דברי שאול - עדות ביוסף - א קכז

כתוב' ג"כ הפסיד' דהרי עברה על דת מה שלא הגיד' לו עכ"פ כעת וכאן הית' נאמנת דבאמת נאסר' עליו באשת כהן דליכא רק חד ספק ומדלא הגיד' ש"מ דכוונ' להכשילו ושפיר הפסיד' כתובת' וז"ב וע"ז הוצרך לשנויי דמיירי בחידש ובעל לאלתר ומעת' כאן דמבואר בגרוש' וחלוצ' וזה בודאי לא מיירי באשת כהן דאסור' לו וגם בנתאלמנ' באשת ישראל ליכא קושיא רק באשת כהן ולכך ל"ל לבאר ובאמת בהא דמקש' שם על המתניתין הרגיש הפ"י ונדחק דהיאך אפשר דהקושיא קאי על אשת כהן והא בגרוש' וחלוצ' לא שייך זאת וכתב דע"כ הקושיא רק באלמנ' עכ"פ על הטור וש"ע לא קשה וכמ"ש ובד"א נרא' דהנה הפ"י האריך להקשות בדף ט' שם על דברת התוס' דבס"ס מוציאין ממון והא ס"ס לא עדיפא מרוב ובממון אין הולכין אחר הרוב וכן הרגיש בזה הט"ז כאן ודחה דברי התוס' אמנם לפענ"ד נרא' דהרי בתוס' דף ט"ז ד"ה כיון הקשו הא לשמואל אין הולכין בממון אחר הרוב וכתבו בתוס' ישנים שם דכיון דיש לה חזקת הגוף בהדי רובא מועיל וכן כתב הרז"ה ליישב ולפ"ז כאן דיש לה חזקת היתר דשמא אינו בקי בפ"פ ובאמת לענין איסור אינו נאמן שפיר מועיל הס"ס וגם בהך דמשארסתני נאנסתי יש לה חזקת היתר לבעלה ולפ"ז כאן שאסורה לבעלה ואין לה חזקת היתר שפיר לא מועיל הס"ס לענין ממון ומיושב קושית התוס' ויש להמתיק הדבר לפמ"ש ההפלאה ספ"א דכתובות דע"כ אין הולכין בממון אחר הרוב רק היכא דאין נ"מ כ"א לענין ממון אבל היכא דאיכא נ"מ גם לענין איסור כיין דבאיסור מועיל רוב ה"ה לענין ממון מועיל הרוב והמתקתי הדבר עפמ"ש בקונטרס התפיסות להקשות דאמאי אין הולכין בממון אחר הרוב הא כאן יקשה קושית הר"י באסאן דבכל ספק ממון הי"ל ספק גזל ולא שייך תירוצו דלאחר ג"כ איכא ספק גזל דהא לאחר מסייע הרוב. אך ז"א דבאמת ענין רוב הוא רק ספק רק דהתירה התורה אותו ספק גבי איסור וכמ"ש בשטמ"ק בב"מ דף ז' ולפ"ז בממון דלא התירה התורה אותו ספק הוה ספק גזל וז"ב ולפ"ז היכא דנ"מ גם לענין איסור וא"כ לענין איסור ע"כ מחזיקין הדבר דהוא כן מפני הרוב וא"כ גם לענין ממון מסייע הרוב ולפ"ז כאן דאיכא חזקת היתר שפיר מועיל הס"ס משא"כ היכא דאסורה משום ספק לא מועיל הס"ס וגם לפמ"ש התה"ד סי' שי"ד דברובא דאיתא קמן גם שמואל מודה א"כ ס"ס הוה רובא דאיתא קמן ומודה שמואל ובמ"ש ליישב דברי התוס' מקושית הפ"י והט"ז מיושב כל קושיות הפ"י שם על התוס' מכמה מקומות ויש להאריך בזה ואכ"מ ודו"ק (עוד י"ל דכל הטעם דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום חזקת ממון ולפ"ז למ"ד דאינו מקח טעות רק ממאתים א"כ עכ"פ חזקת ממון אתרע דכבר נתחייב בכתובתה והקידושין הם קידושין. ובזה מיושב ראיית התוס' ודו"ק) שוב ראיתי בחידושי רשב"א בכתובות דף י"א שכתב גבי לכי גדלה ממחיא ונפקא דאף דלענין מגע ביין וכדומה כשר ואזלינן בתר רובא דלא תמחה אבל לענין כתובה אין הולכין אחר רוב וחיישי' שמא תמחה ולכאורה מכאן סתירה לסברת ההפלאה ואפסר ליישב דשם לענין דיתקנו לה רבנן הכתובה דמדינא אין לה כעת רק מנה דבעולה היא ורבנן יתקנו לה מאתים פשיטא דלא תקנו לה ויבואר ברצות ד' אח"כ ולפמ"ש בתה"ד סי' שי"ד דהיכא דאיכא רובא לפנינו אף בממון אזלינן בתר רובא אפשר דגבי ס"ס מועיל רובא לפנינו: שם ס"ג הגיורת וכו' בש"ס אמרו יהבינן לה כתובה דאזלא ואכלה בגיותה לכי גדלה מווחיא כיון שהגדילה שעה אחת ולא מיחתה שוב א"י למחות והנה הרשב"א הקשה דמאי פריך יהבינן לה דאזלא ואכלה בגיותה הא לענין מגע יין וכדומה אזלינן בתר רובא דלא תמחה ואמאי לענין כתובה חיישי' וכתב דאין הולכין בממון אחר הרוב וכבר כתבתי לעיל דאין זה סברא דכיון דלענין כתובה מחזיקין שתהיה כן מחמת הרוב אזלינן גם בממון אחר הרוב וכמ"ש ההפלאה אמנם נראה דבאמת תקנת שמעון בן שטח הי' שתהיה כל הנכסים אחראין לכתובתה והנה בקטן שהשיאו אביו דיש לה כתובה מאתים דעת הפרישה והח"מ דמשהגדילה גובית מתנאי ב"ד וכתב הב"ש כאן ס"ק י"ב דאף משהגדילה היא בעולה מ"מ כיון שכתב לה מאתים תקנו רבנן דהוה כאלו נשאה כעת ויש לה מאתים והנה לענין דאקנה מבואר בחו"מ בסי' קי"ב דחיישי' שמא חזר בו וע' בש"ך שם ולפ"ז גם כאן קשה דכיון דיכולה למחות ואזלא ואכלה בגיותה למה תקנו לה רבנן מאתים דתקנה בודאי לא עבדינן היכא דיכולה להחזיר אף דאזלינן בתר רובא וז"ב ובזה מיושב הא דקאמר רבא כתובה היינו טעמא שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה והקשה דו"ז בישוע"י לפמ"ש הרשב"א דלכי גדלה היינו שמשלישין הכתובה ביד ב"ד עד שתגדל א"כ ל"ש שתהא קלה בעיניו להוציאה דהא משלישין המעות וכמו בחובל ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת תקנת שב"ש היה אף שנתן לה המעות בידה אפ"ה תיקן שיהי' כל נכסיו ערבאין לכתובתה כמבואר בדף ע"ח רק עד שתגדל דא"א לתקן שתגבה מיד הלקוחות דשמא תמחה לכך תקנו שמשלישין עכ"פ המעות אבל רבא שפיר לא מקשה מזה דסובר דמטעם שלא תהא קלה בעיניו להוציאה הוצרכו לתקן לה שיהיו כל הנכסים אחראין לכתובתה