דברי שאול - עדות ביוסף - א קל

והיינו דקים לה ובזה מיושב היטב הא דפריך הש"ס ומי אמר ר"א הכי והאמר ר"א אין אשה נאסרת על בעלה אלא בקינוי וסתירה והקשו בתוס' ד"ה ומי דאיך אפשר לומר דלר"א אינו נאמן לאסרה אף דשויא חד"א והא כבר הביא המשנה דהאומר קדשתיך דנאסר בקרובותי' ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת מודה ר"א דשייך חד"א ולכך נאסר בקרובותיה דלא שייך חב לאחרים דבפנויה מיירי והוא אינו משועבד לה אבל כאן דמשועבד לה ולא שייך שויא חד"א כל היכא דאינה נאסרת ובזה כראה להצדיק דברי אא"ז המהרש"א ז"ל שהקש' דתהיה נאמנת לומר בתולה הייתי במיגו דמו"ע ע"ש שכתב דלא שייך מגו לענין איסור ודבריו תמוהים כמ"ש הפ"י כיון דהוא טוען שנבעלה והיא אומרת בתולה הייתי ובזה יודע שמשקרת שויה חד"א ולפמ"ש א"ש דכל דמצד הדין אינה נאסרת דנאמנת במגו לא שייך חד"א דהא חב לה דמשועבד לה ובזה מיושב גם דברי הב"ש ס"ק ג' שכתב דלענין איסור תלינן בדם בתולים כי דם כדה ל"ש והקשו כלם דמ"מ שויא חד"א ולפמ"ש ל"ש בזה שויא חד"א אך מדברי הב"ש ס"ק י"ז שכתב כדברי הפ"י על קושית המהרש"א נראה דסובר דאף בכה"ג שויא חד"א והנרא' לפענ"ד כתבתי וידעתי שימצא קצת סתירות למ"ש אמנם לאחר העיון יתיישבו כלם ואין בידי לפורטם כעת: סי' ס"ט סעיף ד' מעש' ידיה כנגד מזונותיה כתב הב"ש דלמ"ד מזונות דרבנן וכסות דאורייתא באומרת איני ניזונית ואיני עושה אין הכסות בכלל ודבריו צ"ב דלמה אין הכסות בכלל אבל כוונת דבריו פשוט' דבאמת מה ענין איני ניזוני' לאיני עוש' וע"כ משום דתקנו מע"י תחת מזונו' וכיון שכסות דאורייתא מה"ת לומר דהיא בכלל איני ניזונית ואיני עוש' ובמה נפקע חיובה כל שלא פרט' בפירוש וז"ב ובזה מיושב הרב' קושיות הש"י שהבין בדבריו לומר דנכלל בכלל מזונות כל שלא פרטו בהדיא דבשלמא למ"ד דרבנן והית' גם בזה התקנ' בשביל מע"י א"כ כל שאומרת איני ניזונית ואיני עושה דכוונת' לסלק מהתקנ' א"כ גם כסות בכלל משא"כ אם הוא מה"ת וז"ב. ובזה ממילא מיושב מה שהקש' דו"ז ישוע"י דא"כ גם באמר לה צאי מע"י במזונותיך לא נפטר מכסות וההיפוך מבואר בגיטין דף י"א דמוקי באומר לה צאי מע"י למזונותיך וגם לא ספק' ואמאי לא מוקי לה לענין כסות דודאי חייב ליתן לאשה וכן הביא מהרי"טבא בכתובו' דף ע' דאמר א"ה פרנס למה לי דמכאן מוכח דפטור גם מכסות דאל"כ בעי פרנס לכסות ע"ש ולפמ"ש אין מכל זה ראיה דבאומר צאי לך מע"י במזונותיך לא מועיל רק בנתרצית כמ"ש הב"ש בס"ק ד' בשם גדולי הפוסקים וא"כ אם נתרצית אף על הכסות מועיל רק דבסתם אין הכסות בכלל אבל אם נתרצית פשיטא דמועיל גם לענין כסות. ובזה מיושב מה שהקש' מכתובו' דף ק"ה דאמר שם שני טעמי' אחד משום צררי אתפסה או דאמר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וקאמר מ"ב ולא קאמר הנ"מ דאם אמר לה צאי מע"י במזונותיך לא נפטר מהכסות ע"ש ובאמת הרגיש בעצמו דהרי רש"י פירש דמיירי בקבל' על עצמה וכתב דהיא גופה קשה למה קבלה על כסות ובאמת שאין זה קושיא דמשום דהלך למדה"י ולא היה לה כסות קבלה על עצמה כסית כדקיימה וקבל' מזונות וז"פ ובזה באמת י"ל דברי רמ"א מקושיית הב"ש דהעתיק דכל שאינה ניזונית אין לה כסות דלא אתיא אלא כהר"ן ע"ש. ולפמ"ש א"ש דאהני ליה שיטתיה דסובר דיכול לומר בע"כ צאי מע"י במזונותך וכמ"ש הב"ש ס"ק ד' וא"כ יקשה כל הקושיות אלו ולכך סבר דגם באינה ניזונית מחלה על כסות ג"כ ולכך העתיק דברי הר"ן אלו וז"ב אבל הב"ש לשיטתיה ולק"מ: שם בהג"ה וא"י לחזור. כלם הקשו לשיטת הרמב"ם דמוחל בדבר שאינו קצוב לא מועיל וכמו מתחייב בדבר שא"ק א"כ אמאי לא תוכל לחזור דל"מ מחילה בדבר שא"ק ולפענ"ד נראה לפמ"ש המלמ"ל פי"א ממכירה בשם המוהרש"ך דהיכא דמחל בעד דבר מועיל מחילה בדבר שאינו קצוב מטעם דבעי למקני גמר ומקנה א"כ ה"ה כאן כיון דהמע"י שלה גמרה ומקנה לו דמי מזונות וז"ב ובזה י"ל גם מה שהקשו מהמקדש את האשה ע"מ שאין לה עלו מזונות דלר"מ מועיל והא הוה דבר שאינו קצוב ולפמ"ש א"ש דמסתמא נתן לה המע"י וגמרה ומקנה. ובזה י"ל דבר חדש דלכך לא מחלה הכסות דכיון דאין הכסות [אלא] מדרבנן וא"כ לא תקנו רק מע"י תחת מזונות וא"כ כיון שגם בעד מזונות בלבד מגיע לה המע"י א"כ ממילא הו"ל הכסות דבר שא"ק ולא שייך לומר דגמרה ומקנה אגב דבעי למקנה המע"י דז"א דהמע"י קנתה בעד המזונות בלבד וז"ב ובזה ממילא מיושב כל קושיות היש"י דאם אומר צאי מע"י במזונותיך בודאי כסות בכלל דהוא מחלה המע"י שפיר יכול למחול אף דמע"י דבר שא"ק דאגב דבעי למקני המזונות וכסות גם המע"י מקנה וא"ל דבמה תמחול היא המזונות וכסות דהוה דבר שאינו קצוב דזה אינו דאנן דנין מצדו ומכ"ש אם נימא דיכול לומר בע"כ צאי מע"י במזונותיך דודאי מועיל ומועיל גם על הכסות וז"ב: שם וי"ח דו"ז בישועת יעקב הקשה בהא דכתבו התוס' בכתובות דף פ"ט ד"ה יכול