דברי שאול - עדות ביוסף - א י

לו שיש נפקותות הרבה בין מטבע זו לאחרת ול"ד למנה שחור ולבן ששניהם מטבע אחת רק שזה לבן וזה שחור משא"כ כאן וזה הוי כחקיר' בגוף המעש' וכמ"ש למעל' שוב ראיתי בב"ח שהרגיש בזה והנה הב"ח כתב שם דגם רש"י בריש היו בודקין שכתב דמכירין אתם אותו אינו מחקירו' של הזמה אין כוונתו דלא הוי כלל כהחקירו' אלא בדיקו' לבד דז"א דא"כ הוי ליה למתני בדיקו' מכירין אתם אותו אלא שאינו מכלל החקירו' של הזמה והוי מכלל חקירו' של גוף המעש' ולענין דינא לא פליג על הרמב"ם. והנה ש"ב הרב החריף תלמידי מוה' אברהם נ"י הראה לי דברי רש"י בפסחים דף י"ב ע"א ד"ה ותניא שכתב וז"ל דקתני התם מכירין אתם אותו התריתם בו במה הרגו בסייף הרגו או בארירן כליו שחורים או כליו לבנים וכל המרב' בבדיקו' הרי"ז משובח ומה בין חקירו' דהנך שבע קמייתא לבדיקו' אוחרנייתא הרי מבואר דבסייף או בארירן לדעת רש"י בכלל הבדיקו' הן ומכירין אתם אותו ג"כ בכלל הבדיקו' ויפה תמה בזה אלא שדברי רש"י עצמן תמוהין במ"ש דקתני התם והיכן נשנה זאת דבמשכ' לא איתא במה הרגו בסייף או בארירן רק למי עבד ובמה עבד והוא רק מימרא דר"ח בגמרא אחד אומר בסייף הרגו ואחד אומר בארירן הרגו אין זה נכון וצע"ג ומצאתי בתוספתא בפ"ט מסנהדרין קצת מזה הלשון שכתב רש"י אבל בשינויים רבים וגם שם אינו מבואר אם הוא מן החקירו' או מן הבדיקו' שהרי כתב שם להיכן הי' פניו הפוכו' בשעה שהרגו וזה בודאי מכלל הבדיקו' ולא נזכר כלל בשום מקום ששואלין זה אם פניו הפוכו' בין בחקיר' בין בבדיק' וצ"ע בכל זה: והנה בענין דו"ח בעידי קידושין נחלקו הפוסקים והרמ"א באהע"ז סי' מ"ב סעיף ד' כתב כל עדות שלא נחקר בב"ד לא מקרי עדות לענין קידושין כך משמע במרדכי בפרק אד"מ ולכן אפי' אם אמרו העדים חוץ לב"ד יכולין לחזור בהם בב"ד ולומר דלא נתקדש' וכן להיפך ואח"כ כתב דעדי קידושין א"צ דריש' וחקיר' והוא תימה דסותר את עצמו בתוך כ"ד וכבר הרגיש בזה הב"ש ס"ק י"ד וכתב שדוחק לומר אם היא מכחש' אז בעינן דרישה וחקיר' וכוונתו דדוחק לומר דהרמ"א מיירי במ"ש כל עדות שלא נחקר עדותן בב"ד במכחש' דוקא דהי' לו להזכיר זאת. אמנם גוף דברי הרמ"א תמוהים דהרי בב"י סי' ל' העתיק דברי המרדכי והוא כן במרדכי עצמו דעדים הבאים לאסר' ע"י שאומרים שנתקדש' צריכין דריש' וחקיר' הואיל והיא מכחישתן וא"כ הרמ"א שהעתיק דינו של המרדכי ס"ל דצריך דריש' וחקיר' ולמה העתיק אח"כ דברי הרשב"א ואם מיירי כאן במכחש' ואח"כ מיירי בלא מכחיש וא"כ הי' לו לבאר והנרא' שהב"ש לא ראה דברי הב"י בחו"מ סי' ל' אמנם נרא' דכוונ' עמוק' כיון הרמ"א ז"ל דהנ' הב"י כתב דבאים מכחשת והודית שויא אנפש' חתיכ' דאיסורא ולכאור' צ"ב דהא קידושין בעי עדים ומה מועיל בהא דהודית. אמנם היטב אשר דיבר בזה תלמידי ש"ב מוה' אברהם נ"י דהא באמת הי' סגי בשניהם מודים רק משום דחב לאחריני וזה לא שייך רק כשאין עדים כלל אבל כל שיש עדים על גוף הדבר רק שלא נחקרו בדריש' וחקיר' ובכה"ג הא בד"מ א"צ דריש' וחקיר' וא"כ ממילא אסור' אכולי עלמא וא"כ שוב לא הוי חב לאחריני ולפי"ז נרא' לפענ"ד כיון דתורת עדות אין כאן דהא כשהיו מכחישין לעדים היו צריכין דריש' וחקיר' א"כ אף עכשיו שאינם מכחישים מ"מ עדיין לא נגמרה עדותם ויוכלו לחזור מהגדתם ומה יקרו בזה דברי הרמ"א שכתב כל עדות שלא נחקר בב"ד לא מקרי עדות לענין קידושין ולכן אף וכו' יכולין לחזור והיינו כיון דהיו יכולין להכחיש אותם אף דלא הכחישו יכולין לחזור דאינם בגדר עדות לענין זה וז"ב: והנה בגוף הדין דעידי קידושין אינם צריכין דרישה וחקיר' כתב הב"י בשם הנ"י והריב"ש והרשב"א דהטעם כדאמרו סוף יבמות כיון דאיכא כתובה למשקל כד"מ דמיא והיינו שנ"מ לענין כתוב' ולפ"ז בארוס' דלית לה כתוב' הי' צריך דריש' וחקיר' ע"ש בב"י סי' ל' איברא דלפ"ז יקשה הא דאמרו ביבמו' דף ל"א מפני מה לא תקנו זמן בקידושין הניחא למ"ד משום פירי הא ארוסה לית לה פירי וקשה כיון דלית לה פירי ושום חיוב ממון א"כ דמיא לד"נ ומדינא צריך זמן וכבר הקשו כן כל האחרונים והנרא' בזה דהנה הא דנחלקו בעידי נשים אי כד"נ או כד"מ דמי ומזה נחלקו לענין עידי קידושין צריך ביאור דניהו דאין כאן כתובה וליכא ד"מ מ"מ הא גם ד"נ אין כאן כעת רק שאם תזנה יצמח ד"נ והרי אמרו בגיטין דף י"ז ר"ל לא אמר כר"י משום דזנות לא שכיח וא"כ לא עדיף מה דפתיך ביה ד"נ מהא דפתיך ביה ד"מ דהרי באמת סופה להנשא ויהי' לה כתובה רק דכעת אין מגיע לה עדיין כתוב' והרי גם ד"נ אין כאן כעת ולמה נדמיהו יותר לד"נ מלד"מ ואדרבא איפכא מסתברא דכתוב' סוף להיות לה בבירור אבל זנות ל"ש וקרוב יותר שלא תבא לד"נ וצ"ל דהב"י קאי אליבא דר"י דזנות שכיח ולפ"ז שפיר אמר הניחא לר"ל דלדידי' דזנות ל"ש שוב יותר דמי לד"מ ובאמת לפענ"ד גם לר"י ל"צ זמן משום דריש' וחקיר' דאטו נחלקו במציאו' אי זנות שכיחא או לא רק דלר"י תקנו זמן וחששו אף על המיעוט דתקנ' לכל העולם עושים אף להמיעוט כמ"ש המפרשים ולפ"ז גם לר"י זנות לא שכיחא איברא דעדיין קשה דהרי התוס' הקשו בריש