דברי שאול - עדות ביוסף - א קיט

שמתנה היא להוא אתי שפיר דהכא היא קא מתנה. אמנם בגוף הקושיא אתי שפיר לפענ"ד עפמ"ש הרשב"א בחידושים דמכאן מוכח דע"מ לא בעי תנאי כפול דאל"כ היאך חייב להשלים ע"ש נראה שלכך סיים הש"ס זאת דר"א ס"ל כן דע"מ כמעכשיו דאל"כ איך יתחייב והנה כל הטעם דבעי תנאי כפול דאל"כ לא יכול התנאי לבטל המעשה ולפ"ז כאן דיכולה לחזור א"כ לא נגמר המעשה עדיין א"כ לא בעי ע"מ והכי קושית הש"ס דלמה צריך לע"מ כיון דיכול' לחזור לא נגמר המעש' שפיר צריך להשלים אף בלא ע"מ. ובזה יש ליישב קושית הע"י שהקשה דלוקי בחסר דינר דכסיפא למתבעי' ולפמ"ש אתי שפיר דקושית הש"ס כל דיכולה לחזור תו לא בעי ע"מ להיות כמעכשיו: סי' למ"ד ס"א א"צ שיתן הקידושין וכו' עיין ב"ש ס"ק א' שהביא בשם רש"ך דטלי קידושיך מע"ג קרקע לא מהני ואף דבפקדון מועיל משום דשם בתחלה בנתינ' בא לידה ע"ש ולפ"ז במלוה דלהוצא' ניתנה כל שכבר הוציאם לא מועיל מטעם טלי קידושיך מע"ג קרקע דמה שנתן בתחלה לא מועיל דזה כבר עבר ומה שחייבת לתת לו זה אינו רק טלי מע"ג קרקע אמנם אם עדיין בידה בעין בזה נראה דניהו דיכולה להוציא' אבל כל שלא הוציאה והוא מקדשה בזה עדיין שם נתינה ראשונה עליה ואם מקדש במלוה מקודשת גם בזה מקודשת וז"ב לפענ"ד. ובזה ממילא מיושב מה שהקש' הא"מ דמאי פריך בקידושין דף מ"ז על רב ושוין במכר שקנה ואמאי קנה ומאי קושיא שאני קידושין דהוה טלי קידושיך מע"ג קרקע אבל במכר מועיל ולפמ"ש אתי שפיר דהרי רב אמר דהמקדש במלוה אינה מקודשת אף כל שישנו בעין וכמ"ש רש"י שם ובזה לא שייך טלי קידושיך מע"ג קרקע כל ששם נתינ' ראשונה יכול לחול וע"כ משום דאין תורת כסף ע"ז לכך אינה מקודשת וא"כ ה"ה, במכר מהני וז"ב ובזה מיושבין היטב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל שפסק בקידושין דאינ' מקודשת ובמכר פסק דקנה ותמהו עליו דבש"ס מדמי אהדדי ולפמ"ש אתי שפיר דהרי רבינו ביאר דבקידושין דוקא כשאינו בעין הוא דאינה מקודשת אבל אם ישנו בעין מקודשת ועיין ב"ש סי' כ"ח ס"ק י"ט ולפ"ז בכה"ג שפיר יש לומר דטעמו של רבינו הוא משום דהוה טלי קידושיך מע"ג קרקע ובמכר שפיר מועיל והש"ס לא פריך רק במה דרב אמר סתם אף כשישנו בעין וכמ"ש והא דמקדשה בשט"ח דאחרים לשיטת רבינו הוא משום דשם נותן לה שט"ח דאחרים ומגיע לה נתינ' חדשה וכעין שמחלקו התוס' לשיטתם. והנה הא"מ הקשה מהא דהמקדש במעמ"ש דמקודשת והוא רק כמו זכיה שזוכה הלוה בחוב להמקבל וא"כ היאך מהני לקידושין הא אינו בא מיד המקדש אלא מיד הלו' ולק"מ דל"מ אם זכייה היא מטעם שליחות כמ"ש התוס' א"כ הוה שלוחו דמועיל ואף אם זכייה אינו מטעם שליחות כל שהוא מצוה לזכות לו ובא מכחו פשיטא דמועיל ומקרי נתינה מידו ובזה נרא' ליישב קושית התוס' בדף מ"ח שם דאמאי לא מוקי במעמ"ש וקמפלגי אם יכול למחול ולפמ"ש אתי שפיר דאם ימחול אז לא יהיו הקידושין חלין למפרע דלא הי' נתינה כלל מידו וא"ל דנעשה שלוחו דהא ביטל השליחות דהרי מחל לו ולא הי' רק מה שהלוה זכה לו ולא מקרי נתינה והוה טלי קידושיך מע"ג ג קרקע ובכה"ג פשיטא דסמכה דעתה דדוקא היכא דקידושין יהיו קיימים הוא דלא סמכה דעתה וכמ"ש המהרי"ט בחידושיו בסוגיא שם וז"ב ודו"ק: סי' ל"א ס"ג או בכלי הרשב"א בחידושיו לפרק כל הנשבעין נסתפק דבכלי פחוה משו"פ מן הראוי להיות מקודשת כיון דחשוב ממון לשבועה ולשאר דברים ה"ה לקידושין ודבריו צ"ב דשאני קידושי אשה דבעינן הנאת שו"פ ממש. אמנם נראה דכוונת הרשב"א דהנה הר"ן כתב דאף אם אמרה לדידי שו"פ לא מועיל דכל שאינו ממון לא מועיל לחשבו ממון ע"ש ולפ"ז שפיר נסתפק הרשב"א בכלי דבאמת הוא ממון חשוב לשאר דברים רק לקידושין אינו מועיל וכל שאמרת לדידי שו"פ מהראוי להיות מועיל ולפי מה שנראה מדברי הר"ן דהיכא דשו"פ באיזה מקום גם בסתם כל שקבלה אותם אמרי' דמן הסתם חשוב כאילו אמרה לדידי שו"פ וא"כ בכלי דחשוב ממון הוה גם מן הסתם כאילו אמרה לדידי שו"פ וז"ב. ובזה מיושב קושית הא"מ מהא דאמרו בקידושין דף ג' חליפין איתא בפחות משו"פ ואשה בפחות משו"פ לא מקניא נפשה והרי פירי לא עבדי חליפין וכלי הוא ואפ"ה לא מועיל לקידושין ולפמ"ש אתי שפיר דהיינו החילוק שבין חליפין לאשה דאשה באמת בפחות משו"פ לא מקניא נפשה ורק דאמרי' מדקבלה ע"כ אמרה לדידי שו"פ אבל בחליפין א"צ לדידי שוה דאית' בפחות משו"פ וע"ש בתוס' ד"ה אשה ויש ליישב בזה קושית התוס' על רש"י ודו"ק: ובזה מיושב מה שהקשה מהאי דקדיש בציפת' דאסא אמרו לי' והא לית ביה שו"פ אמר להו תקדיש בד' זוזי דאית בה והרי ציפת' הוא כלי ולפמ"ש אתי שפיר דשם דחזינן דלא שוה לה דהרי שאלו לו דאינו שוה ולא אמרה לדידי שוה וא"כ אף כלי לא מועיל ודו"ק: והנה דעת הרא"ש דאף אם שו"פ במקום אחר אין לקידושין רק מקומו ושעתו והקשה הב"ש מהא דאמרו בדף נ"ג גבי מעשר דמקודשת כאן מה"ת ולפענ"ד שאני מעשר דדרך