דברי שאול - עדות ביוסף - א יג

וחקירה ומה מקשה הש"ס אלא ע"כ כדעת הרמב"ם דלא הוי כנחקר' כלל מדאורייתא אמנם מ"ש המהרי"ט ליישב קושית הקדמונים דה"פ דלענין זיוף לא חיישינן מו התורה דמעמידין אדם בחזקת כשרות שלא זייף חתימת העדים ורק דרבנן, הוא דאצריך לקיים שמא זייף לכך אצרכו קיום אבל מחמת פסול מפ"כ שפיר חיישינן וכעין זה נראה משו"ת אבקת רוכל להרב"י סי' ל"ז והנני יוסף דלכך אצרכו רבנן קיום אף דבאמת חזקה הוא על אדם שאינו מזייף דמהכ"ת להחזיק רעותא כמ"ש המהרי"ט משום דכיון דמן התור' לא הוי שטר כלל משום מפ"כ והוי כחספא בעלמא ורבנן הוא דאכשרו להשטר וא"כ הם אמרו והם אמרו שאינו שטר עד שיתקיימו החתימות ובזה הבינותי מ"ש התוס' בכתובות דף י"ט ד"ה מודה בשם רש"י דלכך מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו משום דד"ת א"צ קיום דנעש' כמי שנחקרה עדותן, ורבנן הוא דאצרכו קיום דוקא כשטוען מזויף אבל כשטוען פרוע לא צריך קיום ואינו מובן דמ"ש פרוע ממזוייף אדרבא פרוע עומד להפרע ולא חציף לזייף ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מהכ"ת להחזיק ריעותא במזויף רק דכיון דרבנן הוא דאכשרו שטר ולפ"ז הרי אדם יכול לחייב עצמו בשטר אף שאינו חייב ועיין בחו"מ סי' מ' וא"כ כל שמודה שכתבו הוי מדאורייתא שטר ושוב אין לו מגו דמזויף ובפרוע אינו נאמן מצד עצמו דשטרך בידי מה בעי'. אך אף שנתתי תבלין לדברי המהרי"ט מ"מ לפענ"ד יש לומר אם נימא דמה"ת אינו שטר דהוי מפ"כ לא מועיל כלל הקיום דהנה אמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרו מעשה לא עבדי וההבדל בזה משום דמעשה גומר עדותן וגם בדיבור אם נגמר ע"פ לא חיישינן למשקר וא"כ כל שמה"ת אין כאן עדות כלל מה מועיל הקיום דמה בכך שחתימתן אמה מ"מ ניחוש שמא משקרי ואולי יש לחלק בין כתיבה לדיבור ועיין בש"ך חו"מ סי' פ"א ס"ק מ"ה ובזה אני מבין מה שאמרו, בתוספתא דכל שלא נגמר עדותן יוכלו לומר מבודין היינו משום דכל שלא נגמר עדותן לא עבדי עדיין מעשה וחיישינן שמא משקרי ומ"ש המהרי"ט דבגט ל"ש כלל מפי כתבם משום דלר"מ דנכתב היינו נחתם עיקרו של הגט הוא חתימת העדים ולא שייך מפי כתבם בזה אמת שדפח"ח אבל קשה מהש"ס דגיטין דף ל"ו דפריך מפני תיקון העולם דאורייתא היא דכתיב וכתוב בספר וחתום והא שם בשטר מקנה מיירי ותלי תניא בדלא תניא וצ"ע ובזה מיושב מה דגם בגט צריך קיום מדרבנן ולפמ"ש למעלה לא היה צריך קיום לפי דברי המהרי"ט הראשונים והאחרונים ולפמ"ש א"ש ודו"ק: הלכה ה אינו יכול לחזור בו עיין כ"מ ובב"י סי' כ"ט מחודש ח' שהאריך דכשאמרו אין אנו יודעין לך עדות יכולין לחזור בהם דדוקא כשאמר עדותו הוא דאינו חוזר ומגיד דאף שיטעון דמפני פחד עשה משוי נפשיה רשע אבל כשאמר א"י לא משוי נפשי' רשע וראיתי לדו"ז הגאון בישועת יעקב סי' קנ"ה בתשובה שהקשה בהא דאמר רבא בכתובות דף י"ח כל כמיניה כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והרי שם טענו אנוסים היינו מחמת נפשות ולא מחמת ממון ולא משוי נפשייהו רשיעי ואפ"ה הוו חוזרין ומגידים וע"כ דאף במקום דלא משוי נפשיה רשע נמי הוי חוזר ומגיד ויפה תמה בזה וכן מצאתי בב"ש סי' קנ"ב ס"ק י"ג שכתב כן בפשיטות אף דלא הזכיר הב"י. והנה הנראה לפענ"ד דהנה בלא"ה צ"ב דברי הב"י דהא אם לא יגיד כתיב מכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כמ"ש רש"י א"כ אפילו בשאין משים עצמו רשע ליפסל. אמנם נראה דהנה באמת בטלו לדרישה וחקירה בד"מ ובדין מרומה צריך דריש' וחקירה ולפ"ז ניהו דהתורה לא האמינתו לחזור מדבריו וגזירת הכתוב הוא אבל עכ"פ זה כשכבר נחקר אבל לאחר שבטלו דרישה וחקיר' כל שחוזרין מעדותן במקום דלא משוי נפשייהו רשיעי ואנן חזינן דהדין מרומה דהא העדים חוזרין מעדותם וא"כ שוב לא שייך כיון שהגיד וכו' דהא לא נחקרו עדיין ויוכלו לומר מבודין היינו כמ"ש בתוספתא ולפ"ז שם בשטר דהו"ל כמי שנחקר' עדותן שוב אינם יכולים לחזור איברא דמהש"ס משמע להיפך דהא קאמר ה"מ בע"פ אבל בשטר לא דהא אמר ר"ל והרי להס"ד בע"פ בודאי יכול לחזור. אמנם נראה דסברת הש"ס היא דכבר נודע מה שנחלקו הקדמונים אי כתיבה חשוב כדיבור ולפ"ז הוא מה דכתיב אם לא יגיד דחדא הגדה הוא דוקא בדיבור בע"פ אבל בכתב יכולים לחזור ולהגיד וע"ז אמר דעדות שבשטר הוי כנחקר' עדותן ועיין תוס' גיטין דף ע"א ע"א ד"ה והא דהגדה ע"י הכתב נמי חשוב הגדה ולפ"ז לאחר המסקנא דהוי כנחקר' בשטר גרע במקום דלא משוי נפשיה רשע ולהס"ד דבשטר יותר יכול לחזור הוא לענין מה דגילת' התורה לא יגיד ובמקום שנחקרו עדותן דאז הו"א דבשטר לא הוה כלל לא יגיד ח"ב. והנה לפענ"ד לפמ"ש המרדכי בב"ב גבי נסכא דר"א אות קכ"ח דכל שיש עד אחר עמו המעיד עליו יכול לעשות א"ע רשע ולפ"ז יצמח לנו דין חדש לדעת הב"י היכי דע"א אומר שהי' אנוס מ"נ והשני הי' אנוס מחמת ממון והשני מודה לזה יהי' נאמן אף זה שאומר מחמת ממון כיון שיש ע"א שמעיד כן. והנה הרא"ש כתב בתשוב' דאם אמר איני זוכר עתה יכול לחזור ולהגיד והד"מ בסי' כ"ט ובסמ"ע הבין דהחילוק הוא בין אם אמר תיבת עתה או אמר סתם אינו זוכר והט"ז הקשה עליו דהרי ר"א אמר סתם לא ידענא ועיין בכתובות דף כ' ואני כתבתי בגליון הש"ע עיין בנזיר דף