דברי שאול - עדות ביוסף - א קי

גזלתי ואם יש עדים אינו נאמן ע"ש ולפמ"ש א"ש דא"כ יקשה רישא דבגזלתי והחזרתי א"צ לטעם מגו וכמ"ש דטענה בפ"ע היא כל שלא נעשה רשע ולפ"ז שם צריך למתני מה דנאמן מחמת מגו וז"ב. ובפשיטות יש לומר דכל הטעם דצריך להחזיר בעדים משום דמלוה אומר לפרעון משא"כ בגזילה ולפ"ז שם במודה ר"י דאמרינן התם שור שחוט לפניך ופירשו התוס' דאיכא ריעותא ולפ"ז י"ל דכל שגזל עכ"פ איכא ריעותא ואינו נאמן במגו לר"י דבשלמא בהלואה שייך מגו דאין כאן ריעותא במה שלוה ועומד לפרעון משא"כ בגזל זה צריך עדים ודוק היטב ויש להמתיק הדברים דכיון דאמרו דהגוזל לחבירו בעדים צריך להחזיר בעדים ומשום דכל שגזל אינו עתיד לחזרה א"כ עכ"פ הוה ריעותא בטענתו ס"ל לר"י דבברי וברי הוא נאמן וה"ה בזה דנגזל נאמן דבשלמא הלואה אינו ריעותא במה שטוען שפרע דעומד לפרעון משא"כ בזה שגזל יש ריעותא לא שייך למתני ומודה ר"י ודו"ק היטב ובזה מיושב מה דק"ל דאם נימא דצריך להחזיר בעדים קשה לתני בטענת גזילה וא"צ שני עדים רק בע"א סגי ובטוען שלא זזה ידו ולא החזיר דהו"ל מחושאיל"מ וגם בטוען שגזל ג"כ הו"ל מחושאיל"מ ועיין בחו"מ סי' ע"ה סעיף י"ג ואף להסמ"ע והש"ך שם כל שצו שצריך להחזיר בעדים שוב הו"ל מחושואיל"מ ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק היטב: בסי' ס"ה סעיף י' למי שאמר מנינם יחזיר כתב הרא"ש דהא דצריך כריכה הוא כדי שיוכל ליתן סימן דאל"כ נתייאש ותמה הקצה"ח ובתומים דהא בחוב ל"מ יאוש ולפענ"ד נראה דבאמת לא מועיל יאוש בחוב וגם לא נתייאש שסבר דהלוה יודה אבל כיון דגבי הלקוחות לא מועיל דחיישי' לקנוניא שוב הו"ל שטר שנמחל שעבודו לענין משועבדים וגם לגבי בנ"ח אתרע שטרא ועיין בסי' מ"ח ובסי' נ"ה וסי' נ"ז ובזה מיושב קושית התומים וקצה"ח דא"כ הא דקתני אין בהם אחריות נכסים יחזיר והא אתייאש ואי דיש לו סימן אף כשיש אחריות יחזיר ולפמ"ש א"ש דבאמת אין בו סימן רק דכיון שאין בו אחריות א"כ ל"מ יאוש וגם לא אתייאש דסבר דהלוה יודה לו ומשועבדים אין כאן ודו"ק: כלם הקשו על הא דאית' בסי' ס"ה סעיף י"ג צריך להביא ראיה והא לפי מה דקי"ל עבחז"ל א"צ להביא ראיה כדאמרו בש"ס דף י"ט הניחא למ"ד זכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו לחירות ועיין בש"ך ס"ק ל"ג והנראה בזה ומקודם נבאר דברי הרשב"א הובא בשטמ"ק שהקשה דאמאי לא קאמר החששא שמא מכר עבדו בנתים והעבד יוציא השטר שחרור ויצא שלא כדין מיד רבו שני וכתב כיון דהש"ס נקט לגבי גט בלקוחות נקט גם הכא לקוחות ושאלני דודי הרב החריף מוה' יוסף נ"י במכתב דאכתי קשה למאי דמשני הש"ס דאמרו ליה אייתי ראיה מאימת מטי שטר לידך והרי הש"ס מקשה לעיל גבי גט ומ"ש משאר שטרות דלא יחזיר ומשני בשלמא בגט הא דמהדרי ליה כדי שלא תתעגן ותיתיב אבל גבי שטר דלטירפא קאי אי לא דקמו רבנן דמזמן ראשון הוא לא הוו מהדרי ליה והקשה דא"כ גם כאן בשלמא לחששת הש"ס נגד לקוחות א"כ אין השטר עומד לכך ושפיר אומרים לו אייתי ראיה מאימת בא לידך משא"כ לגבי השחרור גופא דע"ז עומד לא שייך לומר הבא ראיה והשבתיו דעדיין אין ראיה משטר שחרור דצריך לו. חדי שלא יתעגן ויתיב וכמו גבי גט ותדע דאטו בגט לא נ"מ לענין טירפא רק דכיון דע"כ צריך להדר לה מחמת שלא תתעגן א"כ אין ראיה וה"ה בזה ורק בשטר טירפא דלא נ"מ רק לטירפא ושפיר יש ראיה מדמהדרו לי' ועיין בש"ך כאן ותראה הדבר מפורש וז"ב איברא דאכתי יקשה דא"ל דלכך הדרוהו משום חשש עיגון והא דעת התוס' בגיטין פ"ב גבי זמן בגיטין דהעבד מוחזק בעצמו בכל ספק שנולד וכ"כ המהרי"ק ועיין מלמ"ל פ"ה מעבדים ה"א וא"כ מחמת העיגון פשיטא דלא היה צריך להחזיר דבלא"ה לא יתעגן דכיון דהעבד מוחזק בעצמו וא"כ יצא לחירות אך זה אינו דא"כ בלא"ה אין מקום לקושית הרשב"א דע"כ מוכרח לומר הטעם משום חשש לקוחות דמחמת חשש שמא מכרה העבד יקשה הא אף אם לא יחזיר השטר לא ישתעבד העבד דמוחזק בעצמו וע"כ דהרשב"א לא ס"ל סברא זו ועיין בקצה"ח סי' פ"ח סק"ט וא"כ אין קושיא להרשב"א ובזה יש ליישב דברי הרא"ש שהבין דהרי"ף סובר דל"ש עבחז"ל כל שמכרה הדבר אח"כ והקשה הש"ך בסי' ל"ט בקיצור מכאן גבי ש"ש דניחוש דלמא מכר העבד בנתים ול"ש עבחז"ל דהרי מכר אותו דבר ששיחרר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דיש לו' דסובר הרא"ש דהעבד מוחזק בעצמו וא"כ לא חיישי' שמא מכר בנתיים כיון דהוא מוחזק בנתים אך ז"א דאכתי יקשה דניהו דלגבי עצמו מקרי מוחזק ולא ישתעבד אבל גבי נכסיו שייך החשש דלמא מכרו בנתיים ובטל הזכות ושפיר לגבי הנכסים דלא מקרי מוחזק ושפיר חיישינן. אמנם באמת בלא"ה אין מקום לקושית הש"ך דהרי כאן בש"ס לא נחית לחשש זה דשמא מכר העבד וכמ"ש הרשב"א דאגב דנקט לעיל גבי גט לקוחות נקט כאן החשש לקוחות וא"כ כיון דלא נחית לחשש מכירת העבד שפיר אמר הניחא למ"ד זכות הוא לו וכו'. ובזה מיושב היטב דברי הטור דלכך כתב דמוכרח להביא ראיה דבאמת חיישינן שמא מכר העבד וא"כ נתבטל הזכות אף אם סובר עבחז"ל ולכך צריך להביא ראי' ולא חיישי'