דברי שאול - עדות ביוסף - א קיח

דדוקא היכא דיכול לעשות מעשה שיהי' נקנה מה"ת רק דהוא לא עשה רק קנין דרבנן בזה אמרו דחז"ל אלמו לקנינים כאלו עשה קנין של תורה אבל היכא דלא משכחת בזה קנין של תורה לא אלמוהו לתקנתם ואינו רק קנין דרבנן. ובזה ישבתי דברי הרמב"ן בב"ב לענין מכירות שטרות שתמה עליהם הפ"י ממע"ש וכתבתי דשאני מעמ"ש דבידו ליקח הדבר מאחר ולהקנות לו בקנין תורה וגם האחר יכול להקנות לו בקנין תורה לכך נעשה קנין תורה ושפיר קתני מקודשת דמשמע מה"ת אבל במכירת שטרות דאי נימא דא"י למכור מה"ת ורק דרבנן תקנו קניה לזה וא"כ לא משכחת לה קנין של תורה כלל במכירת שטרות א"כ איך קתני מקודשת מה"ת ולפ"ז גם כאן בשלמא במעמ"ש שפיר מקודשת גם מה"ת דמשכחת לה קנין מה"ת משא"כ בגזל אחר יאוש בלבד דמה"ת לא קנה בשום אופן וא"כ לא נקנה רק מדרבנן וז"ב ויש להאריך הרבה בזה ואכ"מ: שם סעיף כ"א בא"ה דאורייתא התוס' בקידושין דף ג' כתבו דאף שיכול להנות שלכ"ה היא סבורה דיכולה להנות כדה"נ ונראה דכוונת' למ"ש הרשב"א סי' אלף רל"ג דלכך המקדש במלוה ופרוטה דעתה אפרוט' היינו משום דהוא בעין ודעתה אבעין אבל במקדש בראוי ושאינו ראוי אינה מקודשת ע"ש ולפ"ז כד"ה מקרי בעין ודעתה אזה ושלבד"ה אינו בעין ואינה מקודשת ובזה יתיישב קושית השעה"מ מהא דאמרו בבכורות דף י"א תקדש מה דביני ביני ולפמ"ש אתי שפיר דכל דביני ביני הוה בעין שפיר מקודשת ועדיין צ"ע דעכ"פ הו"ל בראוי ושאינו ראוי: סי' כ"ט ס"א ע"מ שתחזירהו לי דעת הב"ח דמיירי בכפל התנאי דאל"כ התנאי בטל והמעשה קיים ובב"ה השיג עליו דהא בתוס' כתבו דהך דאתרוג מיירי בלא כפל ואפ"ה אין הקידושין קיימין ע"ש לכאורה רציתי לומר לפמ"ש הב"ש דאף לדעת הרא"ש דמוקי בכפל התנאי אפ"ה גם בלא כפל לא יצא דעכ"פ היא לא סמכה דעתה וסברה שתחזיר רק שכתב כיון דלפי המסקנא סגי במתנה ע"מ להחזיר רק משום גזירת חליפין וכאן דבאמת ל"ד לחליפין כל שלא כפל התנאי א"כ סגי בזה ע"ש ולפ"ז לפי הס"ד דלא קנה באשה במתנה ע"מ להחזיר א"כ אף שלא כפל התנאי עכ"פ היא לא סמכה דעתה ואינ' מקודש' והב"ח כ"כ לפי למסקנא דנקנה במתנה ע"מ להחזיר לולא גזירת חליפין הא אכתי יקשה דא"כ במכר אמאי לא קנה דבמכר אך שייך ענין לא סמכה דעתה ועיין בש"ך חו"מ סי' קיץ ס"ק א'. אמנם בגוף דברי הב"ח תמהני דהב"ש פתח בהצלה תחלה דדוקא באתרוג שייך אומדנא ואמאי לא אחז צדיק דרכו דמ"ש כיון דעכ"פ מיירי באתרוג בלא כפל א"כ כל הסוגיא מיירי כן וע"כ כוונתו דאל"כ מאי פריך הש"ס מאתרוג על הנך דס"ה דמיירי בלא כפל אבל באמת אי מהא לא איריא דכיון דבאתרוג יש אומדנא א"כ שוה אתרוג בלא כפל להנך דמיירי בכפל וז"ב ופשוט וא"ל דמנ"ל להקשות ודלמא גם באתרוג לא שייך אומדנא דז"א דא"כ ע"כ מיירי באתרוג בכפל דכל הסברא דמיירי בלא כפל הוא מחמ' אומדנא וא"כ דברי אא"ז הב"ח נכונים מכל צד: שם סעיף ב' בהנאת מתנה זו עיין א"מ שהקשה דאמאי חייב בשנים שקבלו פקדון ביחד ונעשו ערבים והא לא מטי הנא' לבן דעת דמה הנאה הגיע לש"ח ואף דהמניה ע"כ זו לא חשוב הנא' דא"כ יהי' ש"ש בשביל זה וע"כ דחה דין זה ובמחכ"ת לק"מ דבאמת שפיר הגיע הנאה לידו לאשר לכ"א משניהם הפקיד זה ולולא שניהם גם יחד לא הי' מאמין להם ובהאי הנאה דהמניה והא דלא נעשה ש"ש הוא משום דבש"ש בעי הנאה שו"פ כמבואר בב"מ דף נ"ט וערב אף דלא הגיע לידו שום ממון נעשה ערב בהאי הנאה דהמניהו וע"י הפקיד וכמ"ש הריטב"א הובא בא"מ כאן וז"פ: שם אבל אם הרוויח הזמן וכו' כ"כ הרשב"א ובח"מ וב"ש תמהו עליו דאטו אם יעשה ערב על הריבית מה שהרחיב הזמן לא יהי' ערב ועוד דמ"מ היא נהנית שעשה צוויה ושו"פ ולפענ"ד נראה דלא נעשה ערב בזה כיון דלא על אמונתו הלוהו ומה שהרחיב לו הזמן מוכרח הי' דלא היה לו לשלם וכל שלא על אמונתו הלוהו לא נעשה ערב וזהו עיקר כוונת הרשב"א ובלא"ה באמת הרחבת הזמן אינה שו"פ דהמבטל כיסו של חבירו פטור ובאמת בהא דמבואר בחו"מ סי' ע"ג דחיוב שבועה על המתנת הזמן צווח המהרי"ט דהוה מבטל כיסו של חבירו וצ"ל דמ"מ הי' יכול לכופו שיפרע לו בזמנו ועיין בקצה"ח אבל בערב דע"ז לא הי' יכול לכופו דהרי הוכרח לעשות ערב ופשיטא דלא נעשה ערב וגם אינו שו"פ דהוה מבטל כיסו של חבירו ועיין בט"ז סי' כ"ח: שם סעיף ז' והוא ישלים עיין א"מ שהקשה בשם אחיו במה דפריך הש"ס בקידושין דף ח' על ר"א דאמר מקודשת וישלים מהא דאם רצה אחד מהן לחזור יחזור ומאי קושיא דהא הוא יכול לחזור ויתבטל התנאי והיא יכול' לחזור ונתינה בע"כ ל"ש נתינ' ע"ש והנה אף למ"ד שמה נתינה כתב הרשב"א דהיא אינה מתקדש' ולפמ"ש הב"ש סי' כ"ז ס"ק ב' דיש חילוק בין