף לפמ"ש הב"ש בשם בה"ת דל"מ אף בב"ד היינו משום מקולי כתובה כמ"ש שם וא"כ לכך הוצרך לשנויי מקולי כתובה שנו כאן ועלו דברינו לכל הדעות ודו"ק: סי' ק"ב ס"ב ינתנו לבע"ח. הרב הב"מ הקשה על תשו' הרי"ף הובא בחו"מ סי' צ"ז דאם מגיע להאלמנה מזונות שעברו ומלוה ע"פ דנותנין לאלמנה ותמה דמ"ש מכתובה דכל דאין לאחד קדימה לבע"ח יהבינן ע"ש שהאריך. ולפענד"נ דהרי מבואר דאם קדמה האשה ותפסה אין מוציאין מידה וא"כ במזונות דבחזקתה קיימי וכדאמרו בכתובות דף צ"ו וכן קיי"ל להלכה בסי' צ"ג סט"ו וא"כ פשיטא דלה יהבינן דהיא נקראת מוחזקת וז"ב ואף אם נימא כדעת הי"א כאן דל"מ תפיסה כבר כתב הב"ש ס"ק ז' דבב"ד אם תפסה ודאי מועיל וכאן ודאי הוה תפיסה ברשות ב"ד כיון דמדינא הנכסים בחזקתה ואף לפמ"ש הב"ש בשם הבה"ת דאף הב"ד לא מועיל היינו משום מקולי כתובה וזה לא שייך לגבי מזונות וז"ב ודו"ק. ובזה יש ליישב הרבה קושיות מה שהקש' הב"מ שם ואכ"מ: שם ס"ד נותנין לבע"ח מעות ולאשה קרקע כן אמרו בכתובות דף פ"ו מ"ט האי כדיניה והאי כדיני' והמהר"י בן לב הקשה דלמה אצטריכו לאסוקי דלכתובה יהבינן קרקע דמה"ת ליתן לה מעות כיון דמדינ' היא בקרקע ע"ש ולפענ"ד מזה ראי' ברורה למ"ש הש"ך בחו"מ סי' ק"א דאם יש להיתומים מעות מזומן דצריכין ליתן לה מעות מזומן ולכך קמ"ל דכאן כיון שיש בע"ח דמדינא מגיע לו מעות הוא קודם והאחרונים השיגו על הש"ך ומכאן ראי' ברורה לדבריו וכבר כתבתי בסי' צ"ו ראי' לדבריו: סי' ק"ה ס"א יכולה למחול ואם פרע הלוה להמלוה בתר המכירה עיין בחו"מ סי' ס"ו די"א דנפטר מהלוקח והב"מ כאן הקשה דא"כ איך קאמר בקידושין דף מ"ח דסמכא דעתא דמימר אמרה לא שביק לדידי ומחל לאחריני ואכתי לא סמכה דעתה דשמא יוותר קצת להלוה ויפרע לו וא"כ יקבל הוא הפרעון וע"כ דס"ס לא נפטר מהלוקח ע"ש. ולפענ"ד דאין מזה ראי' דבאמת צריך להבין דאמאי לא יתחייב הלוה מטעם דמזיק שעבודו של חבירו וצ"ל דמיירי דלא ידע שזה מכר לאחרים אמנם אכתי קשה היאך לא יתחייב המלוה שהזיק שעבודו של אחרים וצ"ל דבאמת המלוה נתחייב רק דהוא נפטר אמנם אכתי קשה מאי נ"מ ס"ס יצטרך הוא לשלם וצ"ל דהמלוה לא נתחייב מגו דהוה מוחל לו והיה נפטר וה"ה הפרעון הו"ל כמחל כמ"ש הש"ך שם ולפ"ז כאן דסמכה דעתה שלא ימחול א"כ שוב יתחייב כשנפרע לשלם לו שהזיק שעבודו של חבירו וז"ב. אמנם צ"ע דאכתי לא סמכה דעתה שהוא לא יתחייב לשלם רק כפי שהזיק' ואפשר דהוא יתחייב לשלם כל המעות כמו שנתן לה כל השט"ח וצ"ע עוד בזה שוב ראיתי בתומים שם שהקשה זאת והוסיף בה דברים וע"ד שהקש' התומים אין תירוצי עולה יפה: שם ס"ג קודם שנשבעת הח"מ הקשה דאף לאחר שנשבעת נמי כל שלא גבתה הנכסי' בחזקת האב ולפענ"ד נראה דהא באמת הנכסים בחזקת האלמנה למזוני ולכתובה ורק בדלא נשבעה דאז אן החיוב ברור דשמא לא תשבע אבל כל שנשבעה הנכסים בחזקתה ח"ב: סי' קי"ד ס"ה מתה הבת אין יורשיה יורשין המזונות. כ"כ הרא"ש ולמדו מירושלמי דאמר מתה כבר מתה וע"כ מה דאמר מפני שהיא כבע"ח היינו כבע"ח ולא בע"ח ממש ע"ש והרב בהפלאה תמה עליו בשם גדול אחד דלמה הוצרך להביא מהירושלמי והוא ש"ס מפורש בב"ב ר"פ מי שמת דבעי שם אי בת אשתו ממעט במזונות מי אמרינן כיון דכי מנסבא נמי אית לה ממעטת או דלמא כיון דכי מתה לית לה אינה ממעטת הרי מבואר דכי מתה ל"ל ע"ש. ולפענד"נ דהנה אח"כ אמרו שם את"ל בת אשתו אינה ממעטת כיון דל"ל בע"ח מה שימעט והרי להס"ד הי' מקום לומר דגם בע"ח אינו ממעט ואף אח"כ שנסתפק דבע"ח ממעט היינו בע"ח ממש אבל כאן אף אם נימא דבת אשתו כשמתה חייב ליורשי' אבל אינם בע"ח ממש דבאמת לא נתחייב להם כלל והן הן הדברים הנקנים באמירה ופשיט' דלא אלים החיוב כ"כ שיהי' ממעט רק לגבי בעלת אשתו בעצמה כיון דאף אם מנסבא אית לה הו"א דממעט ולזה אמר כיון דכי מתה ל"ל ניהו דחייב לתת ליורשי' אבל אינו בע"ח ממש ופשיטא דלא טרפה ממשעבדי וגם יכול לטעון פרעתי ופשיטא דאינו ממעט. עוד נראה לי דהנה כאן מבואר בס"ו דאף אם נתגרשה האם חייב ליתן מזונות לבת וכתב הב"ש ס"ק יו"ד אמאי לא אמרינן אומדנא דוקא כ"ז שתהי' אמו אצלו כמו בנדוניית חתנים וכתב דע"כ לא אמרינן אומדנא רק היכא שמי שמתחייב אצלו הוא מת אבל היכא שהמתחייב חי ל"מ אומדנא לפטרו ע"ש ולפ"ז בכה"ג שנתגרשה האם וגם היא מתה פשיטא דפטור לגבי יורשים דשפיר שייך אומדנא דגם מי שמחייב נגדו מת ולפ"ז י"ל דשם מיירי בכה"ג ושפיר פטור בבת אשתו אבל הרא"ש רצה לדייק דאף שאמו לא נתגרשה והיא מתה פטור הוצרך להביא מהירושלמי דמיירי בכה"ג וז"ב ודו"ק: