דברי שאול - עדות ביוסף - א קכב

הר"ן דיבמה קונה בתחלת ביאה דאכתי כיון דאינו קונה בהערא' רק לאירוסין כדאמרו ביבמות דף נ"ו וא"כ אכתי עובר בעשה ול"ת ולפמ"ש אתי שפיר דכל קושייתם הי' כיון דאפשר בהערא' לא שייך הכשר מצוה דיקנה בהערא' לבד ולא ידחה העשה ול"ת אבל אם נימא דאינו רק אירוסין ול"מ הערא' וכמ"ש בא"מ שם א"כ ליתא לקושי' ובזה ממיל' מיושב קושית הריטב"א שהקשה דאף אם תחלת ביאה קונה היאך יקדש הכ"ג בביאה הא תחלת ביאה אינו אלא אירוסין ולפמ"ש א"ש דכיון דתחלת ביאה קונה א"כ א"א בע"א ושפיר קני ובזה י"ל קושית המלמ"ל לתירוץ ר"נ גאון דדוק' אחר קידושין קונה בהעראה דא"כ למה לא פריך בקידושין דף ט' למה דס"ד דביאה עם כסף קני דא"כ כ"ג דמקדש היכא משכחת לה ולפמ"ש א"ש דכיון דלא משכחת בע"א שפיר יכול לקדש בביאה דלר"נ גאון ל"מ העראה וז"ב: סי' ל"ו סי' י' שאין האב יכול לעשות שליח לקבל קידושין של בתו בוגרת ומשמע לבתו קטנה יכול האב להעשות שליח מיד הבעל וכן מבואר בכמה מקומות בש"ס וע' בבית מאיר כאן שהקשה מהא דמבואר בחו"מ סי' קפ"ב ס"ק ב' דאין השליח יכול לקנות לעצמו בדמים שהורשה למשלח לאחרים ומטעם דמכר אינו רק כשיוצא מרשות לרשות וכאן אינו יוצא מרשותו וא"כ גם כאן אינו יוצא המכר מרשותו דהוא בעצמו המקדש והמקבל. ולפענ"ד לא זכיתי להבין דבשלמא התם גוף המכר הוא בידו ורשותו והמעות בידו ורשותו ובמה נקנה לו ולא הוציא דבר מרשותו לרשות אחרים שיקנה האחר ובמה זכה אבל כאן ע"י שמקבל הקידושין והי' בתורת שליחות והוא מוכר עי"ז בתו להיות מקודשת להבעל וא"כ יצא הדבר מרשותו לרשות אחר והבעל זכה במכר ובלא"ה ע"כ לא אמרו רק בשליח שאין לו זכייה כעת בגוף הדבר רק שנעשה שלוחו אבל אם בבתו הקטנה שיכול לקבל קידושיה שיש לו זכייה בזה רק שכעת נעשה שליח ג"כ ואטו עי"ז יגרע הדבר וגם לפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ט דעיקר קידושין הם מצד הבעל רק שהיא מפקרת עצמה אצל הבעל והוא זוכה מן ההפקר פשיטא דהאב יכול להפקיר והוא זוכה מן הפקר והראשון עיקר והוא פשוט וברור לפענ"ד והארכתי לפי שראיתי שהב"מ והא"מ כתבו שקושיא גדול' היא ולפענ"ד אין התחלה לקושייתם ע"כ כתבתי זאת וזה ברור: סי' ל"ז ס"א וכן הוא זכאי במציאתה בח"מ וב"ש נסתפקו אם זכה במתנה שנתנו לה אחרים והא"מ הקשה מהא דמבואר באו"ח סי' שס"ו דא"י לזכות העירוב ע"י בנו ובתו אי נימא דמתנה הוא שלהם א"כ אמאי אינו יכול לזכות להם ע"ש ולפענ"ד יש לחלק דשאני מתנה שנתן אחר לה דשפיר זכה אבל בעירוב דנתן לה האב מתנה שפיר לא זכתה דאין לה רשות בפ"ע לגבי אב והו"ל כעין גיטה וחצירה באין כאחד ודעת הש"ך סי' קצ"ח דל"מ ובפרט בעירוב דלא זיכה לה בתורת מתנה שיהי' שלה לגמרי רק שיוכל לזכות לאחרים ובכה"ג ל"מ. שם סכ"ב באו שנים וכו' בא"מ הקשה בהא דאמרו בקידושין דף כ"ה צריכה שני גיטין כדי לגבות כתובתה ופירש"י דהוא מטעם ממנ"פ והקשה הוא כיון דהיא טענה שהם עבדי' א"כ שאין חייבין בכתובתה וניהו דהם טוענים כל אחד שזהו אשתו והודו בכתובתה הא הו"ל כטענו חטין והודה לו בשעורין דפטור מטעם מחילה או הודאה ע"ש ולפענד"נ דלק"מ כיון דשם הטעם משום מחילה והודאה וא"כ בכתובה דל"מ מחילה ואפי' כתיבת התקבלתי ל"מ בכתובה וא"כ ניהו דמחלה כל שהם נותנים לה גט והודו שהיא אשת אחד וא"כ יתחייב לה כתובה ואיך אפשר שתועיל מחילה וגם מתורת הודאה לא נפטר דהם הודו להיפך וניהו דהודאות סותרות זו לזו אבל עכ"פ לא עדיף הודאתה ממחילה בפירוש דל"מ בכתובה וז"ב ופשוט: סי' ל"ט ס"א ע"מ שאין עליה נדרים הקדמונים הקשו דהא לא היה תנאי כפול והתנאי בטול והמעשה קיים ע"ש ולפענ"ד נראה בזה דהנה הרשב"א בחידושיו לגיטין דף ע"ז כתב על הא דבעי תנאי כפול והא אף אי לא כפל לתנאי עכ"פ לא גרע מאומדנא דמוכח דא"צ תנאי כלל וכתב דאדרבא מגרע גרע דהרי חזינן דהתנה ולא התנה כדינו ש"מ דלא הקפיד שיהי' דוקא ע"ש ובזה ישבתי לנכון קושית התוס' כאן ד"ה ע"מ שהקשו דמאי אריא ע"מ אפי' בסתם נמי דהא אמרי' גזירה משום סמפון ולפמ"ש א"ש דאדרבה בהתנה ולא התנה כדינו ה"א דמגרע גרע מלא התנה כלל דאיכא אומדנא דמוכח ולכך קמ"ל אף בע"מ ולא כפליה לתנאו ומעתה א"ש הקושיא הנ"ל דכל הטעם דבעי כפילת התנאי הוא משום דאל"כ אינו יכול התנאי לבטל המעשה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה וכמ"ש ה"ה בטעמו ולפ"ז זהו דוקא בעלמא אבל כאן דאם לא התנה כלל לא היתה מקודשת כלל וכקושית התוס' ורק ע"י התנאי אתה אומר כיון דלא התנה כהלכתו ה"א דמגרע גרע אבל עכ"פ לא שייך לומר דלא אתי דיבור ומבטל מעשה דבאמת המעשה בעצמותה אינה חזקה רק ע"י התנאי וא"כ התנאי שפיר יכול לבטלו וז"ב מאד ובזה א"ש הא דאמר ר"א לעולם ארישא מלתא דלא קפדי אינשי לא הוה קפידיה קפידא ותמהו כלם דהא