דברי שאול - עדות ביוסף - א קו

לא היתה כן והוא עבר על רצון התור' ממיל' עבר אהורמנ' דמלכ' ובזה מבואר מה דפריך הש"ס בב"ב דף ק"ל הא מלא יוכל לבכר נפק' ופירש רשב"ם דמדאמר רחמנ' דחלק בכור לא יוכל לבכר מכלל דחלק פשיטות יוכל לשנות והקש' הקצה"ח דמהיכ' מוכח דלמא גם חלק פשיטות א"י לשנות רק דבחלק בכור' עובר בלאו ובחלק פשיטות אינו עובר בלאו רק דלא אהני מעשיו וע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת עיקר דעובר בלאו הוא מכח דשינה רצון התור' דכיון דחזינן דרצון התור' שלא יבכר ואף אם עבר וביכר לא מועיל ממיל' אם ביכר עבר אהורמנ' דמלכ' וא"כ מדכתיב לא יבכר ש"מ דבפשיטות יכול לשנות דאל"כ גם בחלק פשיטות מהראוי שיעבור דרצון התור' היתה שלא ישנה ולמה כתבה לא יבכר וז"ב. ובזה ממיל' מיושב קושית התוס' שם ע"ב ד"ה ת"ל שהקשו לרבנן ולר"י למה לי לא יוכל לבכר ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אצטריך לא יוכל לבכר דל"מ דבריו ועבר אלאו דניהו דמצד הסבר' ל"מ לשנות אבל פשיט' דעל לאו אינו עובר עד דכתיב בקרא ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה האי דלרבנן נמי הי' יכול להקשות דלמה כתיב לא יוכל לבכר הא אף בפשיטות לא יוכל לשנות ולפמ"ש אתי שפיר דאדרב' לרבנן דלא יכול לשנות בחלק פשיטות א"כ ע"כ הא דכתיב לא יוכל לבכר ללאו אתא דבבכור עובר בלאו דשלא לשנות פשיט' וע"כ דללאו אתא ודוק' בבכור עובר בלאו אבל לא בפשוט אבל לריב"ב מה"ת לומר דאת' ללאו רק דאת' להורות דאין לו רשות וממיל' עבר בלאו וא"כ ע"כ דבחלק הפשיטות יכול לשנות. ובזה ממיל' מיושב קושית התוס' הנ"ל ד"ה ת"ל דשפיר אצטריך לא יוכל לבכר לרבנן ללאו וגם לר"י בהס"ד דגם בפשיטות לא יוכל לשנות פשיט' דאתי' ללאו וז"ב ודו"ק היטב: והנה עוד כתב הרמב"ן שם דיש עוד מצוה להכיר את הבכור' מדכתיב יכיר והקש' הקצה"ח דא"כ מאי פריך הש"ס בב"ב דף קכ"ז יכיר למה לי הא אצטריך למצו' דאם לא נודע מי הבכור יכיר הוא הבכור והניח בקושי' והנה בפשיטות י"ל דלמה כתיב יכיר דמשמע שהוא מכירו יכתוב סתם כי את הבכור בן השנוא' יתן פי שנים דהרי נאמן במגו ולא צ"ל שהוא בכור אמנם יש להמתיק הדברים דקושית הש"ס דהיאך שייך שהתור' יצוה מצוה שיכירו שהוא בכור ובמה ניכר שהוא מכירו שהוא בכור ואי מדחזינן שנותן לו פי שנים בשביל הכרתו שהוא בכור הא אף אם אינו בכור נאמן במגו וע"ז קאמר דאצטריך לנכסים שנפלו אח"כ ובזה יש לקיים דברי מ"ש לעיל בכוונת הכ"מ דיש לו מגו והא דאצטריך קרא הוא לנכסים שנפלו אח"כ והתור' אתא לרבות אף דבר דל"ש וכמ"ש בסי' רע"ט ע"ש ומן האמור כאן יש לו חיזוק: שם ס"ז בהג"ה והלוה על ספרים מדברי הרמ"א נרא' דקאי על המוריש שהוא הלוה לאחד על ספרים וע"ז אמר דמ"מ לא קנה המוריש הספרים ואין לבת חלק בהם אבל מדברי הסמ"ע והש"ך נרא' שהבינו להיפך דהמוריש הלוה לעצמו ומשכן ספרים שלו ואם אין בע"ח קונה משכון יש לבת חלק והדין אמת אבל ברמ"א הבין להיפך וכמ"ש: שם לא אמר כלום עיין קצה"ח שהקש' על המהרי"ט מדברי הרמב"ן על התור' דאם מת בנו בחייו יוכל לבכר בן האחר שלא נאמר פני אלא בחייו וכבר כתבתי במקום אחר שבמדרש רבה פ' אחרי נמצא מחלוקת בזה אם על פני היינו בחייו או לא עכ"פ מדברי הרמב"ן אלו ראיה למ"ש המהרי"ט הובא בבני אהרן סי' כ"ו וגם במלמ"ל פ"ב מנחלות הלכה י"ד דלא מהני הכרה אלא בחיי הבכור אבל לא לאחר מיתתו והיינו מה"ט שכתב הרמב"ן כי על פני משמע בחייו ואולי גם הרמב"ן לא קאמר רק במקום שצריך להכירו שלא נודע מי הוא הבכור דבזה אינו נאמן האב להכירו לאחר מיתת בנו כמ"ש המהרי"ט בזה שפיר יכול לשנות חלק בכור' ואינו עובר על עשה ול"ת אבל היכא דנודע מי הוא הבכור דאז א"צ להכירו דניכר ועומד הוא אפשר דגם הרמב"ן מודה דלא יכול לשנותו ועובר בל"ת ועשה לדעת הרמב"ן ובזה ממיל' אין קושי' על המהרי"ט בתשוב' מדברי הרמב"ן הנ"ל דשם מיירי כשניכר ונודע שהוא הי' הבכור ולא צריך להכרתו דאז א"י לבכר האחר ועובר בל"ת ועשה כנלפענ"ד דבר חדש: בדבר השאל' באחד שהניח בנים אחד בכור ואחד פשוט והניח נכסים מוחזקים וגם ראוי אמנם גם הוא חייב לאחרים והנה נחלקו הבנים בזה שהבכור אומר לסלק להבע"ח בראוי כדי שישאר המוחזק ויגבה פי שנים בו והפשוט טוען שיסלקו במוחזק כדי שהבכור ישלם פי שנים בו ובראוי יגבה חלק כחלק עם הפשוט. והנה ראש המדברים בזה אא"ז הגאון בעל שו"ת פ"י חח"מ סי' א' שנשאל ע"ז ונבא על סדר דבריו והנה מתחל' כתב דאי מיירי בראוי שנפל לו בירוש' לאח"מ בזה א"צ לפנים דהרי אין בע"ח גובה בראוי כמבואר בטוש"ע סי' ק"ד ובאמת משם אינו מוכרח דהתם איכא טעמ' אוחר' דמצי אמר מכח אבוה דאבא קאתי וע' בש"ך שם ס"ק כ"א שהאריך בזה ובלא"ה אף אם נימא דאינו גובה מראוי היינו היכא שאין הבע"ח רוצה לתת לו מזה בזה אנו דנין אם ראוי משועבד לבע"ח אם לא אבל היכא שהבכור רוצה לתת לו פשיט' דאם