דברי שאול - עדות ביוסף - א קכח

כיון דהרוב מסייע לה ובזה מיושב מה שתמה אא"ז הב"ח דלמה לא ביארו הפוסקים הך דינא עד שתגדל ולפמ"ש א"ש דקיי"ל כרבא דמשים שלא תהא קלה בעיניו להוציאה תקנו לה כן: סי' ס"ח ס"א אין לה טענת בתולים הב"ש ס"ק א' נסתפק אי אומרת בתולה הייתי אם נאמנת במגו ובאמת שהדבר מבואר בתוס' דף ט' ד"ה אבל דנאמן במגו אבל בתוס' שם ד"ה לא מבואר דהוה מיגו להוציא וכבר הרגיש המהרש"א בסתירת דברי התוס' אלו והנרא' בזה דהנה לכאורה צ"ב הא בשטר אמרי' מגו להוציא ואמאי לא נימא כאן מגו להוציא דהא יש לה כתובה אמנם נ"ל דכל הטעם דאמרי' מגו להוציא בשטר אף דקיי"ל כב"ה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי כתב הכנה"ג בחו"מ סי' פ"ב דשטר הוה ספק השקול וכשיש לו מגו נתחזק השטר וחשוב כגבוי והוה להחזיק ע"ש ולפ"ז נ"ל דבר חדש לפמ"ש הב"ש ס"ק כ"ג דאם טוענת משארסתני נאנסתי אין לה ת"כ דע"מ ביאה כתב לה ולא בא עליה ולפ"ז הא מבואר סי' ס"ו ס"ז דא"צ לפרש התוספות בפ"ע רק שכולל ביחד וא"כ כשטוענת משארסתני נאנסתי אתרע לה השטר במקצת לענין ת"כ וא"כ הו"ל כשטר שנמחל שעבודו במקצת דקיי"ל בסי' נ"ה בחו"מ דאינו גובה ממשועבדים וע' בסמ"ע שם וא"כ לא חשוב כגבוי ושפיר הוה מגו להוציא ומעתה זהו שם דטוענת משארסתני נאנסתי וא"כ אינו מגיע לה הת"כ אבל ביהודה דיש לה מגו דהוא בא עליה באירוסין ושפיר מגיע לה הת"כ דעכ"פ היה כאן חיבת ביאה ולא אתרע שטרא וא"כ לא הוה מגו להוציא וז"ב ומה שהקשו התוס' דנאמינה במגו דמשארסתני אף דהפסיד הת"כ י"ל דנשי לאו דיני גמירי: שם ס"ח אינה מפסדת אלא עיקר כתובה הטעם דחזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה והנה הקדמונים הקשו דל"ל האי טעמא דאף אי כתובה מן התורה הא הוא טוען ברי ומוחזק ובכ"מ אמרי' קיים שטרא וחות לדינא אמנם נרא' דכיון דכתובה דרבנן ומטעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה א"כ אם נימא דנאמן נפקע תקנת חז"ל דכל אחד יאמר כן ויפקע תקנתם וחז"ל אלמוהו לדבריהם יותר משל תורה ולכך הוצרכו לטעם דחזקה אין אדם טורח בסעודה וז"ב. ובזה ממילא מיושב קושית התוןס' שם דבאשת ישראל למ"ד דכנסה בחזקת בתולה יש לה מנה א"כ ל"ש החזקה דאכתי יש לה מנה ולפמ"ש א"ש דכל דל"ש שיפקע תקנת חז"ל דהא לא תהא קלה בעיניו להוציאה דיש לה מנה ומידי דהוה אאלמנה ובעילה שוב הבעל נאמן דהוא מוחזק ובזה מיושב קושית התוס' סנהדרין דף ח' דלר"מ דס"ל כתובה מן התורה אמאי נאמן בפ"פ ולפמ"ש א"ש דאדרבא אם כתובתה מה"ת שוב נאמן דהא טוען ברי ול"ש דאלמוהו לתקנתם דה"ה מה"ת וז"ב ודו"ק אמנם בגוף קושית הקדמונים לפענ"ד לא זכית להבין דהרי מבואר בחו"מ סי' רמ"א ס"י דאם התנה ע"ם שתעשה כך על המקבל להביא ראיה ואם ע"מ שלא תעשה על הנותן להביא ראיה וגם בענין תנאי בשטר כתב כן הש"ך בהדי' סי' מ"ו ס"ק ק"ז וא"כ כאן לא מצי לומר לה קיים תנאך דהא היא אומרת בתולה הייתי וא"כ התנאי היא בשב וא"ת וצריך הבעל להבי' ראיה שעברה עלת התנאי ולכך אינו נאמן מה"ת ומצאתי במהרי"ט בכתובו' שהעיר בזה ובנתיבו' סי' מ"ו ס"ק כ"ג ושערי משפט שם ס"ק י"ח לא ראו דברי המהרי"ט הנ"ל) אמנם נרא' דלכאור' יש לומר דע"כ לא אמרינן שהבעל צריך להביא ראיה רק היכא דנודע שבשעת הקידושין היתה בתולה וא"כ מוקמינן גם עתה בחזקת' שלא נשתנה הדבר וכמ"ש הריטב"א והסמ"ע הטעם אבל כאן דחיישינן שמא זינתה מקודם ולא שייך לאוקמי אחזקה דשמ' מתחל' לא הי' בחזק' הזאת בשעה שקידש' אך ז"א דהא יש לומר דהא דהאמינו חכמים לטעון בפ"פ הוא בפחות' מבת ג' שנים וא"כ אין ספק שמא מקודם זינתה ועיקר הספק שמא באונס וע"ז שפיר הוצרכו לתקן דבזה א"צ לברר דהרי היא בחזקת' כמקדם וז"ב. ובזה ממיל' מיושב קושית התוס' דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה יש לה מנה דלא מפסיד הסעוד' מאי איכא למימר ולפמ"ש אתי שפיר דבזה א"צ לטעם אין אדם טורח דבגדול' שפיר צריכ' היא לברר דלא שייך אוקמי אחזק' דשמ' לא הי' לה חזקה כלל וכמ"ש ובזה ממיל' מיושב דגם לר"מ הוא נאמן בפ"פ וכגון באשת כהן או ישראל גדול' דלא שייך אוקמ' אחזקה דבקטנ' בלא"ה לא שיין מיתה ובקטנ' באמת אינו נאמן לר"מ וז"ב ( (וע' בית מאיר בסי' ס"ח מ"ש בזה). ובד"א י"ל בישוב קושית התוס' הנ"ל דהנה בקושית הקדמונים יש לומר דהנה התוס' הקשו בד"ה ואב"א דהא יש ס"ס אף באשת כהן ופחות' משלש שנים ספק דמוכת עץ וכתבו דאם איתא שהיא מ"ע היתה טוענת והקש' הפלאה דמה ראיה היא זאת דדלמ' עיניה נתנה באחר ולכך לא טענה וכתב דהיכ' דמפסדת כתובת' ל"ש עיניה נתנה באחר כמ"ש התוס' בכמה מקומות ע"ש ולכאור' יש לומר דהיא סברה שלא תפסיד הכתוב' כאן דאינה נאסר' מטעם שיש ס"ס וממיל' ל"ש החזק' דאין אדם טורח ולא מפסד' הכתוב' כמ"ש התוס' גבי אשת ישראל גדול' אך ז"א דממנ"פ אם תחשוב שלא נאסרה א"כ לא שייך עיניה נתנה באחר וא"כ שוב הי' לה לטעון מוכת עץ אמנם בגוף הדבר יש לומר דע"כ