דברי שאול - עדות ביוסף - א קלג

בפירוש לא הוה שליח ה"ה בזה ולאידך תירוצא נעשה שליח. אמנם מצאתי ברדב"ז ח"ג סי' תקצ"ח דבאומר כל הזן אינו מפסיד גרע מכל הרוצה לתרום דודאי לא נעשה שליח דהוא רק דרך שלילה ע"ש והנה הב"ש סי' קמ"א ס"ק כ"ז הקשה על תירוץ התוס' הראשון מגיטין מהא דפריך בש"ס כתובות דף ע' מתרומה על נדרים אבל זה ל"ק דע"כ לא אכפת לן רק היכא שתורם משל חבירו אבל לא בתורם משלו דאיכא הנאה ממש וכמ"ש בא"מ אמנם על הרדב"ז קשה דכל הזן אינו מפסיד גרע דהוא שלילה ואפשר דזה בכלל תירוצו של הש"ס התם קאמר יכתוב הכא מי קאמר יזון כל הזן קאמר והיינו דכיון דאמר בדרך שלילה לכך פטור אבל הלשון לא משמע כן וגם בהא דקאמר לא מבעיא כל הזן דלעלמא קאמר וכו' ולא קאמר פשוט דכל הזן אינו מפסיד הוא לשון שלילה ע"כ דלא כרדב"ז אמנם באמת גם בר"ן נדרים דף ל"ו מבואר כמ"ש הרדב"ז וצ"ע, והנה דו"ז בישו"י הקשה על בעה"ת דמ"מ חייב מידי דהוה אמחייב א"ע בדבר שאינו חייב דחייב להרמב"ם ואפי' להחולקים על הרמב"ם מ"מ כאן דעשה מעשה ע"פ וזן אותה הרי הוא מתחייב מדין שכירות ומדין ערב והביא משו"ת הרשד"ם הובא בש"ך חו"מ סי' קכ"ט ס"ק ו' שפלפל בזה בכותב מי שילוה לפ' מנה אתחייב מדין ערב ואף אם נימא דלא נתחייב אבל כאן פשיטא דנתחייב והרי במתחייב לכל מי שמוציאו חייב כמ"ש הרא"ש ע"ש שהאריך והנה בזה היה מקום ליישב דברי הפרישה ביו"ד סי' רל"ה ס"ב שכתב דבאומר כל הזן אינו מפסיד אף דלא נעשה שלוחו מ"מ חייב לשלם והט"ז ביו"ד סי' רכ"א השיג עליו דכיון דלא נעשה שלוחו איך יתחייב לשלם ע"ש ולפמ"ש דו"ז נתחייב בצוויו דהרי נתחייב לכל מי שמוציאו. ובזה מיושב קושית הט"ז בסי' רכ"א ס"ק ל"ו שם דלהפרישה איך קאמר הש"ס לא מבעיא כל הזן דלעלמא קאמר וכו' והא מ"מ הי' לו למתני כל הזן דהוה רבותא דאף דחייב לשלם אפ"ה מותר במודר הנאה ולפמ"ש א"ש דכיון דמחמת שנותן לחבירו א"צ לשלם דלא שויה שליח ורק דחייב דהרי חייב עצמו אף שאינו חייב וא"כ לא בא מחמת חבירו ופשיטא דמותר וממילא חנווני הרגיל אצלו הוה רבותא טפי. אמנם בגוף קושית דו"ז נלפענ"ד דלק"מ דל"מ לשיטת הרמב"ם ודאי דאינו חייב כאן דע"כ לא כתב הרמב"ם דחייב רק היכא שמחייב עצמו תיכף אבל כאן שאינו מחייב עצמו רק עד שיזון בכה"ג לא מחייב וכעין זה חילק הש"ך סי' מ"ם ס"ק ד'. אמנם מה דרצה לחייבו דהרי הפסיד על ידו נרא' כיון דלא נתחייב לאדם פרטי לא מועיל ואף דבמתחייב לכל מי שמוציאו מהני נראה דהרי באמת הקשו בזה דהא אין ברירה ולא הוברר החיוב אבל כבר כתב הר"ן דבכה"ג לא שייך ברירה דהא נתחייב לכל מי שמוציאו ויכול להתחייב לכל העולם וע"כ לא שייך דין ברירה רק היכא דאינו כ"א לאחד או לזה או לזה אבל כאן יוכל להתחיב לכל אדם בזאח"ז ע"ש וע' בקצה"ח סי' ס"א ולפ"ז כאן דאמר כל הזן אינו מפסיד דאינו מתחייב רק לאחד שיזון אותה ואי אחד זן אותה ובא אחר ויזון אותה והיא לא צריכה עוד מזונות פשיטא דפטור וא"כ אין ברירה ולכך פטור וז"ב, ובזה נלפענ"ד הדבר ברור דאם אמר אם תזון לא תפסיד דודאי חייב דבכאן לא שייך ברירה וא"כ אסור לומר כן במודר הנאה דיתחייב לשלם ומגיע לו הנאה והתוס' כתבו ד"ה באומר בשם ר"ש דאם אומר אם תזון לא תפסיד נעשה שלוחו ובאמת לפמ"ש הרדב"ז והר"ן הנ"ל לא שייך בזה שליחות דהא אמר בדרך שלילה אבל לפמ"ש אתי שפיר ובזה ממילא ל"ק משו"ת הרשד"ם דשם נעשה ערב לכל מי שמוציאו ויוכל להתחייב לכל העולם וז"ב ובלא"ה בערב ל"ש ברירה וכמ"ש דל"ש אסמכתא בערב וה"ה ברירה וע' בקצה"ח סי' ס"א וע' בקצה"ח מ"ש בסי' קכ"ט שם מ"ש ליישב דברי הש"ך ומחלק בין לשון שליחות ע"ש וכוון האמת וע' בשו"ת מהר"א ששון סי' רכ"ב וסי' רע"ח שמחלק גם כן ובזה מיושב דהש"ך בסי' נ' ס"ק ח' הביא דברי המהר"א ששון הנ"ל ובסי' קכ"ט הביא דברי המהרשד"ם ותמהו האחרונים דסותר זא"ז ולפמ"ש א"ש: סי' ע"ב המדיר את אשתו מלהנות לו וכו' משנה בריש פרק המדיר עד שלשים יעמיד פרנס מכאן ואילך יוציא ויתן כתוב' והרב בא"מ הקשה לפי מה דאמרו בכתובות דף קיח לפרש הא דתנן דהמודר הנאה מחבירו מחזיר לו אבידתו מ"ט מצוה קעביד וכתב בשטמ"ק בשם תר"י דהטעם הוא דהוא עשהו בשביל המצו' וא"א להגיע להמצוה עד שמחזיר לו וא"כ חבירו נהנה מהמצו' והוא לא נתכוין להנאתו רק למצוה משא"כ צדקה דיכול לקיים באחרים ולפ"ז כאן אמאי יוציא ליתיב לה מזונות דמצו' דנפשי' קעביד וא"א לעשות המצו' זולת זה ע"ש ישאלה גדול' שאל. אמנם לפענ"ד נראה דלפי מה דמוקי הש"ס באמר לה צאי מע"י במזונותיך ופרנס צריך בשביל דברים קטנים דאמר' עד האידנ' דלא אדרתה נלגלנא בהדך והיינו דכיון דבני משפחת' שיש להם עושר כמו בעלה מתנהגים כן א"כ אינו חייב להעלות' רק בנדרה א"א לגלגול בהדיה וכמ"ש בטוש"ע סי' ע' ולפ"ז כיון דזה אינו מצוה לתת לה בלא הנדר רק בשביל הנדר בכה"ג ל"ש מצוה דנפשי' קעביד דאי לא אדיר לה לא הי' מחוייב ליתן וז"ב ובזה נ"ל ליישב דברי רש"י שכתב במתניתין דאין הנאת תשמישו נאסר עלי' דהא