דברי שאול - עדות ביוסף - א קז

לא הי' הפשוט מעכב דיכול לסלקו בזה וא"כ גם עכשיו יכול לסלקו מיהו בזה יש לומר כיון דהפשוטים יכולים לעכב דאין שעבודו ע"ז א"כ פש ט' שכבר זכו בו ולא מצי הבכור לסלק בזה וכמ"ש הפ"י שם לקמן ויבואר אח"כ ומעת' נבא לדין השני דהיינו בראוי דמלוה דמבואר בסי' ק"ז דהבע"ח גובה מזה ולגבי בכור מקרי ראוי ובזה יש להסתפק אם יוכל לסלקו והנה הפ"י שם כתב דכל הטעם דבע"ח גובה ממלוה הוא משום דמשועבד מדר"נ וא"כ הא קיי"ל דהיכ' שיש נכסים אחרים לא שייך שעבוד' דר"נ ולא נשתעבד המלוה כאן ואח"כ זכו בו היורשים פשיט' כיון דכבר זכו בו היאך ידחם הבכור מזה והנה מלבד דגוף דבר זה דהיכ' דאיכ' נכסים אחרים לא שייך שעבוד' דר"נ לא ברור וכמו שהאריך הש"ך בסי' פ"ו בזה ואף דהיכ' דאיכ' פסיד' מודה הש"ך דאינו גובה זה דוקא התם אבל הכא מאי חזית דאזלת בתר פסידת הפשוט ניזל בתר פסידת הבכור והבכור רוצה לסלקו בזה והמלו' ג"כ מרוצה וטפי מקרי הנכסים מוחזקין ביד הבכור שהרי יש לו פי שנים בו משא"כ לגבי הפשוט ואף דבאותו חלק הראוי הם שוה בשוה ואינו מוחזק זה יותר מזה וכעין שכתבו התוס' ריש ב"מ מ"מ עכ"פ יש לחוש לפסידתו של זה יותר ממה שיש להפשוט אמנם אף אם נניח זאת מ"מ הא השתא בלא"ה משועבד מלוה שיש לו ביד אחרים דכל סמיכתו ע"ז וכמ"ש הסמ"ע בסי' ק"ז לענין מטלטלי דיתמי דבזמן הזה משתעבדי מדינא דכל עיקר סמיכתו עליהם וה"ה לענין מלוה ביד אחרים ואף דהב"ש סי' ק' ס"ק ב' לתקש' בזה בלשונות הרא"ש דסתרי אהדדי לפמ"ש הש"ך ס"ק ב' בסי' ק"ז מיושב הרב' לשונות ע"ש ודו"ק וכ"כ בשו"ת שארי בעל נוב"י בחח"מ מהד"ק סי' ל"ד והחזיק דבריו במהד"ת חח"מ סי' נ"ג והמעיין בשו"ת פ"י הנ"ל ובשו"ת נוב"י הנ"ל בשני המקומות יראה שיש להשיב הרבה מזה ע"ז והרב' ראיות יש לדחות ובאמת שכ"ז באותו ראוי שהוא מלוה בזה יש מקום לדברי הפ"י דאינו משתעבד מדר"נ והוה ראוי אבל מאד תמהני אמאי דחה הפ"י דברי אחיו השואל בקש והא משכחת הרבה עניני ראוי דמשתעבדי לבע"ח ולגבי בכור מקרי ראוי כמו משכנית של כותים וכדומ' ושאני בכור דכתיב בכל אשר ימצא ובעינן שיהי' מצוי משא"כ לגבי בע"ח וגם בנדון האבליגיציאהן שחקר הנ"ב בזה ל"ש דברי הפ"י דפשיט' דמשתעבד לבע"ח וא"כ יכול הבכור לסלקו ומאד תמהני על הנוב"י מה כל החרד' הזאת שהחריד עלינו במהד"ת מחמת תשובת הפ"י דהא לא קרב זא"ז דשאני נ"ד מנדון הפ"י אמנם בגוף הדין נרא' העיקר דהדין עם הפשוטים דממנ"פ הא באמת מחוייב הבכור לשלם פי שנים בחובות אביהם ומטעם דנכסי אביהם נשתעבדו מאי אמרת דראוי לא נשתעבד לבע"ח וא"כ איך אתה מסלק להבע"ח וע"כ משום דבזמן הזה סמך עליהם או דנשתעבדו מדר"נ וכיון דנשתעבדו שוב צריך, לשלם פי שנים וז"ב מאד לדעתי: נתתי לבי לתור ולדרוש בענין השריפ' ר"ל אשר הי' פה עירנו בליל אחר צ"ג שנת תקצ"ט והנה זוגתי קבצה איזה סך מעות לצורך הכנסת כלה אחת ואח"כ נמצא שאותן מעות נחסר לא נודע מה הי' לו ואותן מעות ה' מונח בתוך תיבה שמעותיה מונח ג"כ שם וגם מאותו מעות נחסר ג"כ והנ' מה משפטו אם חייבת לשלם אותן מעות או לא. והנ' לכאור' הדין מפורש סי' רצ"ב ס"ו דאם הנפקד שולחני או חנווני והמעות אינו צרור וקשור קשר משינה דקודם שנשתמש לא הוה רק כש"ש וחייב בגניב' ואביד' ופטור מאונסין ולפ"ז כיון דקי"ל דשריפ' הוה אונס ועיין בסי' ש"מ בסמ"ע ס"ק א' ובש"ך שם ועיין בסי' קצ"ח סעיף ה' וא"כ פטור' מאונסין קודם שנשתמש. אמנם אחר העיון נרא' לי דחייבת דל"מ לפמ"ש הסמ"ע שם ס"ק ט"ז דלפי דעת הרמב"ם בסי' רס"ו סכ"ה דדמי אביד' הוה שואל דל"ד לכאן כיון דהוה בפקדון דאתייר' שמא יבא בעל הפקדון ויתבענו לא הוה רק כש"ש ע"ש ולפ"ז כאן דלא שייך זאת דאטו נתנה בפקדון ול"ש שיתבענו בפתאום דיכול' לומר שלא קבלה עדיין כ"צ וא"כ הוה כשואל ובזמן הזה שכל עסקינו בריבית הכל דינו כחנוני כמ"ש הסמ"ע שם ס"ק י"ח בשם המרדכי ובלא"ה לפמ"ש הסמ"ע בסי' רס"ז ס"ק ל"ח בטעמי' דרמב"ם לפי שס"ל ששומר אביד' ש"ש לכך בהני דמים שמותר להשתמש מעלינן חד דרגא משא"כ לדעת ר"א דלא הוה רק ש"ח מעלינן חד דרגא ולפ"ז כיון דהוה ספיק' דדינ' אי שומר אביד' ש"ח או ש"ש משום פרוט' דר"י כמ"ש בסי' רס"ז סעיף ט"ז ובש"ך שם ס"ק י"ד ולפ"ז גם במעות הלז אפשר דשייך שם פרוט' דר"י דבשע' שעסוק' לקבץ אותן המעות או למנות אותן המעות ולהניחו בתיב' אפשר דשייך פרוט' דר"י וכיון שכן היכא דמותר להשתמש מעלינן חד דרגא דהוה שואל ובאמת דברי הסמ"ע צ"ע דא"כ למה נדחק בסי' רצ"ב לחלק מדמי אביד' לפקדון דהא בפקדון אם הי' צרור וחתום לא הוה רק ש"ח א"כ לא מעלינן רק חד דרגא וצ"ע עכ"פ כאן מהראוי לחייבה וא"ל דכיון דשומר אביד' הוה ספיק' דדינ' ואי תפס הוא דל"מ מיניה הא בלא"ה פטור א"כ יכולה לומר קים לי דלא הוה רק כש"ח ולא מעלינן רק חד דרגא דז"א דהא במעות צדק' קי"ל בש"ע יו"ד סי' רנ"ז דכל ספק בצדק' אזלינן להחמיר ואף להש"ך שם שחולק בזה יש לומר