דברי שאול - עדות ביוסף - א קלו

ב"כ שייך ערמה כיון דקי"ל הוא נתן אצבע בין שיניה ולא כש"ג ולכאור' ש"ס ערוך היא כדבריהם דאל"כ כדמוקי לה בנדר' איהו וקיים לה אמאי מוקי לה ר"כ דוקא בהדיר ולבסוף נשבית דאח"כ אתי לערומי והא בכה"ג לא שייך ערמה כמ"ש הש"ג ולכאור' יש לומר דהש"ג באמת פירש דהש"ס דמוקי בנדרה היא מיירי באשת כהן ולכך דוקא נדרה קודם דאח"כ לא שייך נתן אצבע דהא א"י להפר דכבר אסורה לו וכמ"ש הבאה"ט ובלא"ה אמרתי דבזה יקשה קושית התוס' דף ע"א ע"ב ד"ה אבל דתמתין שמא ישאל על קיומו ולא שייך תירוצם דכיון דקיים לה ומסני סכי לה קשה לה להמתין דכאן דאסור' לו עכ"פ אין ראיה מדקיים לה ותמתין אך אכתי יקשה דר"נ אמר טעם אחר דבנדר' אח"כ אתי לערומי ולהש"ג בכה"ג דנדר' וקיים לה לא שייך זאת וצע"ג לשיטת הש"ג וע"כ בזה מיושב מה שפירש"י באשת ישראל דק"ל דבאשת כהן לא שייך נתן אצבע בין שיניה דעכ"פ תמתין שמא ימצא פתח וכקושי' התוס' ול"ש תירוצם בנשבית ולבסוף נדרה וכאן משמע דלול' חשש הערמ' הי' אף בזה הדין כן ע"כ דבאשת ישראל מיירי וז"ב. ובגוף הדבר דמדמ' הש"ס נדר לאלמנ' לכ"ג לכאור' צריך להבין דאיך שייך ב נדר איסור ד"א דס"ס כיון דבלא"ה אסור' עליו משום דאשת כהן אסור' ולא נתחייב רק להשיב' למדינת' מה לו דנאסר' עוד משום הנדר דבשלמ' באלמנ' לכ"ג מעיקר' לא נשתעבד לה כיון דאסור' וקיימא והוה גוף החיוב בטעו' וכדפירש"י אבל כאן דהנדר בא אח"כ כמו השבויה מה לי רד איסור ומה לי הרי אמנם נראה לפענ"ד כיון דמשום איסור שבויה ל"צ לגרש אותה ומותרת לדור עמו בחצר ויהיו בניה עמם וכמ"ש בסי' ז' ס"ט וא"כ אי לאו משום הנדר היתה יכולה לישב בביתו ועכשיו משום נדר אין לו תיקון כ"א בגירושין הוה איסור ד"א גרם לה ואף דכתב לה ואהדרינך למדינתך היינו שאם ירצה לגרש' יהדרנה למדינת' או כשיוודע לו שודאי זינת' דמחוייב לגרש' דאינ' מאיס' בעיניו דבאונס זינת' ואסור' לדור עמו בחצר וכמ"ש הב"ש שם ומכאן ראיה ברור' לדבריו עכ"פ כאן בודאי איסור ד"א גרם לה שתתגרש ושפיר מדמה נדר לאלמנ' לכ"ג וז"ב. ובזה נראה דצדקו דברי הח"מ שכתב בס"ק ח' דאם נשבית והיא אשת כהן ואחר השביה זינת' ברצון דודאי מחוייב לפדות' מאחר שכבר נאסר' בשעת שביה ויכול לקיים התנאי ואהדרינך למדינתך והיינו דבאמת כל דאסור' עליו לא שייך לומר ד"א גרם לה דס"ס היא אסור' עליו וכמ"ש ורק דבנדר שאני דמחמת שביה רשאית לדור בביתו ובנדר מחוייב לגרש' אבל בזינת' ברצונ' אח"כ דמאיס' בעיניו וגם עתה רשאית לשבת בביתו וכמ"ש הב"ש שם ס"ק ט"ז דהיכא דזינת' ברצונ' מותרת לדור עמנו דמאוס' בעיניו ואדרבא בשביה או הי' נודע שזינת' אסור' עליו דלא מאיסה כמ"ש הב"ש וא"כ לא שייך איסור ד"א גרם לה וז"ב מאד. ובזה סרה מהר קושית הב"ש ס"ק ז' דהרי בנדרה אחר שנשבית הי' מחוייב לפדות' לולא חשש ערמה והוה איסור ד"א אף דכבר אסורה עליו וה"ה בזה ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דשאני התם דמחמת השביה מותרת לדור ומחמת הנדר מחוייב לגרש' משא"כ בשביה שזינת' אח"כ דמותרת לדור עמו אח"כ וכמ"ש שוב ראיתי שמ"ש לעיל להקשות על שה"ג טעות בידי דבאמת זה קושית הש"ס ואי דנדרה היא מה לי נשבית ולבסוף הדירה או הדירה ולבסוף כשבית ופירש"י דלא שייך ערמה בזה ואי נימא דמ"מ שייך נתן אצבע בין שיניה מאי קושיא דמ"מ שייך ערמה ומעתה פליאה גדולה בעיני על הב"ח וח"מ וב"ש דאיך יפרשו דברי הש"ס במקומו ואף דלפמ"ש לעיל דבאשת כהן לא שייך לומר נתן אצבע וכמ"ש הבאה"ט או כמ"ש דעכ"פ תמתין וא"כ אפשר דקושית הש"ס דמ"מ לא שייך היא נתן אצבע וכנ"ל אך ז"א דהא לפירש"י מוקי באשת ישראל ושפיר יש חילוק ואף דהרז"ה מפרש באשת כהן אבל מה יענו לפירש"י ועוד דהיה להם לבאר וצע"ג שוב ראיתי בב"ח שהרגיש בזה ויישב ועדיין צ"ע. סי' ע"ט ס"א בין רפואה שיש לה קצבה כן הוא דעת כל הפוסקים מלבד דעת העיטור דס"ל דרפואה שיש לה קצבה לא חייבוהו חז"ל והטעם נ"ל כיון דאינו בכלל מזונות לא הי' להם לחייבו בעד מה דכל חיובי חז"ל לאיש הוא בעד מה שנותן האשה לו ועל רפואה לא מצאו דבר ובזה נ"ל ליישב מה שהקשה דו"ז בהא דאמרו בכתובות דף ס"א גבי מניקה דמוסיפין לה על מעשה ידיה ודלמא משום דחולה היא והא כיון דרפואה שיש לה קצבה היא אמאי יתחייב ולפמ"ש א"ש דפשיטא דבכה"ג חייב לתת לה דהא החולי בא ממנו דכל רפואה שיש לה קצבה הו"ל חלתה באונס והוא לא נתחייב באונס דידה אבל כאן דהחולי בא ממנו פשיטא דנתחייב וגם דהוא שלא לטובתה בלבד גם לטובת הילד ואף דלהס"ד לא יתחייב לתת מזונות להבן הילוד אבל עכ"פ כל שהוא לטובת הילד ג"כ פשיטא דבכה"ג כתחיב ולא גרע משותפין שחלה אחד באונס דמתרפא מן האמצע אף בחולי שיש לה קצבה והטעם דהא היא עושה לטובת כל השותפים וכמבואר בחו"מ סי' קע"ז בש"ך ומכ"ש כאן וז"ב. אמנם כל הפוסקים נחלקו עליו ודעת הרא"ש דרפואה שיש לה קצבה בכלל פרקונה ואין לה קצבה בכלל מזונות והנה ברפואה שיש לה קצבה לא מבעיא