דברי שאול - עדות ביוסף - א קמ

בלבד אבל בכה"ג דלא משכחת פירות ופירות פירות ביחד בזה שייך לפלפל אי סילק נפשיה מכל מילין כיון דסילק מפירות א"כ לא משכחת פירי פירות דמצי אכלה לפירות ורק בדשיירא וכדאמר שם בזה י"ל דמ"מ סליק נפשי' מכל מילי ובזה נחלקו הת"ק ור"י ובזה מיושב קושית דו"ז מהא דאמרו שם כיון דאכלינהו לפירי פ"פ מהיכא והקשו דמשכחת בולד ולד ולפמ"ש אתי שפיר דבולד ולד דהם דברים נפרדים פשיטא דרק ממה שפירש סילק נפשי' וכמ"ש וז"ב ודו"ק: ובזה מיושב מה שהקש' הרב בהפלא' לשיטת הרי"ף דאף באתי מגופא אין לו פ"ת כל שיש לו פירות א"כ מה מבעיא ליה אי אף מפירות סילק נפשי' דפשיטא דסילק נפשי' דאל"כ אינו מגיע לו פ"פ ולפמ"ש דע"כ לא כתב הרי"ף דאין לו פ"פ כל שיש לו פירות רק בדברים נפרדים כגון ולד ולד שפיר הסברא דלא תקנו לו חז"ל שיהיו לו זכיה בכפלים ואינו מגיע לו פירות רק פירות בלבד או פ"פ אבל בפ"פ דאתי מכח פירות דאם מוכר הפירות יש לו פ"פ בזה שפיר אמרינן כיון דפירות הם שלו והוא מוכר אותם פשיטא דמגיע לו פ"פ דהוה דבר שלו ושפיר מבעיא התם וז"ב ודו"ק: סי' צ"ג ס"ה אבל אם תבעה מדוחק וכו' כן הוא בירושלמי נראה לפענ"ד דזה דוקא שבאתה מתחלה לב"ד לגבות מזונות ולא נתני לה הוא דאמרי' דמה שתבעה כתובתה הוא לא דאינה חפיצה לשבת בביתה באלמנות רק דמחמת ההכרח הוא שאין לה מה לאכול ולכך לא אבדה כתובתה דל"ש טעמא של רש"י אבל אם מתחלה כשבאתה לב"ד לא הזכירה דבר ממזונות רק באתה תיכף לגבות הכתובה אף שבאמת לא נתנו לה היורשים מזונות מ"מ אנו רואין שאינה חפיצה לשבת בבית ארמלות דאל"כ הי' לה לשאול מיד מזונות וי"ב: ובזה מיושב מה דמקשה הב"מ כאן מהא דאמרו בגיטין דף ל"ה בהאי אשה דבאתה לגבות כתובתה ופסק לה ר"י דליתא דרב לא מגבי כתובה לארמלתא והדר תבעה מזונות ואמר לה דאין לה דתבעה כתובתה והפסידה מזונותיה והרי שם מדתבעה מזונות ע"כ דלא הי' לה ואפ"ה הפסידה ולפמ"ש הפסידה כדין דהא באתה מתחלה לגבות כתובתה והיה לה לשאול מזונות בתחלה וזהו דפירש"י שם דהפסידה מזונות דגלית אדעתך דבעית לאנסובי ובכתובות דף נ"ד לא ביאר כן והיינו משום דק"ל כנ"ל ולכך דקדק לפרש כן כדי לישב זאת והנה הב"ש בס"ק י"ג הביא בשם רש"ך דאם אין להם לשלם או שאינן רוצים לשלם אז יש לה מזונות ותמה בב"מ שם דהא שם לא הגבו לה כתובתה ואפ"ה הפסידה מזונות ע"ש ובמחכ"ת לק"מ לפענ"ד דע"כ לא כתב רש"ך רק באין להם לשלם או שאינם רוצים לשלם דאז כ"ז שלא סילקו לה הכתובה הרי היא בחיוב מזונותיה כבתחלה וגם בגרושה דעת רוב הפוסקים דאם לא גבתה הכתובה יש לה מזונות אבל שם אטו אינם רוצים לפרוע לה כתובתה הם טוענים שכבר נפרעה מכתובתה דצררי אתפסוה והיא צריכה לשבע והיא חשודה וא"י לשבע וא"כ א"א לה לגבות כתובתה מחשש דנתפרעה ובכה"ג פשיטא דאבדה מזונותיה ובזה י"ל הא דהקשו כלם דלמה לא השיב לה על מזונות ג"כ כיון דצריכה לשבע לשיטת הרמב"ם גם על מזונות א"כ ל"ל מזונות דהיא חשודה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם נימא דנכסי בחזקת אלמנה קיימי למזונות כדקיי"ל בכתובות דף צ"ה ע"ב דעד שלא ניסת על היתומים להביא ראיה א"כ כיון שהיא נקראת מוחזקת א"כ הוה דינו כחשוד שתפס וטוען שרוצה לשבע דפשיטא דגובה בלא שבועה ובפרט התם דאינה חשודה לגמרי רק דבימי רב קיל נדרא וגם דנ"מ לענין יורשי' דל"ש בזה אאמש"ל דכבר היא מוחזקת וכמבואר לקמן סי' צ"ו ס"א בהג"ה ובח"מ וב"ש והיו יכולים לגבות כל המזונות שהגיע לה ולכך אמר לה דאבדה כתובתה דהרי התוס' בדף צ"ה ע"ב שם ד"ה נכסי כתבו דכל הטעם דנכסי בחזקת אלמנה קיימי הוא משום דכל שלא סילקו לה כתובתה הרי היא ברשותה וא"כ כאן דלא הגבו לה הכתובה ומטעם דחיישינן שמא כבר סילק לה הכתוב' שוב לא שייך נכסי בחזקת אלמנה קיימי ולכך אמר דאבדה מזונותיה אבל אם לא תבעה הכתובה עדיין הי' לה מזונות דפשיטא דמשום חשש חשוד לא אבדה מזונותי' ועדיין הנכסים ברשותה ול"ש חשוד ובחידושי אמרתי בימי ילדותי ליישב הקושיא הלז דלכאור' צריך להבין איך שייך להשביעה ומחשש דהתפיסה צררי הא כיון דהתפיס לה צררי ע"כ דהימנה שלא תגבה פעמיים וכל שהימנה אף בדיבור בעלמא תו ל"צ לשבע כמבואר לקמן סי' צ"ח ס"א ובשלמא לענין כתובה שפיר חיישי' דהתפיסה צררי ואף דהימנה מ"מ הא היא גובית פעמיים אבל למזונות דאין להם קצבה איך נחוש לזה הא כל דהתפיסה צררי הימנה ואולי כבר חלף מזונותיה וצריכה עוד מזונות וצ"ל דמכאן ראיה לדעת הי"א דבס"ז דל"מ נאמנות לגבי יורשים ושפיר צריכה לשבע ומעתה הא מבואר שם בהג"ה דהיכא דא"י לשבע מהני נאמנות דלא מחמרינן תרי חומרות וא"כ שם דא"א להשביעה שפיר היתה נאמנת ולא יכול לומר מחמת השבועה ולכך הוצרך לומר דהתובעת כתובתה הפסידה מזונותיה ודו"ק כתבתיו ע"ד הפלפול והנה בגוף סברת הרמב"ם צריך להבין הא קיי"ל דתשבע לבסוף וא"כ למה תשבע בתחלה וכבר תמהו עליו הרא"ש והר"ן. אמנם נראה לפע"ד דבאמת גוף הענין דאמרי' תשבע