דברי שאול - עדות ביוסף - א קכ

הוא להוליכו שם לירושלים וא"כ אף אם נימא דאית ליה אורח' התם לא מועיל דמ"מ מי יודע דיוליך לשם אבל במעשר דדרך הוא כן הוה כידוע שיוליך לשם ח"ב והנה הא"מ הקשה לשיטת הר"ן דאם יש בו ממון במקום אחר מצי לומר לדידי שו"פ א"כ מאי משני בדף י"ב הא בקידושי ודאי הא בקידושי ספק והא אכתי תקשה לב"ש דאמר בדינר ובשוה דינר והא שם מהראוי להיות מקודשת אף בפחות דמתרצ' כל דיש בו ממון עכ"פ פחות מדינר ולפענ"ד לק"מ דלב"ש דאמרו הטעם דמקפידות על עצמן ומיירי ע"י שליח או בלילה כדמוקי לה הש"ס וכן לכל הטעמים שנאמרו בש"ס אליב' דב"ש לא מועיל לדידי שוה רק לב"ה דסברי בפרוטה הפחות שבממון לזה מועיל לדידי שוה ובזה מדוקדק דהש"ס לא פריך רק לב"ה ולא לב"ש ובזה יש ליישב קושית התוס' שם לר"ח דיתיב ומשער באבנ' דכוחל' דהקשו אמאי לא משני לקידושי ודאי ולפמ"ש א"ש דהרי אבנא כוחל' מקרי כלי ולהרשב"א יכולה לומר לדידי שוה בכלי וכמ"ש וע"כ דלא סבר כשמואל וז"ב ודו"ק: שם ס"ה התקדשי לי בתמרה זו וכו' בש"ס דף מ"ו אמרו אלא אסיפ' ואפי' בקמיית' ואמאי והא הו"ל מלוה והקשו התוס' שם דמ"ש מקדשה לאחר שלשים יום דמקודשת אפי' נתעכלו המעות ע"ש מ"ש בזה ולפענ"ד נראה דהנה בטעם דהמקדש במלוה אינה מקודשת אמר רב משום דלהוצאה נתנה ופירש"י דאף כשישנו בעין הוא יכול להוציאו והיינו דאינו מקרי כסף ובאמת לפמ"ש הרש"ך דטלי קידושיך מע"ג קרקע לא מועיל מהראוי במלוה דלא תהיה מקודשת דהוה טלי קידושיך מע"ג קרקע דלא בא בתורת קידושין וע' בא"מ סי' למ"ד וגם אנכי כתבתי שם ליישב בזה דברי רבינו ע"ש ולפ"ז ממיל' ל"ד לנתעכלו דשם נתן לידה בתורת קידושין ולא הוה טלי מע"ג קרקע וכאן כיון דלא נגמר הקידושין עד התמרה אחרונה א"כ בתחלה לא נגמרו הקידושין והוה טלי מע"ג קרקע דלא נתן בידה בתורת קידושין ובזה ממיל' מיושב קושית אא"ז המהרש"ל ז"ל שם שהקשה דמשמע דאם המקדש במלוה מקודשת הוה ניחא ואכתי תקשה למה בעי שו"פ בקמיית' ולצטרף כולה ומ"ש כיון דאכלן אפסיק כבר כתב אא"ז המהרש"א דזה דחוק ולפמ"ש אתי שפיר דכאן הוה טלי מע"ג קרקע כיון דלא נגמרו הקידושין הרי אתי לידה בתורת מלוה ובשלמ' בכל המקדש במלוה דאם נימא דמקודשת ע"כ דכשהוא בעין וס"ל דלא ניתן להוצאה וא"כ הוה נתינה ממש וכאן דאכלן לא הוה נתינה: סי' ל"ב ס"א או על החרס והב"ש הביא בשם הר"ן דאם חתמו עליו עדים חיישי' שמא יבא לסמוך על ע"ח לבד והוא יכול להזדייף וראיתי בא"מ שהקשה דהא הוא ש"ס ערוך בגיטין דף י' מלתא דאיתא בקידושין לא קתני ופירש"י לענין ערכאות דאיתא בקידושין כיון דמן התורה מקודשת בעידי מסירה לא גזרו רבנן להתיר א"א לעלמא וכ"כ תוס' שם ד"ה כי דל"ש שתקבל קידושין מאחר כיון דסברה שהיא מקודשת וה"ה בשאר דבר שיכול להזדייף ולפענ"ד נראה דש"ה בערכאות דמדאוריית' לא חיישינן לזויף דלא מרעי נפשייהו רק דמדרבנן חשו ולכך לא שרו א"א לעלמא בזה אבל כאן דהוא מזייף בעצם דיכול לזייפו וגם יכולה להתקדש לאחר דלא סברה שהיא מקודשת בזה כיון דיכולה לזיף וא"כ פשיט' דא"מ והרי קי"ל דבעינן שיהיה מוכח מתוכו לענין שמועו שמה כמבואר בס"ד וא"כ ה"ה בזה. ובזה מיושב מה שהקשה הא"מ מהא דכתב הר"ן בפ"ב דגיטין דבדבר שיכול להזדייף לא חיישי' דלמא אתי למסמך עלה ע"ש ואמאי חשש בקידושין ולפמ"ש א"ש דשאני גיטין דפסול בכל דבר שיכול להזדייף וא"כ בודאי לא יסמוך עלה אבל כאן דבערכאות מכשיר א"כ חיישי' דיבא לומר דל"ח כלל בקידושין ע"ד שיכול להזדייף ויכשיר אף במזוייף מתוכו ממש ולכך פסול בזה וז"ב: שם ואינו כותבו אלא לדעתה הא"מ הקשה דת"ל דכתב שנכתב שלא לדעת המתחייב אינו כשר לשיטת רש"י ובעה"מ דהו"ל מפי כתבם ע"ש ולפענ"ד לפמ"ש הר"ן בנדרים דף נ"ט דהאשה אינה רק מפקרת עצמה לבעל והוא כזוכה מן ההפקר א"כ ל"ש מדעת המתחייב גבי קידושין ומיהו צ"ע ביבמות דף ל"א דמשמע דגם קידושין בעי מדעת המתחייב: שם ס"ב שמין את הנייר כן מבואר בש"ס קידושין דף מ"ח כגון שחידשה בשטר שאין עליו עדים וכמ"ש הב"י בבדה"ב ובב"ש ס"ק ה' ואף דהתוס' דף ז' ע"ב ד"ה ור"ע מוקי לה ששמין בתחלה ע"ש באמת התוס' לא כתבו רק לר"י דע"כ צריך לדחוק בזה אבל לדידן פשיטא שזה דחוק ועוד דאף לר"י ע"כ הכוונה שעדים שמין לה קודם הקידושין בכסף והיינו שהוא רצה לקדש בשטר רק שהוא פסול וע"ז שמין העדים בתחלה אם יש בו שו"פ מקדשה בכסף אף שהוא רצה לקדש אותה בשטר וא"כ אין ראיה מהתוס' והנטע שעשועים סי' פ"ט כתב דהב"ש והיש"ש לא ראו דברי התוס' אלו אבל אינו מוכרח וכמ"ש. אמנם בגוף הדבר תמוה דכיון דהוא רצה לקדשה בתורת שטר והיאך שמין את הנייר אם יש בו שו"פ דדלמא לא רצה לקדשה בתורת כסף דאל"כ למה לא קדשה בכסף אמנם יש לומר דגם הוא היה מסופק אם יש בו שו"פ ולכך קדשה בתורת שטר אבל באמת