דברי שאול - עדות ביוסף - א יא

כתובו' למה תקנו בתול' נשאת בד' שמא תתקרר דעתו מה"ת לחוש לזנות הא זנות לא שכיחא וכתב בשטמ"ק שם בשם הרא"ש דדוקא זנית דנשוא' ל"ש דבעל' משמר' אבל זכות דארוס' שכיח ע"ס ולפ"ז בארוסה דזנות שכיח שוב צריך זמן מטעם דכד"נ דמיא. אמנם נראה דהנה הפ"י הקשה בסוגיא דזמן בגיטין מה מועיל הזמן הא תוכל להטמין הגט ותאמר גרשתני ותהי' נאמנת וכתב כיון דקיבל' התרא' א"כ אינה נאמנת דהא קבלה התרא' דבשלמא כשיש לה גט בלי זמן תוכל לומר משחק הייתי אבל כשאין לה גט לא תהי' נאמנת וע"ש ולפ"ז גם אנן בדידן נאמר דבארוס' אם כתב לה כתובה או שהיו הקידושין והנישואין ביחד ל"צ זמן רק בארוס' שאין לה כתובה צריכין חז"ל לתקן זמן ולפ"ז עדיין לא הועילו אם (לא) יתקנו זמן בקידושין דהיא תוכל להטמין השטר קידושין והוא יכתוב לה כתובה בלא זמן ועדים בכת"י ויהי' כד"מ ותוכל לומר משחק הייתי אמנם בגוף הקושיא שהקשיתי דזנות ל"ש נראה לפענ"ד דמ"מ צריכין דו"ח דהא באמת גם בד"מ מן התור' צריך דו"ח ורק דבטלוהו וא"כ כל שיש שום ד"נ מהראוי שיתקיים על ד"ת אמנם לפענ"ד הדבר תלוי במה שנחלקו הקדמונים הובא בריטב"א סוף יבמות דר"פ פירש דגיטין וקידושין לא בעי דרישה וחקירה מן התורה כו' ורק דד"מ ג"כ בעי דריש' וחקיר' מה"ת וחז"ל הוא דבטלוהו וכל שיש לדמותו לד"נ צריך דרישה וחקיר' כד"מ וכד"כ וכאן לא שייך הנעילה דלת ע"ש ולפ"ז כיון דמצד הדין א"צ דריש' וחקירה כלל כל שזנות ל"ש ולא פריך ביה ד"נ ובד"מ בטלו לדו"ח שוב הוי כשאר איסורים וא"צ דריש' וחקיר' ודו"ק ובדברי ב"י אלו אמר ש"ב תלמידי מוה' אברהם ני' בהא דאמרו בגיטין דף י"ז אהני דלכתחל' לא תנשא ולא נודע הסברא דמ"מ עדיין לא הועילו בתקנתן לר"י ואמר הוא דהנה הנ"י והרשב"א כתבו דהא דל"צ זמן בגיטין משום דרישה וחקיר' משום דאיכא כתובה למשקל ולפ"ז הרי נודע מ"ש הר"ן ריש גיטין דהיכי דלכתחי' לא תנשא אין לה כתובה דלא קרינן ביה לכשתנשאי לאחר תטלי מ"ש לכי וא"כ אם אהני דלכתחל' לא תנשא א"כ ליכא כתובה למשקל דלא קרינן לכשתנשאי א"כ שוב מדינא צריך זמן מטעם דריש' וחקירה דדמיא לד"נ וזה נכון: פרק ג' הלכה ב וכן אם ראה הדיין שהדין מרומ' וכו' כתב הכ"מ בדין מרומה כ"ע מודו דברייתא הוא בפרק שבועת העדות והלח"מ תמה עליו דהא שם מיירי אחר שכבר ידע דהדין מרומה אבל לחוש לדמ"ר ולחקרו לא שמענו מהך ברייתא ולפענ"ד דרבינו אזיל בשיטת המהר"ם מרוטנבערג וכן הוא לפסק הלכה והובא בח"מ סי' ט"ו סעיף ג' ד' דמחלק בין אם התובע רמאי דבזה צריך לסלק עצמו ובין אם הנתבע רמאי דאז צריך לחקור ולדרוש דאל"כ יהי' חוטא נשכר ועיין בב"י שם שכתב דגם הרמב"ם ס"ל כן ועיין בסמ"ע שם ס"ק ט' והטעם נראה לפענ"ד דבאמת מצד הדין גם בד"מ צריך דו"ח רק משום נעילת דלת בטלו ולפ"ז אני אומר להיפך דהיכי דעי"ז שלא נצריך דו"ח יהיה נעילת דלת א"כ בודאי הדרן לדינא דצריך דרישה וחקירה ולפ"ז כשהתובע רמאי דלא שייך נעילת דלת יכול לסלק עצמו דדלמא לא יוכל לחקור ולדרוש היטב והתורה אצרכי' דרישה וחקירה כדי שיבא על האמת וכההוא דר"ע בסוף יבמות ולכן יוכל לסלק עצמו אבל כשהנתבע היא רמאי דאם יסלק עצמו יהיה חוטא נשכר ויהיה בודאי שייך נעילת דלת וא"כ שוב בודאי צריך דרישה וחקירה וז"ב ומעתה דברי הכ"מ מבוארים דהך דשבועות העדות ודהכא חד טעמא הוא משום דדין מרומה בעי דו"ח ובגוף קושית התוס' נראה לפענ"ד עפמ"ש הריב"ש בתשובה והעתיקו הרמ"א סי' ט"ו דמה שאמרו דבדין מרומה בעי דו"ח אינו שוה לד"נ לגמרי רק שהדיין יחקור היטב בכל מה שאפשר ובתומים הקשה בסי' ל' ס"ק מ' דמלשון הש"ס משמע דבדין מרומה שוה ד"מ לד"נ דמוקי המשנה בדין מרומה וכבר הרגיש בזה הריב"ש בעצמו וכתב ליישב זאת אבל בחידושי הר"ן לסנהדרין כתב ג"כ ככל דברי הריב"ש והקשה קושיא זו וכתב דמשכחת לה היכי שהדיין חושש בכל הענין שהוא מרומה בכה"ג צריך לעשות דרישה וחקיר' בשלימות כבד"נ ועיין בשו"ת מוהר"ל אשכנזי שהאריך בזה ולפ"ז נראה לפענ"ד שזה ההבדל בין שני הסוגיות דהנה הר"ן חידש עוד שם וכן נמי אע"פ שקיבל הדיין עדות העדים אם הדיין חושש בדבר ואין הבע"ד יכול לטעון הרי העידו עדותן ע"ש ולא נתבאר מה יעשה הדיין ולפענ"ד שבזה צריך לסלק עצמו דמה יש לו עוד לעשות הרי לא יתקן בזה במה שיחקור את העדים שהרי מ"מ יהיה רמאות בדבר אמנם באם חושש שיש רמאות בענין העדים ואם יחקור אותם יבא לידי בירור ואז צריך לחקור בדו"ח וז"ב: הלכה ד' ד"ת שאין מקבלין עדות וכו' עיין כ"מ ולח"מ ובש"ך סי' כ"ח ס"ק י"ד שהאריכו בזה וכבר הארכתי הרבה בביאור כל השיטות וכעת חדשות אני מגיד דלפענ"ד טעמו של רבינו משום דד"ת גם בד"מ צריך דרישה וחקירה ובכתב בודאי לא שייך דריש' וחקיר' כמו שנראה מהריב"ש הובא בש"ע סי' י"ג סעיף ג' דאין לדיין לקבל טענות בכתב ומטעם דמפיהם ילמד להבין מי הטוען אמת ומי שקר אבל בכתב יוכל ליפות השקר ביפוי הלשון ע"ש וא"כ מכ"ש בדריש' וחקיר' ר' דהטעם הוא שיחקרו