דברי שאול - עדות ביוסף - א קמב

אומדין דהא העדים יכולין לומר דאנו לא הפסדנו אותך דהא לכתחל' אסור למכור ע"ש אמנם לפעו"ד נראה לפמ"ש המשנ' למלך פ"ו זכיי' ומתנה בסוף התשוב' שם דהיא יכולה למכור רק דהקפידא היא על הלוקח דל"ל לקנות ממנה ולהפסיד להבעל הירוש' ולפ"ז אם נתנה לו במתנ' פשיטא דרשאי ע"ש. ולפ"ז אני אומר כיון דעיקר הקפידא על הלוקח דלמה יפסיד להבעל וכל שמגיע לו הנאה מותר א"כ אם תמכור בט"ה ואינו משלם כל הדמים פשיטא דמותר וא"כ שפיר מקשה דתזבין לגמרי והיינו דכיון דהיא אינה מוכרת רק לאחר מיתה ניהו דמוכרת לגמרי אבל מ"מ הוא קונה על ספק דמי יודע מתי יגיע זמנו לקחת דכל ימי חיי הבעל הוא שלו ושפיר תוכל למכור כיון דמ"מ הלוקח קונה בזול יותר מבשאר מקום וז"ב וע"ז משני דבנצ"ב גם עליה האיסור דבשלמא בנכסים שא"י שהבעל אינו מצפה עליהם והיא קודם האירוסין אין האיסור עליה אבל בנצ"ב האיסור עליה וכיון שכן שוב לא תוכל למכור וז"ב ובזה מיושב גם קושיא הנ"ל דה ורש יכול למחול וכמ"ש לעיל ויש להאריך בזה ואכ"מ ועיין בר"ן ברי"ף גבי הא דאמרו בכתובות דף פ"א וא"א ניתנ' כתובה לגבות מחיים נייחד לה כתובת' ופירש הר"ן דאם לא ניתנ' לגבות מחיים א"י לייחד לה דהזמן לטובת' נתקן כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציא' ומשמע בנצ"ב הי' יכול לייחד דל"ש טובתה ואפשר דגם בזה לטובת' נתקן שיהי' באחריות שלו ועיין בב"מ בהשמט' לסי' צ"ד מ"ש בזה ומשם ראיה למ"ש בתירוץ הראשון: סי' צ"ח ס"א כתב הנ"י ל"ד כתב ה"ה אמר דפטור ומחיל' מועיל אף באמיר' בעלמא וראיתי להבית מאיר שנתקש' דאכתי איך מועיל הפיטור לאפטרופסות שנעש' אחר כך הא בדבר שלבל"ע ל"מ מחילה כמ"ש בש"ע חו"מ סי' ר"ט ע"ש ולכאור' רציתי לומר דכיון דפטר' משאר שבועות ואגב פטרה גם מן האפטרופסות א"כ הו"ל דבר שלבל"ע עם דבר שבא לעולם איברא דלפ"ז ק"ל א"כ איך יועיל גם כשכתב לה הא בדבר שלבל"ע ל"מ גם כתיבה. ובזה הנה מקום אתי ליישב דברי אא"ז הב"ח שכתב דעל אפטרופסת ל"מ פיטור קודם לעשיית אפטרופסת מטעם דמי יודעת דנעשית אפטרופוס ותמהו עליו הח"מ והב"ש דלפי המסקנא דפטר' מכל מילי גם זה אסיק אדעתא שיפטר' גם משבועות אפטרופוס ע"ש ולפמ"ש א"ש דניהו דאסיק אדעתא אבל הא הוה דבר שלבל"ע דלא אסיק אדעתא שתהי' אפטרופס ול"מ מחיל' אמנם דעת כל הפוסקים אינו כן וע"כ נראה בגוף הקושיא דעיקר הטעם דל"מ מחילה בדבר שלבל"ע הוא משום דלא גמר והקנה או מחל על דבר שלבל"ע ולפ"ז זהו דוקא לענין ממון אבל לפטור משבוע' כיון דפטר' מכל שבועות והאמינה ה"ה דהאמינ' גם ע"ז ומכ"ש לשיטת המרדכי דאם אמר לכשיקנ' דמועיל וה"ה בזה דכל המחיל' היא רק לכשיהי' בעולם וז"ב ודו"ק ובלא"ה נראה לפמ"ש בסי' ר"ט דסילוק מועיל בדבר שלבל"ע א"כ ה"ה בזה מועיל מתורת סילוק דהבעל בודאי יכול לסלק מנכסים שלו: סי' ק' ס"א מעות בחובת אביהם עיין ש"ך חו"מ סי' ק"א ס"ק א' שכתב דאם יש להיתומים מעות מזומן דא"י לדחותה לקרקע ואני כתבתי בגליון כאן דמלשון הרמ"א שכתב על דברת הש"ע בגבו מעות דיכולין היורשים לסלקה בקרקע מבואר דלא כש"ך וראיתי להב"מ שלא הרגיש בזה אך בגוף הסברא מפקפק על הש"ך ע"ש שהאריך. ולפענד"נ ראי' להש"ך ממ"ש הר"ן והוא בש"ע לעיל סי' צ"ו דאם קדמה ותפסה מעות דדוקא מעות אבל מטלטלין דצריך שומא לא והקשה בא"מ דהא כתובה אין דינה רק בקרקע א"כ גם מעות לא יועיל ע"ש ולפמ"ש הש"ך א"ש דמעות מזומן א"י היורשים לסלקה בקרקע וא"כ מכ"ש כשתפסה דמועיל וז"ב: שם ס"ב ואינם כגבות מהשבח בש"ס פרק יש בכור בסופו הקשו והאמר שמואל בע"ח גובה את השבח ומשני מקולי כתובה שנו כאן והקשה בתומים סי' קט"ו ובפ"י בב"מ בסוגיא דשבח דהרי קי"ל דבע"ח אינו גובה רק החצי והלוקח החצי דהו"ל דין לוה ולוה וקנה דאינו גובה רק המחצה כמ"ש בסי' קט"ו והרי מבואר בכתובות דף פ"ו דאם יש בע"ח וכתובה לבע"ח יהבינן ולא לכתובה משום דיותר משהאיש רוצה לישא וכו' ומזה למדו הרי"ף והרא"ש שם דה"ה בלוה ולוה וקני דנותנין לבע"ח וא"כ מדינא אין האשה גובית מן הלוקח השבח דלוקח יש לו דין בע"ח מצד שבחו משא"כ האשה ע"ש שנדחקו ולא זכיתי להבין דהא יש לומר דקושית הש"ס הוא דעכ"פ מהיורשים ראוי שתגבה השבח דבזה פשיטא דאינן נותנין להיורשים דלא שייך גבייהו נעילת דלת וע"כ לא אמרו בכתובות רק לגבי בע"ח דשייך נעילת דלת וכמ"ש התוס' שם בשם ר"ת ובלא"ה נראה לפמ"ש רבינו יונה דאם תפסה האשה גם ממנה אין מפקיעין וכן הסכים הרא"ש שם ולפ"ז כאן דהיא יכולת לומר הקרקע שוה כל דמי כתובתי וכמ"ש הש"ך בסי' קט"ו דיכול לומר לדידי שוה ורק שתהי' האשה מוכרחת לשלם דמים בעד השבח ובכה"ג שהאשה מוחזקת בגוף הקרקע רק דהיא צריכה ליתן דמים פשיטא דמועיל תפיסתה וא"י להוציא ממנה ושפיר הוצרך לומר מקולי כתובה שנו כאן וז"ב וע' בא"מ כאן. שוב ראיתי בסי' ק"ב דאף לדעת הי"א דאם תפסה אפ"ה מוציאין מידה