דברי שאול - עדות ביוסף - א קלח

מקצתו בטל כלו ולא שייך לומר דע"ז לא חל הנדר כלל דמאן מפיס איזה מלאכ' השייך לו ואיזה לה ובאיזה חל הנדר ובאיזה לא חל וע"כ לא חל על כלו ולכך ל"צ הפרה וז"ב מאד. ובד"א נראה ליישב קושיא הנ"ל דבאמת צריך להבין דברי ר"ע דשמא תעדיף על הראוי וממנ"פ אם אינה משועבדת לו המותר איך יכול להפר הא לא הוה דברים שבינו לבינה ולא עינוי נפש ואי משועבדת לו לא חל הנדר וצ"ל דבאמת משועבדת לו רק שיכולה לומר על המותר א"כ אך דגם בגוף מע"י יכולה לומר א"נ וצ"ל דל"ש שתאמר כמ"ש התוס' וא"כ גם במותר הוא כן אמנם צ"ל דמ"מ הוה דברים שבינו לבינה דתהי' לה איבה עם בעלה ושפיר יכול להפר וכמו לריב"נ דיפר שמא יגרשנה ומקרי דברים שבינו לבינה כמבואר בש"ע יו"ד ס"ס רל"ד ומכ"ש בזה ומעתה זה דוקא במותר מע"י דשייכים לו אבל במלאכות הרבה דמן הדין הוא לעצמה בזה פשיטא דל"ש דברים שבינו לבינה ומכ"ש עינוי נפש דא"י להפר וז"ב ולפמ"ש הריטב"א בחידושיו דטעם דר"ע דיכול להפר הוא משום דא"א לו לצמצם דעד העדפה יאכל יתר מכאן לא יאכל אפשר לומר דגם בזה שייך זאת דלא יוכל לצמצם דעד מלאכ' אחת יאכל ושאר לא יאכל וע"כ מחוורתא כתירוץ הראשון והנה בהא דאמר הש"ס בריש המדיר ואם איתא לדר"ה אמאי א"צ להפר נימא נעשה כאומרת איני ניזונית ואיני עושה הקשה הרב החריף מהר"י סגן כהן נ"י ממקולניץ הא כתבו התוס' בכתובות דף מ"ז ע"ב דאינה יכולה לומר א"נ וא"ע לעולם להפקיע תקנת חז"ל לעולם וכאן שאמרה קונמות א"כ הפקיעתה התקנה לגמרי והשבתי דגם בקונם בידה לשאול על הנדר וגם כיון דיוכל להפר א"כ לא הפקיעתה התקנה לגמרי. ובלא"ה יש לומר דשאני קונמות דבאמת כל עיקר דאינו חל לפי שמשועבדת לו וכיון שיכולה להפקיע שעבודא ע"י שתאמר איני ניזונית ואיני עושה א"כ גם כאן שאמרה קונם ג"כ כוונתה כן שבודאי בעלה לא יזונה כל שאינה נותנת לו המע"י וכיון שעכ"פ יש מקום חלות הנדר עכ"פ לזמן וקונמות היא קדושת הגוף וחלה על כל הזמן כיון דפשטה הקדוש' במקצתה כמו האומר הרי רגלה של זו עולה דפשטה קדושה בכלה. עוד שאלני עלם משכיל בהא דהקשו התוס' בכתובות דף נ"ח ד"ה שמא יגרשנה דניחוש שמא תאמר א"נ וא"ע והקשה כיון דעד עכשיו לא היה צריך להפר דמשועבדת לו א"כ גם עכשיו יוכל להפר דהוה כאומר יודע אני שיש מפירין וכו' ובראשית ההשקפה תירצתי דלא יוכל להפר דלא הוי דברים שבינו לבינה וע' בתוס' ד"ה ר"ע אבל אין הדבר ברור ע"ש. מיהו בפשיטות י"ל דאם נימא דצריך להפר בשביל זה שוב לא יוכל להפר אח"כ דהא היה צריך להפר בשעת הנדר בשביל זה ודו"ק: סי' פ"א סעיף א' הרי כל מעשה ידיה קודש כ"כ הרמב"ם והר"ן תמה עליו כיון דיכול' לומר א"נ שוב מקרי אינו שלו והביא ראיה מהא דאמר ר"ל מתוך שיכול לכופה למע"י משמע דוקא בשביל שיכול לכופה וא"י לומר א"נ דאל"כ היאך מוכיח מכאן דסבר ר"ל דא"י לומר א"נ ע"ש ולפענד"נ דבאמת לכאורה סברת הרמב"ם נכונה דניהו דיכולה לומר א"נ אבל כ"ז שאינה אומרת א"כ משועבדת לו והוה דידיה וכמו באמרה קונם שאני עושה לפיך דא"צ להפר ולא אמרי' דיכולה לומר א"נ וכבר הרגיש בזה הר"נ ומחלק והרמב"ם לא ס"ל לחלק. אמנם לכאורה יש מקום לומר לפמ"ש המהרי"ט ח"א דבאמרה קונם לכך יכולה לאסור דכיון דאם היה לה מעות שאין לבעלה רשות היתה יכולה לסלקו וא"כ היה חל הנדר לולא דאלמוה לשעבודא ע"ש וכ"כ הט"ז ביו"ד סי' רל"ד ס"ק ס"ג ולפ"ז שוב א"י להקדישו דעכ"פ מקרי אינו ברשותו דהיאך יכולה לסלקו במעות אחר וגם פקדון דכפרי' מקרי אינו ברשותו וה"ה בזה דיכולה לסלקו במעות והנה הרב בא"מ סי' פ' חולק על המהרי"ט ודעתו דכל שעשתה שוב א"י לסלקו במעות דמצי לומר לדידי שוה לי וכמו בבע"ח אבל במותר דאינה משועבדת לו יכולה לסלקו במעות ע"ש ולפ"ז י"ל כיון דכל שעשתה שוב א"י לסלקו א"כ ממילא שפיר יכול להקדישו דכיון דכשתעשה יהי' שלו וכמ"ש הרמ"ה בב"ק דף ל"ג דאם אח"כ יבא לרשותו ההקדש חל למפרע ע"ש וה"ה כאן וא"ל דיכולה לסלקו מקודם דזה אינו דמי יודעת כמה תעשה ובכמה מסלקו וגם דהוא יכול לומר לדידי שוה לי אף שאינו עדיין בעולם אני איני רוצה רק במע"י. ומעתה ר"ל דפירש טעמא דר"מ בהקדיש המותר ומיירי במעלה לה מזונות ואינו מעלה לה מ"כ וכדמוקי בש"ס ובזה שוב יכולה לסלקו במעות שפיר הוכרח לומר מתוך שיכול לכופה וכיון דיכול לכופה למע"י א"כ פשיטא דא"י לסלקו במעות דהא מע"י עיקר והיא משועבדת לו וכמו דא"י לומר א"נ ולכך שפיר קדוש אבל הרמב"ם מיירי בנותן לה מזונות ומ"כ ובזה כיון דא"י לסלקו כיון דלא אמר' א"נ א"כ שוב שפיר קדוש. והנה דעת רבינו יונה דבמותר א"י לומר א"נ וא"ע והקשו עליו דא"כ מהיכא מוכח דפליגא אדר"ל הא ר"ל מיירי במותר ובמותר שפיר יכול לכופה דא"י לומר איני לוקח המ"כ ואיני נותן המותר ולפענד"נ דבאמת צ"ל היאך יכול לכופה על המותר והיא כבר עשתה גוף החיוב דהיינו ח"ס וכבר הרגיש בזה הרא"ה וכתב דכל שחייבו חז"ל לתת לו המותר יכול לכופה ודבריו צ"ב דניהו דכל שעשתה