דברי שאול - עדות ביוסף - א קכה

שמה שדקדק בלשון הרמב"ם שבקנו מידו כתב הרמב"ם ה"ז מותר ובהתפסת מטלטלין כתב ה"ז מותר לבעול הוא דקדוק נכון אמנם מ"ש בזה ליישב דכוונתו היא דבקנו מידו לא מותר קודם הבעילה רק קודם החופה ומותר אח"כ לבעול עד שיהא לו פנאי לכתוב המעיין בלשון רבינו יראה שלא כוון לזה וגם באמת לפי דבריו יהיה התפסת מטלטלין חשיב טפי מקנו מידו ומכל הפוסקי' נראה להיפך וא"כ טעמא בעי ולפענד"נ דהנה הב"ש ס"ק ו' הביא בשם התוס' פ"ב דגיטין והג"מ דכתובה הנכתבת ביום ונחתמת בלילה כשר אבל ת"כ לא עד שיקנו מידו. ועיינתי בהג"מ פ"י מאישות וביאר הטעם דלכך בכתובה ל"צ קנין משום דכתובה גובית מתנאי ב"ד ול"ש שום חשש בזה ע"ש ולפי"ז לשיטת הרי"ף והרמב"ם לקמן סי' כ' דגם כתובה במקום שכותבין אינה גובית בלי כתובה א"כ גם בכתובה צריך קנין דהרי אינה גובית בלי הכתובה ולפ"ז צריכה הקנין אף שתסמוך דעתה דאל"כ לא תגבה הכתובה במקום שכותבין ואף כשיכתוב לה אח"כ לא יכתבו לה מיום שנשאה דהוה מוקדם אם לא קנו מידו אבל כשהתפיס לה מטלטלין א"כ אין לה שום חשש על גוף הכתובה שהרי יש לה מטלטלין רק שלא סמכה דעתה שהיא קלה בעיניו להוציאה וכתקנת שב"ש א"כ בזה שפיר לא התירו לבעול כ"א בשעת הדחק עד שיהא לו פנאי לכתוב. ומעתה שפיר דקדק רבינו דלכך בקנו מידו שפיר דקדק רבינו ה"ז מותר דהיינו דגוף הענין מותר ול"ש הקדמה כיון דקנו מידו אבל גוף הבעילה פשיטא דאינו מותר רק עד שיהי' לו פנאי לכתוב דאכתי שייך חשש לא סמכה דעתה רק שגוף הענין מותר אבל בהתפסת מטלטלין דל"ש חשש הקדמה רק חשש לא סמכה דעתה דקדק רבינו וכתב הרי"ז מותר לבעול ולכך לא כתב רבינו בקנו מידו זה הסיום דא"כ היה משמע דאין חשש רק משום סמיכת דעת ובאמת שם צריך הקנין לגוף הענין דאל"כ הוה מוקדם וכשלא יכתבו לה בכתובה רק מיום הזה פשיטא דאסור דהית' עד הנה בלא כתובה ולכך כתב ה"ז מותר ולפמ"ש הסמ"ג דרבינו מיירי במקום שאין כותבין ושם גובה בלא כתובה היה לו לרבינו לכתוב ה"ז מותר לבעול וע"כ הבין הטור דמיירי במקום שכותבין וכמ"ש ודו"ק: שם סעיף ג' ודוקא שכתבה לו התקבלתי עיין ב"ש שהאריך בשיטות האלו והביא דברי רבינו בפי"ב מאישות שכתב דכותבת לו התקבלתי לא מהני והקשה ע"ז מהא דאמר כל לגבי בעלה ודאי מחלה ואיך מהני מחילתה ע"ש. והנראה בזה דהנה בטעם הדבר דלא מהני כתיבת התקבלתי כרכר הב"ש דלמה לא מהני. אמנם לפענד"נ דבר חדש דהנה התוס' ב"ק דף כ"ט כתבו דבגזל הגר שצריך ליתן להכהן לא מהני מחילת הכהן ודבריהם צ"ב דמ"ש מכל גזלן דמהני מחילת הנגזל וכתב הפ"י בביאור דבריהם דמחילת הנגזל כיון דצריך השבה מעליא לא מועיל שימחול סתם שיפטור חבירו רק לומר הריני כאילו התקבלתי ומחזיר לך ולפ"ז בשלמא נגזל שהי' לו כבר זכייה במעות שפיר יוכל למחול משא"כ הכהן דמקודם לא הי' המעות שלו היאך יוכל לומר הריני כאילו התקבלתי ומחזיר לו כ' שלא הי' המעות שלו מקדם וסתם מחילה אינו מועיל בגזלן ע"ש ולפ"ז גם כאן יש לומר דלכך לא מועיל התקבלתי דהא המעות לא הי' שלה מקודם וכתובה לא ניתנה לגבות מחיים והיאך תאמר התקבלתי ולכך לא מועיל וז"ב מאד ובזה הנה מקום אתי לומר דמ"ש הרמב"ם פי"ז המוחלת א"צ קנין ונדחק ה"ה והר"ן דאיך מועיל מחילה וכתבו דמיירי כשגרש' ע"ש ולפמ"ש יש לומר כפשוטו דדוקא התקבלתי לא מועיל אבל מחילה סתם מועיל אמנם יש מקום לומר דכיון דחז"ל עשו חיזוק לדבר הם ולא מועיל מחילה סתם כ"א הכוונה דהריני כאלו התקבלתי יהיה איך שיהי' שפיר אמרו שם כל לגבי בעלה ודאי מחלה דשם שכבר מכרה הכתוב' לאחר א"כ א"א לומר דהכוונ' במחיל' דהריני כאילו התקבלתי שאינו מגיע לה רק שהיא פוטרת את בעלה ובזה שפיר מועיל מחילת' וז"ב ובזה ישבתי לנכון דברי התוס' בב"מ ר"פ איזהו נשך דהקשו ולוקמ' בגזל ולעבור עליו בשני לאוין וכתבו דהרי לא לקי דהוה לאו הניתק לעשה והקש' המהרש"א דגם בכובש שכר שכיר הוה לאו הניתק לעשה ולפמ"ש א"ש דלכאור' משכחת לה בגזל דלקי כגון שמחל לו הנגזל דאז כי אהדר מתנה בעלמא הוא דמהדר ומ"מ הוא לא קיים העשה וכמ"ש הפ"י דצריך השבה מעליא וצ"ל הריני כאילו התקבלתי אך ז"א דמ"מ הוה ניתק לעשה דכשיתן לו הגזיל' הוא יאמר שמחל לו והריני כאלו התקבלתי וא"כ ניהו דזה הוה מתנה מעליא אבל הוא אמר הריני כאלו התקבלתי וגם מסתמא כוונת הנגזל כן דאל"כ לא יצא ידי השבה ומעתה זהו בגזל אבל בעושק דמעולם לא הגיע המעות לידו א"כ לא יוכל לומר הריני כאלו התקבלתי דאין לו זכות בזה קודם שנתן לו והוא לא מצי להשיב לו דמ"מ מחל לו סתם ומתנה בעלמא הוא דמחזיר לו וז"ב ונשוב לדברינו דעכ"פ כאן ודאי נכון דל"מ כתיבת התקבלתי דלא הגיע לידה איברא דלפ"ז צריך להבין סברת ר"י ור' יהודה דס"ל דאם רצה כותבת לו התקבלתי מנה והיאך מהני. אמנם צ"ל דניהו דלא מהני בתורת התקבלתי עכ"פ מועיל מתורת מחילה סתם דעכ"פ מחלה לו ודוקא כשכתב' לו דבע"פ לא מועיל מחילה לר' יהודה וכדאמרו בדף נ"א אבל לר"מ דלא מועיל