דברי שאול - עדות ביוסף - א קלז

לי אי יכולה לומר איני נותן פירות ואיני נתרפאת דהא לא משום חולי לבד נתקן כ"א משום פרקון ובזה א"י לומר כמבואר בסי' ס"ט משום שני טעמים אמנם ברפואה שאין לה קצבה דהוא בכלל מזונות דבזה יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה אי נפטר בזה גם מרפואה והנה הט"ז כתב דנפטר בזה אף מרפואה שיש לה קצבה ולכאורה קשה לטעם הר"ן דלכך א"י לומר בפרקון איני נותן פירות ואיני נפדית דגם משום תקנתא דידיה נתקן דיהי' לו מי לשמשו וא"כ איך יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה הא נפטר מרפואה ולא יהיה לו מי לשמשו אך זה אינו דהא היא בעצמה פשיטא דתרפא את עצמה דמי גבר ירצה למות ובשלמא בפרקון חששו שמא תתרצה לשבת בשביה ומסרה נפשה להשובה אבל ברפואה ל"ש זאת וא"ל שמא לא יהיה לה מע"י ולא תוכל להתרפא א"כ יוכל לומר הרי כתובתך מונחת וכו' כמ"ש ס"ג וז"פ. שוב ראיתי בא"מ שנתקשה בזה ולפמ"ש א"ש גם לא ראה דברי הט"ז אמנם מכאן קשה לי על הב"ש סימן ס"ט ס"ק ג' שכתב דלכך יכולה לחזור באומרת איני ניזונית ואיני עושה דאין הכסות בכלל דאל"כ איך תתחלק בכסות וא"כ קשה איך תעשה ברפואה שיש לה קצבה ואין לה כיון דחזרה באמצע וצ"ע. ולפענד"נ ראיה להט"ז דאם אומרת איני ניזונית ואיני עושה וכן כשאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך דנפטר אף מרפוא' שיש לה קצבה דלכאורה רפואה שיש לה קצבה בכלל פרקון הוא ומה ענין למזונית ונראה ראיה מהא דאמרו בדף ק"ו ר"ז אמרי שמא צררי אתפסה ר"פ אמר שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקאמר מ"ב ולמה לא קאמר דנ"מ לענין רפואה שיש לה קצבה דמשום חשש צררי אין פוסקין לה רפואה ומשום צאי מע"י יש לה דמי רפואה וע"כ כל דפטור ממזונות גם רפואה אין חייב. ובזה נראה לי טעם חדש דלכך א"י לומר צאי מעשה ידיך במזונותיך בע"כ והדבר תמוה דכיון דנתקן תחת מעשה ידיה ניהו דמזונות עיקר מ"מ למה לא יוכל לומר צאי מע"י במזונותיך בע"כ דס"ס יש לה מזונות במע"י. ולפמ"ש א"ש דהא נפטר גם מרפואה שיש לה קצבה וזה באמת אינו בכלל מזונות והוא בכלל פרקון רק דכל דנפטר ממזונות נפטר גם משאר חיובים וא"כ עכ"פ א"י לומר לה בע"ש צאי מע"י דהיאך תפסיד המע"י בע"כ ובזה יש ליישב קושית הב"ש סי' ס"ט וסי' ע' דא"כ איך אמרו ריש המדיר נעשה כאומר לה צאי מע"י ופירש"י כיון דהדרה והאיך מועיל בע"כ ולפמ"ש א"ש דהא רפואה מועיל מה שהדירה דל"ש לומר דמשועבד לה דהא יכול לומר רפאי עצמך מכתובתיך או הריני מגרשך דבשלמא לענין מזונות כ"ז דלא גרשה הרי הוא משועבד לה ואי דיכול לגרשה הא הוא מדירה מלהנות לו ואינו מגרשה אבל כאן עכ"פ יכול לומר לה הרי כתובתיך ורפאי עצמך וכיון שכן שוב יכול לומר לה בע"כ צאי מע"י דל"ש לומר דאיך נפקע הרפואה דרפואה בלא"ה פקע כל דהדירה דיכול להפקיע שעבודו ובלא"ה ברפואה בודאי אפסר ע"י פרנס דלא שייך שום טעם דזילא בי' מלתא ובלא"ה נראה לפמ"ש הכנה"ג דהיכא דהיא טוענת מאיס עלי בשביל חוליו דהוה טענה מבוררת ודעת הרמב"ם במ"ע דצריך לגרשה ומכ"ש בבעל דאומר מ"ע מפני חוליה דיכול לגרשה ועכ"פ אינו משועבד לה דיכול לומר מ"ע ולכך יכול לומר בע"כ צאי מע"י וז"ב: שם ס"ג או הריני מגרשך ונותן לה כתובתה כ"כ הרמב"ם והראב"ד השיג מהספרי דאמר ושלחה לנפשה דאם היתה חולה ממתין עד שתתרפא ק"ו לבנות ישראל הקדושות והה"מ והכ"מ נדחקו. ולפענד"נ דע"כ אסור לגרשה רק אם מגרשה בסבת החולי וכדומה בזה שפיר צריך להמתין עד שתתרפא אבל היכא שמגרשה בשביל שרואה שהחולי ארוך ואי אפשר לו לרפא אותה ולמיקם בסיפוק כל הצטרכות ולכך הוא נותן לה ברירה או שתתרפא מכתובתה או שתתגרש פשיטא דבכה"ג רשאי וזה שהוסיף רבינו על לשון ששנו חכמים במשנה שלא הזכיר הברירה דתתרפא מכתובתה כדי ליישבה עם הספרי וגם מדוקדק מ"ש אם רואה שהחולי ארוך דהיינו דכיון דהחולי ארוך וא"א למיקם בסיפוק לכך רשאי ועיין ב"ש וח"מ שנדחקו למה נקט לשון ארוך ולפמ"ש א"ש וז"ב ואמת: סי' פ' ס"ב המותר לבעל דעת ר"ה דדוקא אם עשת' בשעה שבני אדם ישינים אבל בעשתה מלאכות הרבה לא מחייבה רק אחת והמותר לעצמ' ותמהו כלם דא"כ אמאי בקונם שאני עושה לפיך א"צ להפר והא ניחוש דלמא תעשה הרבה מלאכות ויהיה לעצמה וכדחיש ר"ע שמא תעדיף יתר על הראוי לה וגם ר"ע גופא אמאי לא אמר שמא תעשה הרבה מלאכות ולפענ"ד נראה דלכאור' צריך להבין איך חייש ר"ע שמא תעדיף יותר מן הראוי לו ואיך חל הנדר והא כיון דעל גוף מע"י לא חל דמשועבדת לו הא הוה נדר שבטל מקצתו ולבטל גם על היתר ג"כ וצ"ל דמכאן ראיה למ"ש הקול יעקב דהיכא שלא חל מעיקר' הנדר לא שייך נדר שבטל מקצתו וה"נ כאן הא על מע"י לא התחיל להנדר כלל דמשועבדת ליה ועיין בשעה"מ בהלכות נדרים פי"ב הלכה י"ב ומעתה זה דוקא בהך דר"ע או בהך דריב"נ דאמר יפר שמא יגרשנ' והם שני דברים חלוקים קודם גירושין ולאחר גירושין או מע"י והעדפ' אבל בזה דעשת' מלאכות הרבה ובאחת נתחייב לו והמותר לעצמ' א"כ בזה יקשה דהא הו"ל נדר שבטל