דברי שאול - עדות ביוסף - א קלד

משועבד לה לכך בשביל תשמיש אין לנו לכופו וליתן לה גט והקשו בתוס' דא"כ אדפריך בש"ס מקונם שאיני עושה לפרוך מגופא דמתני' דהרי לא חל על תשמיש וע"כ משום דמשועבד לה ועוד דא"כ כי מוקי לה בש"ס בארוס' וא"כ חל על תשמיש ג"כ ומהראוי שיוציא בשבת אחת ולפמ"ש אתי שפיר דמתשמיש לא מצי למפרך דבאמת יש מקום לומר דחל גם על תשמיש דקונמות מפקיע מידי שעבוד ורק דלהכי לא יוציא כיון דהוא משועבד לה ניהו דחל הנדר מ"מ הא אינו מהנה אותה ורק דעוש' בשביל חיוב המצוה וא"א בע"א ולכך גם בארוס' אף דחל לא נאסר דהא מצוה קעביד ולכך פריך מקונם שאני עושה לפיך דא"צ להפר אלמא דלא חל הנדר כלל דשם לא שייך לומר דמקימת המצו' דמשועבדת ליה דהא בידה לומר איני ניזונית ואיני עושה וגם דלשון א"צ להפר משמע דלא חל הנדר כלל וע"כ כיון דמשועבדת לי' אין חל הנדר וה"ה כאן ובזה מיושב מה שהקשו דאיך יתן לה כתובה דהא הדיר' מלהנות ולפמ"ש אתי שפיר דהוא עושה מצותו והיא ממילא קא שקלה וז"ב.ובזה ממילא מיושב מה שהקש' הקול יעקב הובא בשעה"מ הלכות נדרים דלפמ"ש רש"י דעל תשמיש לא חל הנדר א"כ הו"ל נדר שהותר מקצתו ויהי' מותר כלו ומזה הוכיח דזה לא הוה נדר שהותר מקצתו דעל תשמיש לא חל כלל ובאמת שהריטב"א סובר דאף בכה"ג חל הנדר ועיין בשעה"מ שם ולפמ"ש א"ש דבאמת גם על תשמיש חל הנדר רק דמ"מ מותר דהוא עושה משום המצו' וכמ"ש. איברא דעדיין קשה דלפי הס"ד דלח ידענו דמיירי באמר לה צאי מע"י אדפריך כל כמיני' דמפקע לשעבוד' ת"ל דאמאי יוציא הא הוא מצוה עושה וכנ"ל ולא שיך התירוץ שכתבתי אך ז"א דהש"ס עדיפא מיניה מקשה דאיך התחיל הנדר לחול כלל הא משועבד לה ובזה מיושב מה שהקשו הקדמונים דהא קונמות מפקיע מידי שעבוד ולפמ"ש אתי שפיר דע"כ לא אמרי' דקונמות מפקיע מידי שעבוד רק היכא דאחר שעשה קונם תו אין בידו להנות חבירו א"כ הוה הקונם כהקדש ומפקיע השעבוד אבל כאן דבאמת להס"ד כיון דמשועבד יכול להנות אותה אף לאחר שנדר' מהנאתו דהוא מקיים המצו' דידי' וא"כ עדיין לא נעשה כהקדש וממילא אינו חל כלל וכעין זה כתבו התוס' יבמות דף פ"ט לענין הפקר ב"ד ע"ש ובזה י"ל הא דמשני מתוך שיכול לומר צאי מע"י במזונותיך נעשה כאומר לה ופירש"י דודאי אדעתא דהכי אדרה והקשו התוס' דמ"מ לא אמר וכדפריך בדף נ"ח ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת י"ל דקונמות מפקיע מידי שעבוד וא"ל דהא גם לאחר הקונם יכול להנהו דהמצו' א"א לקיים זולתו דז"א דכיון דיכול לומר צאי מע"י במזונותיך א"כ מקיים המצו' ומשלים חיובה אף שאינה מהנהו א"כ שוב חל הנדר דהא קונמות מפקיע מידי שעבוד וע"ז הקשה מר"ה אמר רב דלא אמרי' נעשה וגם לא אמרו שם דקונמות מפקיע וע"ז משני דמיירי באומר לה ולא ספקה לדברים קטנים וכמ"ש דבכה"ג לא נתחייב רק מחמת הנדר. ובדרך אחר נ"ל בישוב קושית הא"מ דהנה מבואר בש"ע סי' ע' דהבעל יכול לשרות את אשתו ע"י שליש והוא מהרמב"ם ולמדו מהא דאמר כאן השתא דאדרתן לא מצינא לגלגולי בהדך וטפי משלשים שמעו אינשי וזילא בי מלתא משמע דבלא נדר רשאי להשרות' ע"י שליש ולפ"ז לא שייך לומר דמצוה הוא עושה והוא מתהני בהדי מצותו דהא אפשר לקיים המצו' זולתו וישרה ע"י שליש ורק דע"י הנדר זילא בה מלתא אבל המצו' יוכל לקיים זולת זה וז"ב. ובזה ממילא לענין תשמיש אינו נאסר דא"א בע"א והוא מצוה קעביד וממילא מיושב קושית התוס' הנ"ל וכעין דרך הראשון איברא דלפ"ז יקשה מאי פריך הש"ס וכיון דמשועבד היכי מצי מדיר לה ומאי קושיא הא אינו משועבד לפרנס בעצמו ומצאתי בשטמ"ק שהקש' כן בשם הרשב"א ולכאור' הי' מקום לומר דמ"מ כיון דנדרה וזילא בה מלתא שוב א"א להפקיע שעבודא. אך ז"א דבכה"ג י"ל כיון דעיקר בא מכח הנדר שוב חל הנדר דאם לא יחיל אינו משועבד לה וזה תלוי בזה. אמנם צ"ל דלהס"ד דלא ידענו מסברת זילא בי מלתא הוה ס"ל דלא מצי להשרותה ע"י שליש וכדיעה השנ' שבסי' ע' והרמב"ם לא למדה רק ממסקנ' וכמ"ש ובזה ממיל' מיושבים דברי הרמב"ם שהשמיט אוקומת' דהש"ס דמיירי באומר לה צאי מע"י במזונוהיך ותמה הר"ן ע"ד השוט' ולפמ"ש אתי שפיר דלהמסקנ' שוב ל"צ לאוקומת' הלז דבלא"ה אינו משועבד לה דיכול להשרותה ע"י שליש ואף דהרמב"ם מצריך שתאכל עמו בליל שבת פשיטא דבשביל זה לא פקע הנדר דזה אינו חיוב גמור ואינו רק מצד המוסר והיושר ואף בדרבנן דעת רש"י דהנדר חל ועיין בתוס' ד"ה שהגיע ומכ"ש בזה ושפיר אהניא ליה שיטתי' להרמב"ם וז"ב ואמת ובזה ממיל' מיושב בהא דמשני הש"ס דמיירי בארוס' והגיע זמן ולא נשאו ונדחקו רש"י ותוס' כיון דמחויב במזונות אמאי חל הנדר ולפמ"ש אתי שפיר דבהגיע זמן ולא נשאו פשיטא דיכול להשרות' ע"י שליש וע"כ לא כתבו הדיע' השני' דא"י להשרות' רק באשתו נשואה אבל לא בארוס' וא"כ שוב אינו משועבד לה וז"ב ואמת ויש להאריך בזה ואכ"מ: והנה דו"ז הגאון בישוע"י בסי' ע"ד הקשה לפמ"ש הראב"ן בסוף ספרו דע"כ לא אמרי' דנדרים חלין ע"ד מצוה רק היכא