דברי שאול - עדות ביוסף - א קלא

דמאי מגו הא אם יאמר לא גרשתיך יתחייב במזונות וכתבו דהיא טוענת גרשתני והו"ל כטענו חטין והודה לו בשעורין דפטור והרי עיקר הטעם דפטור הוא משום דהוה כמחל על חיטין וכאן ניהו דמחלה הא יכולה לחזור מידי דהוה אם אמרה בהדיא איני ניזונית דיכולה לחזור ע"ש ולפענ"ד ל"ק דכפי הנראה הא דיכולה לחזור היא דוקא אם אמרה איני ניזונית ואיני עושה סתם הוא דהרשות בידה לחזור אבל אם אמרה איני ניזונית לעולם בודאי א"י לחזור וע' בתוס' דף מ"ז ע"ב ד"ה זימנין נרא' שנסתפקו בזה ולפ"ז שם אמרה דגרשתני א"כ מחלה המזונות לעולם ובכה"ג אם אמרה איני ניזונית פשיטא דא"י לחזור וע' בב"ש ס"ק ב' שכתב בהדיא דבאומרת איני ניזונית לעולם א"י לחזור אמנם נרא' דאף אם נימא דהיכא דאמר' איני ניזונית לעולם א"י לחזור היינו דוקא היכא דמועיל דיבור' שוב א"י לחזור אבל היכא דלא מועיל דיבורה פשיטא דיכול' לחזור איברא דבהך דאמר' גרשתני והוא אומר לא גרשתיך אמאי מועיל והא אינה נאמנת לומר גרשתני אך ז"א דבאמת באומרת גרשתני נאמנת מטעם חזקה אין אשה מעיז' פניה ורק היכא דתובעת כתובת' אינה נאמנת ועי' בתוס' שם ואף בזה דעת הפוסקים דנאמנת להנשא וא"כ הועיל דיבורה וכיון שהועיל דיבורה שוב אינה יכולה לחזור ובזה נרא' ליישב קושית התוס' מהא דמבואר בדף ק"ה דאם באה ואמר' גרשני בעלי דנותנין לה מזונות עד כדי כתובת' והקשו דלמא יטעון הבעל לא גרשתיך והוה טענה חטים ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבזה יקשה הא יכול' לחזור בה וא"ל דהא אמר' א"נ לעולם דז"א דשם אמר' גרשתני שלא בפני בעלה וא"נ כלל דשלא בפני בעלה מעיזה ואף לאחר שיבא בעל ותאמר גרשתני אינ' נאמנת כמ"ש הרשב"א ועיין בסי' י"ז וא"כ לא הועיל דיבור' כלל ובכה"ג פשיטא דיכול' לחזור וא"כ מגיע לה מזונות וז"ב שוב מצאתי במחנה אפרים בהלכות מוכר דבר שלבל"ע סי' ד' שכתב בהדיא דאם אמר' איני ניזונית ואיני עושה לעולם דא"י לחזור ע"ש והביא ראי' מהא דאמרו בדף ק"ה דאין פוסקין מזונות לאשת איש דחיישי' שמא אמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך והא אכתי יכולה לחזור בה וע"כ דבכה"ג א"י לחזור ע"ש ולפענ"ד דאין מזה ראי' דקאמר כל הטעם דיכול' לחזור הוא משום דכל יום מתחיל חיוב חדש וזה דוקא אם נימא דמזוני עיקר רק שתקנו מע"י משום איבה וא"כ יכול' לחזור בכל פעם דהמזוני עיקר ואינו נפקע תקנת' לגמרי אבל אם נימא דמעש' ידיה עיקר א"כ פשיטא דכל שאמר' אינה ניזונית נפקע תקנת' וא"י לחזור וא"כ יש לומר דשמואל סובר דמע"י עיקר ולכך סובר דא"י לחזור ובזה מיושב הא דקאמר הש"ס דרב ס"ל דפוסקין ולכאורה טעמא בעי דלמה לא חשש לטעם של שמואל ולפמ"ש אתי שפיר דרב לשיטתי' דס"ל דמזונות עיקר ועיין בדף נ"ח וא"כ יכולה לחזור ולצררי אינו חושש וז"ב ובזה י"ל דלכך א"י לומר צאי מע"י במזונותיך בע"כ כמ"ש רש"י בדף ע' וק"ה משום דמזוני עיקר וא"י להכריחה בע"כ להפקיע שעבודה בע"כ וז"ב. ובזה מיושב הא דאמרו בדף ע' נעשה כאומר לה צאי מע"י למזונותיך ופירש"י דהרי אדרה והדבר תמוה דהרי שיטת רש"י בעצמו אח"כ שם דברצונה דוקא ומה מועיל מה דאדרה ועיין ב"ש כאן ס"ק ד' ובישע"י שתמה בזה עליו ולפמ"ש א"ש דלהס"ד דלא ס"ל כרב דמזוני עיקר ומה"ט סבר דיכולה אשה לומר איני ניזונית ואיני עושה כדאמר בדף נ"ח וכאן אזיל הש"ס דא"י לומר דהרי מקשה אח"כ ולרב דאמר יכולה אשה לומר וכו' והוה סבר כר"ל דמעשה ידיה עיקר א"כ אף בע"כ יכול לומר כן דמע"י עיקר אבל לרב והכי קי"ל א"י לומר בע"כ לכך משני באמר לה ופירש"י דהיינו דקבלה וכמ"ש בדף ק"ז ובזה מיושב היטב קושית התוס' שם ד"ה אלא שהקשו דלוקי מתני' כר"מ דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה והוה כאומר וכו' כדמוקי בדף נ"ח ולפמ"ש א"ש דבאמת אף לר"י לא יועיל דאף אם הוה כאומר הא בעי רצונה דוקא ואזיל אליבא דרב אבל בדף נ"ח דר"ל אמר לה ולדידי' דמע"י עיקר א"כ שוב הוה כאומר דהרי לא בעי רצונה וז"ב ודו"ק והנה המרדכי כתב בפי"ג דכתובות דבלא שמעו בו שמת צריכה שבועה דשמא לא תבא לידי גבייה דתמות בחייו לכך נשבעת וחנן דאמר תשבע בסוף מיירי בשמעו בו שמת ודבריו תמוהים דהרי בש"ס דף ק"ז משמע דדוקא לשמואל מוקים לה בששמעו בו שמת אבל לרב דקי"ל כוותיה א"צ שבועה אף בלא שמעו בו שמת וכבר תמהו עליו כל הפוסקים אמנם לפמ"ש א"ש דכ"כ טעמו של רב דל"ח לצאי מע"י במזונותיך דהרי יכולה לחזור ולצררי לא חייש רב ולפי"ז י"ל דניהו דקי"ל כרב אבל מ"מ חיישינן לצררי וכמו דתקנו שבועה בכתובה וכדומה משום חשש צררי ולכך ס"ל להמרדכי דלדידן דחיישינן לצררי צריכה עכ"פ שבועה ולפ"ז לרב דלא חייש לצררי דלא אצריך אף שבועה תו ל"צ לאוקמי בששמעו בו שמת וכנ"ל ודו"ק. סי' ע"א ס"ה מכאן ואילך כו' בש"ס בששמעו בו שמת כ"ע ל"פ וכו' ופירש"י בששמעו בו כ"ע מודים דפוסקין דלמאי ניחוש אי משום צררי הא סופה לגבות כתובתה ותשבע שלא עכבה משל בעלה